היו כמה הזדמנויות בהן למדתי את הסוד. בשוק הפשפשים, בשנת 2003 בערך, עצרתי ליד חנות ובחנתי פרופ: שחזור של אקדח אבק שריפה היסטורי. זה יהיה טוב לתלבושת לאירוע, אמרתי לעצמי. המחיר: 170 ש''ח. סכום לא מובן מאליו בשבילי באותה התקופה. רציתי את האקדח הזה והתלבטתי לגביו ארוכות. הרוכל ראה את ההתלבטות והוריד את המחיר בהדרגה, עד שהבנתי שמה שהתחיל ב-170 לא יגיע למחיר שאני יכול להרשות לעצמי, החברים שלי התחילו להתקדם לדוכנים הבאים, והחלטתי לוותר.
אז קרה קסם: תזזית כלשהי אחזה בו, והוא התחיל להתמקח עם עצמו, כמו הפרודיה מ"בריאן כוכב עליון". לא היה מוכן להאמין שלא ימכור את הצעצוע הזה למתמקח כזה מיומן. הוא רדף אחרי כמה מטרים עד שהתרציתי ורכשתי את האקדח. המחיר הסופי היה 50 ש''ח. החברים שלי התפעלו מכמה קשוח הייתי. הסברתי להם שאלה לא כישורי התמקחות - באמת החלטתי שאני לא חייב את זה. לא הבנתי עדיין ש"לא חייב את זה" זו ההתחלה של משא ומתן טוב.
צעדתי לתוך הדירה שלה בשבע וחצי בבוקר שבת צונן בירושלים בשנת 2006, אחרי משמרת לילה. זו היתה דירה חדשה שעוד לא ביקרתי בה. הופתעתי כשהזמינה אותי אליה. משהו כמו חודש לפני זה היא לימדה אותי מהו הייטפאק כשזרקה אותי בפעם השלישית, הורידה מכנסיים ונכנסה איתי למיטה. אני לא זוכר מה עשיתי לה; רק זוכר את הגוף שלה מתפתל ואת מה שגנחה לבסוף, לאחר שיצאתי מהכוס ומהחיים שלה באבחה אחת: "פאק, אפשר שניפרד כל שבוע?"
התיישבתי על הספה המהוהה. היא ישבה על המיטה מולי ואמרה לי שהיא מתגעגעת, שהיא היתה אז בתקופה קשה ושהיא רוצה אותי בחזרה.
אני לא זוכר בדיוק מה עניתי. השיחה היתה קצרה מאוד והסתיימה לצד דלתה הפתוחה בסוג של הבטחה שאחשוב על זה. אני זוכר בדיוק את החולצה שלבשה באותו הבוקר: ירוקה, ישנה, עם הדפס מאיזה בית ספר או תנועת נוער. בד הטריקו כל כך שחוק שרואים מתחתיו את צבע העור הבהיר ואת צל העמק בין השדיים הענקיים. הפטמות היו כמו עמודי אוהל אדירים, וסימנו לי בבירור מתחת לבד הרפוי בשפת הסימנים האוניברסלית של איברי המין: הגוף הזה זמין לך. ואני הבנתי להפתעתי שאין לי עניין בה. לא במניפולציות, לא בעיניים המעריצות, לא בקנאתם של הסובבים אותי ולא בזרמי החשמל שהפטמות האלה שלחו בגופה. חיבקתי אותה ופניתי לצאת.
ואז קרה קסם, ורוח קרירה נשבה דרך הדלת הפתוחה ואחזה בה. היא נרעדה, צעדה לאחור וחיבקה את עצמה. שאלתי אותה אם הכל בסדר. היא מלמלה משהו על הקור, חייכה, שלחה את ידיה למטה, מתחה מטה את שולי החולצה, ונשמה עמוק. שדיה עשו את מה ששדיים מלאים וזקופים בני 26 עושים במצב כזה: נלחצו אל הבד הדק עד שהפך לשקוף כמעט לגמרי.
לא היה צורך להסתיר דבר בשלב הזה. הבטתי בה בהנאה גלויה של לקוח בסמטאות השוק שלא ממהר לשום מקום. לא זזתי ולא דיברתי, מתוך אינטואיציה פנימית לא אופיינית שגילתה לי שאני לא זה שצריך להוכיח משהו בסיטואציה. השקט של בוקר השבת הסתוי של רחוב אגריפס כיסה אותנו בבועה נעימה.
"אתה הולך?" היא שאלה אותי. לא עניתי. דפיקות הלב שלי נשמעו לי חזקות וברורות כל כך שלא יכולתי להאמין שלא שמעה אותן. היא החליטה להוריד את המחיר פעם נוספת בהימור נואש, צעדה לאחור, הורידה את החולצה וירדה על הברכיים.
במבט לאחור, אני נפעם מהאומץ שהיה לה. הרגע הזה הגדיר חלק מהמשיכה המינית שלי מאז ועד היום. אני תוהה מה היה קורה אם הייתי יוצא, סוגר את הדלת מאחורי וחוזר הביתה. האם העלבון היה שובר את הדינמיקה שנוצרה בינינו באותו הרגע, או יוצק אותה בבטון והופך אותה לבסיס היציב של מערכת היחסים שלנו?
לא יצאתי. לא סגרתי את הדלת. זיינתי את הפה שלה במטבח מול הדלת הפתוחה לחדר המדרגות. עיניה המבוהלות נשלחו לכיוון פעם בכמה שניות. בין לבין היו נעולות עלי. הקולות היחידים מבחוץ היו ההדים של ההשתנקויות שלה.
לא היה קשה להוריד לה את הטריינינג הישן. היא הרימה רגל אחת על הדלפק ונשענה לאחור, מציגה אותה אלי ולכל מי שיעבור שם במקרה. הבטתי בה ככה, נשען לאחור על שולחן המטבח, ואוננתי מעט באוויר. בראשי שוב עברה המחשבה איך תרגיש אם אסגור את הריצ'רץ' ופשוט אלך. היד שלה פתחה את השפתיים התחתונות שלה ופיזרה את הרטיבות מתוכן. היד השניה שיחקה בפטמה. הכל היה מוכן בשבילי. התקרבתי אליה וכופפתי את הברכיים עד שקצה האיבר נגע בשפתיים הפעורות לרווחה, כיוונתי את עצמי למעלה, הכנסתי את הכיפה פנימה, וגמרתי בזרם חזק שנפלט כמעט מיד במורד הירכיים שלה. היא גנחה בהפתעה ונשארה קפואה עד שהזרם נחלש. הרחקתי את האגן ממנה ונתתי למטחים האחרונים לנחות על עור גופה במטר של טיפות לבנות. היא היתה די בשוק. הגמירה היתה חזקה מאוד, כמו שהיתה רגילה ממני, וכמה טיפות גדולות כבר טפטפו מתחת לברכיים ועל הרצפה.
לקח לי קצת זמן להתאפס מחדש. אם הייתי יודע אז את הטריקים שאני מכיר היום, הייתי מוריד אותה על הברכיים שוב לנקות את המעט שנשאר על קצה הזין שלי. במקום זה רכסתי מחדש את הג'ינס וחייכתי אליה חזרה.
"נדבר בהמשך השבוע", אמרתי לה.
"ותחשוב על זה?" העיניים שלה היו גדולות וכנות. השרלילה המניפולטיבית זלגה החוצה דרך הסדקים שפערתי.
"אחשוב על זה," הבטחתי, וסגרתי את הדלת מאחורי.