נגה מרגישה את עצמה מרחפת. הכאב בברכיים וקרקוש כלוב המתכת מסביב מקרקעים אותה מעט. היא מחזיקה את הסורגים בזמן שמשקל הגוף הגדול מאחוריה הולם בה, נועץ את הזין הקשה בתוך החור החם שלה בקצב הולך וגובר. היא לא יודעת כמה זמן עבר מאז שקול המפתח בחור המנעול העיר אותה משנתה. זה לא יכול להיות יותר מכמה דקות.
פעם היתה נאחזת בכל מבקר כזה בתקווה נואשת שיהיה זה שיציל אותה מכאן. היא השתמשה בכל היכולות שלה: איך להביט בהם בעיניים גדולות ולקשת את גבה באופן שיבליט את החזה הכבד; איך לקחת אותם בפיה ולשלוח אצבעות ללטף את האשכים בצורה שתטריף אותם; איך להמשיך לרכב בלי להתעייף או לכאוב עד שחלבה את טיפת הזרע האחרונה. אחרי שגמרו עליה או בתוכה היא נשארה שם וליטפה אותם, מחייכת ועדינה, עד שנישקו אותה ברכות והבטיחו לה שיחזרו לקחת אותה.
לפחות עשרה קיבלו ממנה את החוויה המושלמת הזאת. אולי עשרים. אף אחד מהם לא חזר. מתישהו היא התעייפה. את החוויה המושלמת החליפה עמידת שש וישבן מורם באוויר. שיבחרו חור וילכו. היא העדיפה לא לראות אותם ולא לפתח ציפיות.
דחיפה חזקה במיוחד מטיחה את ראשה של נגה בסורגי המתכת המבריקים ומחזירה אותה להווה. אנקה של כאב נבלעת בקושי בגרונה ונענית כמעט מיד בנהמה גסה וגמירה עמוק בתוכה. היא דוחפת את האגן לאחור מתוך הרגל; צד שירותי ומשתדל שנשאר עמוק בתוכה.
היא מתקפלת על הצד, עדיין על הכרית הגדולה שמשמשת לה למיטה, ומרגישה את הזרע החם בוקע משפתי הכוס ומתקרר על הישבן. גרי מדבר עם הלקוח בדלת הכניסה. ענייני תשלום כרגיל. משהו בקול של הלקוח מושך את תשומת ליבה, אבל השיחה נגמרת לפני שהיא מספיקה להבין מילה או משפט.
היא שומעת צעדים מתקרבים ואת דלת הכלוב נפתחת בשנית.
"קומי. לוקחים אותך."
היא עדיין לא מעכלת את המתרחש בזמן שגרי מסביר ללקוח את שגרת ההאכלה, הפעילות הגופנית המומלצת, הרישום במאגרי העירייה והטיפולים הרפואיים הנדרשים. גרי צריך לעזור לה לעמוד על הרגליים; הסחרחורת שתקפה אותה לא נרגעה עדיין. "היא מעוקרת ומחוסנת," גרי חוזר על נאום שנגה שמעה עשרות פעמים מבעד לדלת המכלאה. הפעם היא עומדת שם בעצמה.
"קוראים לה נגה," גרי הוסיף לסיום, ומגיש ללקוח שרשרת מבריקה מחוברת לקולר עור שחור.
בדרך לאוטו הרוח מדגדגת את העור החשוף שלה. נגה מביטה בשיערות הקטנטנות על הזרוע שלה סומרות, ועוקבת בעיניה אחרי המכוניות בכביש והאנשים על המדרכה. אישה מבוגרת עוצרת לידה ומחייכת אליה.
"חמודונת!" היא מכריזה, ושולחת יד ללטף אותה. נגה מרגישה את הסומק החמים מתפשט על לחייה וצווארה.
"מקסימה, נכון?" הלקוח עונה בהנאה. "הרגע קיבלתי אותה." האישה המבוגרת ממשיכה להתפעל וללטף אותה עוד כמה שניות והולכת לדרכה.
ליד האוטו הקטן שלו הוא נצמד אליה, דוחף אותה לאחור ומצמיד אותה לדלת הרכב.
"את שלי עכשיו," הוא אומר בקול נמוך, שולח יד ומוחץ את השד המלא. היא נאנחת מעט. הכוס שלה מתכווץ, וריח הרטיבות שלה מעורב בריח הזרע שלו מתפשטים באוויר מסביבם.
"אני לא חושב שאקרא לך נגה. זה אנושי מדי." הוא חושב כמה שניות ומביט מטה אליה. היא רואה אותו לראשונה: גבוה, רחב כתפיים, זרועות חסונות, עור מעט שחום, עיניים ושיער כהים. היא מצטערת לפתע שלא הביטה בו בכל זאת בזמן שדפק אותה, ומתכווצת שוב, דוחקת עוד מעט מהזרע שלו מבין שפתיה ובמורד הירך. שני נערים עם ילקוטי בית ספר על ספסל בפארק הקרוב צוחקים בקול רם ומצביעים לעברם.
"מעכשיו קוראים לך מיצי, עד שיגיע לך שם מקורי יותר." הוא משחרר אותה, פותח את הדלת האחורית, דוחף אותה פנימה, והולך להתיישב לצד ההגה.
"הגיע הזמן ללכת לבית החדש שלך."