ליה הביטה בבעלה ממעלה גרם המדרגות. לאחרונה התקשתה כבר לשהות איתו באותו החדר. הבית שהיה המקלט שלה הפך למקום זר. רק כשדקלמה לעצמה לא בשבילו הצליחה להניח רגל אחת על המדרגה העליונה, ואת השניה מתחתיה, עד שמצאה את עצמה צועדת במהירות, בחטף, החוצה. יגאל שאל אותה משהו מהמטבח. המילים שלו התפזרו מסביבה, בלי להיכנס פנימה.
השבילים והכבישים של רשפון היו קרים ורטובים. זה היה יום של שמש חורפית קרה. דורי, השכן השמן מהבית ליד, הביט בה בהערכה כמו כמעט בכל בוקר. היא האיצה את צעדי הריצה, אבל עדיין יכלה להרגיש את מבטו מלטף את צורת הישבן שלה בטייץ הכהה. לא בשבילו, חשבה שוב, אבל לא דמותו של דורי השכן עלתה במחשבתה, אלא של יגאל, בעלה.
היא נתנה לו שני ילדים נהדרים (בן בשבילו, בת בשבילה), וגוף שחזר למשקל לפני ההיריון בתוך חצי שנה ומאז לא סטה ממנו כהוא זה. היו לה חזיות תחרה חדשות ששמרה לולנטיינז, ליום הנישואין שלהם ולחופשה שתכננו באתונה באפריל. הבית שלהם היה מושלם, ולא רק בזכות הכסף שלו. וכמובן, מבטיהם של החברים שלו, של אחיו, של העובדים שלו, כשבירכו אותה לשלום. תמיד ידעה טוב מאוד בשביל מה ומי דאגה שהבית והילדים והיא יראו טוב.
ולנטיינז בא והלך והחזיה נשארה בארון. לא בשבילו, היא הזכירה לעצמה אחרי שחזרה הביתה מהריצה, התקלחה, התבשמה ומדדה את החזיה הורודה עם דוגמת הלבבות עליה. לא בשבילו. החזיה ארזה את החזה שלה—החלק היחיד שלא לגמרי חזר לקדמותו אחרי ההריונות—כאילו היתה בת 19 שוב. היא לבשה תחתונים שחורים קטנים, גרביונים שחורים ומעליהם את השמלה האדומה הכהה שבקושי כיסתה את הביריות. נעלי עקב השלימו את הלוק. כשלקחה את מפתחות הרכב מהמגירה במסדרון יגאל הביט בה, משתאה על המראה שבחרה ליציאה שגרתית עם חברות. בתוך תוכה, היא רצתה שיחשוד. כבר חודשיים שיצאה ככה מהבית פעם בשבוע, כל פעם עם תירוץ קלוש אחר. לא בשבילו.
היא לא אמרה שלום לילדים לפני שהלכה. היה לה קשה להביט לנגה בעיניים מאז לפני חודשיים, כשראתה את מה שראתה דרך הפתח הצר בדלת המרתף. זו לא היתה אשמתה, היא ידעה, אבל לא יכלה לגרש את המחשבה שנגה היתה זו שהכניסה את נטלי לביתם.
********************
היא הביטה בדמותה העירומה במראה. הציצים עדיין היו ארוזים וזקופים. היא העבירה יד על בטנה השטוחה, על שיער הערווה המעוצב בקפידה, על השפתיים הבהירות החבויות מתחת. משם התוותה את צורת הירכיים והישבן שכמו נועדו למלא טייץ, ג'ינס צמוד או שמלת קוקטייל: עגולים במידה הנכונה בדיוק.
יוני התלבש מאחוריה. הוא לא הבין למה תמיד העדיפה להזדיין במשרד של יגאל ולא במשרד שלו, הרי המשרד שלו היה פינתי ומעט גדול יותר. אבל הוא למד להפסיק להתלונן, והערב, כשציוותה עליו לשכב על שולחן המנהלים הענקי ורכבה עליו במשך מה שהרגיש כמו חצי שעה בלי הפסקה עשה כמצוותה בלי התנגדות.
היא הביטה בו. הוא חייך אליה חיוך מלא בביטחון עצמי. הוא תמיד חשב שהיה מתת האל למין הנשי. האמת היא שיגאל זיין הרבה יותר טוב ממנו. המחשבה גרמה לה לדמוע, והיא הסתובבה באחת ופנתה אל החלון הגדול שהשקיף לקו החוף של תל אביב. היא פרשה את ידיה, פישקה את רגליה, הטתה את ראשה לאחור ודמיינה שעשרות אלפי אנשים מרימים את ראשם ומביטים בה ורואים את מה שהיתה: זונה. זונה בוגדת.
