החלומות ברורים עכשיו. זו ליה, בלי ספק. תמיד היתה. גם לפני שראה אותה בעירום, ידע איך תיראה כשזה יקרה.
לרוב היא בחלל האמנות. לפעמים היא בכיתה ריקה בבית הספר, או במיטה הזוגית שלו ושל שירי, או במיטת נוער בחדר מצועצע וורוד שהמוח שלו מלביש על ליה אפילו שזה במפורש לא נראה כמו חדר של נערה בת 16.
שניהם עירומים, מתגפפים ומזדיינים בלהט ובלי הפוגה. הוא מעליה, מאחוריה, מתחתיה. מרתק אותה אליו בכוח. מחזיק אותה ברכות.
הוא הולך לישון עם זקפה ומתעורר עם זקפה. מאונן פעמיים ביום וזורק את הטישו לאסלה מיד אחרי.
הוא לא שוכב עם שירי.
במוצ"ש הוא נזכר, ברגע האחרון, בפגישה החודשית עם החבורה מהצבא. הוא מנשק את שירי על הלחי ורץ החוצה, מגיע באיחור של חצי שעה וממלמל משהו על בלת"מ בבית. כשהם צוחקים עליו (ולא על איתי, שהגיע אחריו, כי הם יודעים שלאיתי זה לא יזיז), הוא נותן להם להסיק מה שירצו: האישה בטח עשתה לו דרמות כשהיה צריך לצאת ועכשיו היא בבית, מתכננת נקמה. בראשו של נתי חולפת המחשבה שזה לא הוגן. כולם מכירים את שירי, מתים עליה, עוד ממתי שהיתה מתגנבת בגופיה לבנה ומכנסי טריינינג לחדרו בעשר בלילה ועידו היה צריך לעוף מהחדר לשעה.
די, חבר'ה, תפסיקו, הוא מדמיין את עצמו אומר בחיוך. האמת היא שלא היה בלת"מ בכלל. פשוט הייתי מפוזר, כי לפני שעתיים הקשבתי בטלפון לתלמידה שלי מאוננת וגומרת.
הוא לא אומר את זה, ולא שום דבר אחר. במקום לדבר הוא שותה שתי בירות יותר מהרגיל וחוזר הביתה גמור מעייפות.
בבית הספר הכל זורם שוב. הוא מדמיין את ליה בכל אחת מהכיתות, בשורה הראשונה, מקשיבה לכל מילה שיוצאת לו מהפה. שיעורי ההיסטוריה חולפים במהירות הבזק. באחת מההליכות מהמכלול לחדר המורים הוא קולט את הכניסה לחלל האמנות. הדלת מעט פתוחה. בקרוב יתחיל שיעור למגמת האמנות של שכבת י"א. ליה תהיה שם. הוא מעביר את תיק הצד שלו קדימה ומכסה איתו את הבליטה במכנסיים.
שיעור תולדות ביום שני מתחיל חזק ורק משתפר משם. ליה, כך נראה, נהנית להתנגד לכל מילה שיוצאת לו מהפה, והוא נהנה לא פחות להחזיר לה בשאלות נוקבות, המזכירות לה שהיא עדיין על תקן מוזמנת למרחב שלו. היא לא מוותרת בקלות. זה מדליק אותו. אם היו לבד, היה גומל לה כראוי על ההתנהגות הזו. מתישהו, לקראת סוף השיעור, דיאלוג סוקרטי קצר בינו לבינה מסתיים בחלום בהקיץ של כמה שניות, כשהוא תוהה לפתע אם במקום לענות לה לעניין עליו לצעוד לעברה, להרים אותה על הרגליים, לסובב אותה עם הגב אליו ולהפשיט לה את המכנסיים. הוא מקדיש לה פחות תשומת לב מיוחדת בשאר השיעור כדי להימנע מפדיחה, ויוצא מהכיתה בהרגשה טובה במיוחד.
השיעור ביום שלישי נראה לגמרי אחרת. בדרך מהשירותים לכיתה, הוא עובר ליד הבטונדות ומוצא את עצמו פנים אל פנים מול ליה ואמיר, באמצע שיחה מהוסה. ליה משפילה מבט, מקניטה את אמיר באופן כלשהו שנתי לא זוכר לאחר מכן, וצועדת משם בהחלטיות. נתי ממשיך בדרכו בלית ברירה, מרגיש בבירור את המבט של אמיר נעוץ בגבו לאורך כל הדרך. ליה לא משתתפת בשיעור בכלל, הפעם. הוא מפסיק לבקש ממנה להגיב אחרי הפעם השניה; אין דרך לבקש דבר כזה בשלישית מתלמידה לא מעוניינת בלי לשדר את כוונותיך לעולם. הכיתה עדיין הומה ומופעלת ביציאה מהשיעור. מכל בחינה, השיעור היה מוצלח יותר מזה של אתמול. נתי לא נהנה מזה. אחרי שליה נמנעת ממבטו בדרך החוצה מהכיתה, הוא נשאר יושב על השולחן כמה דקות נוספות, תוהה מה הוא מפספס.
