נתי פושט את המגבת ומשליך אותה על המיטה הזוגית. מאז שהתחיל לחזור שעה מאוחר יותר בימי רביעי, אין לו שניה לנוח - הוא ממהר לאסוף את הילדים מהצהרון, להגיע הביתה, ובזמן שהוא איתם לסדר את הבית כמה שהוא יכול. כששירי מגיעה הם כרגיל תופסים ילד אחד כל אחד, מאכילים, מקלחים ומשכיבים במיטה בנפרד. עד שהוא אוכל משהו בעצמו ומתקלח, השעה היא כבר תשע וחצי. הוא קולט שהיה על הרגליים ברציפות מעל ארבע עשרה שעות.
זין, הוא חושב לעצמו, ומביט החוצה מדלת חדר השינה. בקצה המסדרון הצר אפשר לראות את האור בוקע מהמטבח ולשמוע את קול המים הזורמים; שירי שוטפת כלים. הוא מדמיין אותה שם, במכנסיים קצרים וגופיה, רוכנת מעט קדימה וזזה בתנועות יעילות ומהירות. הוא מרגיש את עצמו מתקשה באוויר החדר הקריר כשהוא מדמיין איך התנועות גורמות לחזה שלה לנוע מצד לצד. היא תמיד היתה זזה בחדות, בלי לבזבז מאמץ. הוא היה אוהב להביט בה כשהיתה יושבת בין רגליו במיטתו במגורי הקצינים ומחזיקה בו, ידיה הקטנות לופתות אותו בכוח וזזות במהירות, עד שגמר בגניחות חנוקות. או איך שהיתה דוחפת את הישבן לאחור בקצב גבוה, כאילו כמה שזיין חזק ומהר לא הספיק לה.
הוא חוצה את המסדרון, עדיין עירום, ונעמד בכניסה למטבח. היא עדיין קטנטנה כמו שהיתה. הוא מבחין בזה לראשונה מזה זמן רב. אז, כשרק התחילו להיפגש בגניבה במגורי הקצינים, ההפרש בין 23 ל-18 נראה עצום. היא נראתה לו כזו צעירה. כעת כשהזיכרון עולה בו, הוא רואה מולו שוב את הבחורה העדינה שרצתה יותר מכל אותו, בתוכה, עכשיו. הוא לא מצליח לעצור בעד עצמו מלצעוד לעברה ולחפון את הישבן שלה ביד אחת. ידו השניה מחבקת את בטנה ומצמידה אותה אליו. מים ניתזים כשהיא מזדקפת בהפתעה, כמעט מפילה את הקערה החלקלקה מסבון שבידה.
"נתי!" קולה נוזף ומהוסה. "מה אתה עושה? לא עכשיו."
הוא לא מגיב במילים, רק מכניס את יד ימינו מתחת לגומי הרפוי של המכנסיים. שמאלו מתרוממת גם היא ואוחזת בשד המלא מתחת לחולצה.
"נתי, ברצינות, הם רק נרדמו," היא ממשיכה. ידיה המכוסות בסבון אוחזות בקערה בחוזקה. הוא מוריד את הגומי מטה וגונח כשהאיבר שלו מתחכך בישבן המלא.
"נתי," היא לוחשת, מניחה את המרפקים על השיש ומתכופפת קדימה. הוא אוחז באיבר ומחליק לתוכה.
"נתי," היא גונחת. הוא עונה לה באנחה ארוכה משלו, כאילו התנועה משחררת ממנו את כל הלחץ מהיום.
"נתי -" היא הולמת לאחור במהירות, מכריחה אותו להגביר את הקצב, אצבעותיה מלבינות על דפנות הקערה.
"נתי!" היא מחניקה קריאה כשהוא גומר בעומקה. ידיה נרעדות והקערה נופלת ונשברת לשני חצאים על קרקעית הכיור. היא מתנשפת כשהוא עוזב אותה ויוצא ממנה. לוקח להם שניה נוספת לזהות את הבכי של לביא.
"שיט," היא ממהרת להרים את המכנסיים ולנגב את הידיים. הוא חוצה איתה את המסדרון. היא מחכה לו שיעבור לפני שהיא נכנסת לחדר של הילדים. מאוחר יותר הוא מרגיש אותה נכנסת למיטה. הוא די בטוח שלא התקלחה או סיימה את הכלים. היא נצמדת אליו ונרדמת כמעט מיד עם ראשה מונח על שקע הכתף שלו. לנתי לוקח זמן רב עד שהוא מצליח לישון.