שוב קיבלתי מבט עקום בחזרה מההפסקה. עשיתי פרצוף מתנצל וחזרתי לעמדה שלי. יכולתי לחזור טיפה מוקדם יותר, אבל חיכיתי לה שתתלבש במשרד הנטוש, ואחרי זה היה צריך לצאת בנפרד. הפעם כמעט כל הבגדים שלה היו על הרצפה. עם כל זיון, הרשיתי לעצמי יותר ויותר איתה.
היא בוודאי התיישבה כבר בעמדה שלה בקומה 3. היא אמרה לי פעם שלוקח לה חצי שעה להירגע אחרי כל פגישה כזו. רציתי לדעת איך זה נראה. איך היא נראית, רטובה ומזויינת, לבושה בקפידה ובצניעות, יושבת ליד השולחן שלה ועונה לטלפונים עם רעד קל בקולה. פנטזנו הרבה על התגנבות לקומה שלה או שלי מחוץ לשעות העבודה, אבל לא היינו בטוחים שנוכל למצוא זמן בו באמת אף אחד לא היה עובר. בקומה בה נפגשנו - אני חושב שזו היתה קומת הקרקע? - הכל היה ריק וחשוך. כשהבנתי שהיא מתביישת, התחלתי להדליק את האור ולהפשיט אותה לחלוטין, גם באוויר הקר, ולהרכיב אותה כמו קישוט על שולחן העבודה הריק.
זו היתה הפעם הראשונה שהיה לה זין בפה, הפעם הראשונה שרכבה על זין, הפעם הראשונה שקראו לה slut. איכשהו, בראש האמריקאי הדתי שלה, כינוי הגנאי היה הרבה יותר משמעותי מהאחרים. הבטתי עליה כעל ילדה לא מנוסה, אבל מה הייתי אז בעצמי? ילד שמתלהב מצעצוע חדש שבקושי יצא מהעטיפה. כשהייתי גומר לה בפה הייתה יורקת את הכל לאותו הפח לתוכו היינו זורקים את הקונדומים. באחת הפעמים הסבתי את תשומת לבה לכך שהפח התרוקן משאריות המפגשים הקודמים. זה הבהיל אותה. היא הציעה שנסתלק, וניפגש אצלה אחרי המשמרת. התיישבתי על כיסא משרדי ואמרתי לה לרדת על הברכיים לפני.
זה התחיל בפורים הקר של אותה שנה, במקום הכי סליזי בירושלים - כיכר החתולות. כולם קבעו להיפגש שם אחרי העבודה. קפצנו בין ברים, ובכל אחד שתינו דרינק אחד לפחות. לאורך הערב הערפד, הקאוגרל, פנטום האופרה, זה ששם על עצמו חולצת סופרמן וזאת שלא טרחה להתחפש נשרו, ולהפתעתי נשארנו שנינו: פיראט ותלמידת בי"ס בבגדי פסטל שבכלל לא הכרתי עד אותו הרגע. שאלתי אותה אם היא רוצה עוד קוקטייל. בכיכר החתולות של שנת 2007 זו היתה הצעה הרת-גורל: הזמנתי את עצמי להפוך לזיכרון של נעוריה הפרועים. היא שאלה אותי אם אני רוצה מקום להתרסק בו, ועניתי שכן, בלי לפרט שהמקום הזה הוא הפס הצר של הירכיים החשופות בין החצאית הקצרה לגרביים הארוכות שהציץ בכל פעם שהתיישבה. היא לא הורידה את החצאית באותו הלילה, ואני לא הורדתי את חולצת הפיראט; עטינו לטקס וזהויות אלטרנטיביות ונותרנו מוגנים מכל השלכה שלילית.
ליל הביזוי ההדדי הזה לא הספיק לה, כנראה. ההודעה ממנה במייל הפנימי היתה מאוד מנומסת. השיחה אחרי זה, בצ'אט של גוגל, היתה טיפה יותר בוטה. היא הציעה שאבוא אליה אחרי העבודה. הצעתי הצעה נגדית. כרבע שעה אחרי זה עשינו את דרכנו מטה במעלית. במקום לפנות ליציאה, פנינו למסדרון החשוך, כמו שני סטודנטים בתחילתו של סרט אימה. הפחד הטעין אותנו אפילו יותר. היא הרימה את החצאית. פתחתי ריצ'רץ'. לא היה צריך יותר מזה.
ערב אחד אמרתי לה שאני בדרך לעבודה אחרת. התפקיד שלי לא דרש הודעה זמן רב מראש, ובתוך שבוע לא הייתי שם יותר. ניצלנו את הזמן עד אז כראוי.
כחודש לאחר מכן שלחתי לה הודעה והגעתי אליה בשנית. שתינו כוס יין, ואז היא הורידה את כל הבגדים והזמינה אותי להיכנס איתה למיטה. פתאום היינו רק אני והיא. גופה הארוך, התחת השמנמן, השיער החלק, השדיים הזקופים, הפנים היפות היו כולה שלה ושלה בלבד. חדרה היה אך ורק חדר שינה. ולפתע, לזיין אותה משמעו היה לזיין אותה.
התענגתי עליה שעות. הגמרתי אותה. גמרתי ממנה. חזק. יותר מפעם אחת. יצאתי מביתה בשלוש לפנות בוקר. לא התראינו שוב מאז.
