חורים שלא שייכים לי. אלה שלא אמורים להיפתח לי, שהובטחו לאחר, שאחרים מייחלים להם.
כשבאמצע הדייט היזיז לשעבר הגיע לאסוף את הדברים ששכח אצלה והיא לא טרחה לשים חולצה. הוא היה במרחק נגיעה מהשדיים הענקיים שלה כשהגישה לו את התיק הארוז. הבטתי בו משתדל לא להסיט את עיניו מפניה ולו לשבריר שניה, כאילו אם יכיר בעירומה או בנוכחותי הוא יהיה זה שעובר את הגבול, והרגשתי את עצמי מתנפח מגאווה מתחת לשמיכה. היא נהנתה מהפגנת הבעלות שלי על גופה בהמשך הערב.
כשארגנה את הדברים אחרי המסיבה כך שהיא והוא יצטרכו לחלוק איתנו את אותה המיטה הרחבה, וזה נגמר בשתיהן רוכבות עלי לסירוגין כשהוא שוכב בצד ומאונן. כשהתנועות של אגרופו על הזין הזקור הסתנכרנו עם קצב תנועות האגן של הדתלשית עלי חשבתי לעצמי שחבל שלא נשאר כלום בשבילו. כשגמרתי בעומקה של הקיבוצניקית לא חשבתי עליו בכלל.
כשבאתי אליהן, לבית שלא הייתי אמור להיות בו, לאקט של גזל כפול: מהן לקחתי את חירותן וכבודן העצמי; מבעליהן את הטוהר של מה שבידיהם. תהיתי לפעמים אם, כשנגעו בהן, הרגישו את טיפות הזרע על העור ואת צורתי על הבשר הרך.
כשהן היו מתלבשות למפגש מול הבעל, מקבלות נשיקה ויוצאות אלי בלי להסתיר או לשקר, על מנת לקבל את מה שאין להן בבית. כולנו סיפרנו לעצמנו סיפור מפרגן ומחמיא והתעלמנו מהפער בינו לבין המציאות המהדהדת בין קירות ביתי.
כשהן היו גונבות דקה או עשר או שלושים מזמנה וממרחבה של דמות סמכותית כלשהי ומבקשות ממני להראות להן איך גבר מסוגל לפשוט את בגדיו ואת חוקי האתיקה ולהפוך כל מסגרת מגוננת ללא בטוחה, ואיך נראה ההבדל בין פרא אדם לבין בן זונה חרמן.
וכשהיא, המיוחדת, פתחה לי את הדלת ולקחה אותי בידיה ובפיה בזמן שהוא שם, צופה, וכשטימאתי אותה מול מבטו הפעור באקט מובהק ומוסכם של אכזריות, מצאתי את עצמי מתענג על כאבו כמו על זה שלה.
