בארוחת הערב של יום שלישי שירי שואלת אותו איפה הוא. הקוד שלה לומר לו שהיא רואה שמשהו עובר עליו. היא מחייכת אליו בחום בזמן שהוא מתאר את היום הקשה שהיה לו תוך ניסיון לרקד מסביב לפקעת הדחוסה במרכזו. מאוחר יותר, במיטה, נתי שואל את עצמו מתי חשב שזה רעיון טוב להתחיל עם תלמידה שלו כשהוא נשוי לאישה הכי אמפתית בעולם, שמזמן למדה לקרוא לו את המחשבות.
ליה לא מגיעה לבית הספר גם ביום רביעי. כשחגי אומר לו בוקר טוב במבט מודאג, הוא משייך את זה לעייפות ותו לא. כששתי מורות אחרות שואלות אותו – עוד לפני עשר בבוקר – מה קרה ואם הכל בסדר, הוא מחליט להפסיק לנסות לדחוק את זה הצידה.
"היי ליה, שמתי לב שלא הגעת לבית הספר יומיים ברציפות ורציתי לברר אם הכל בסדר. אשמח לדבר איתך על ההתקדמות בפרויקט שלך," הוא כותב במהירות ובהחלטיות ושולח, ישוב על כיסא עץ בחלל האמנות בתחילת השעה שלהם.
* * *
"הייתי מודאג," הוא אומר בקול שקט ונמוך. לביא ויוני בחדר, מול יוטיוב. נתי יושב במטבח ולוחש לתוך הטלפון. "חששתי שמשהו קרה, סביב הסיפור עם אמיר. או סתם שאת חולה, ונפספס את השיעור ביום רביעי." ההקלה אחרי שסיפרה לו איפה היתה, אפילו שברור לו שלא רצתה להיות שם ושזה סיפור מסובך יותר, מרגישה כאילו זוג מלחציים אחזו לו בחזה למשך יומיים ועכשיו הוסרו בבת אחת.
"בקיצור, שזה יפריע לשיעורים המסודרים והמתוכננים שלך." קולה מקניט ומעט לועג.
"את יודעת שזה לא נכון," הוא אומר לאט ובשקט. "הייתי מודאג לגבייך."
"אוקיי." הוא לא בטוח מה הכוונה במילה הזו, והיא לא עושה מאמץ להסביר.
"איך היה במבחנים?" הוא שואל.
"לא יודעת. פתרתי טקסט מוצפן ומצאתי צורות שמתאימות לצורות אחרות. ייפי."
"אל תדברי איתי בצורה הזו. אני לא חברה שלך מבית ספר ולא אבא שלך."
שתיקה של כמה שניות.
"אני לא מדברת לאבא שלי ככה."
"למה לא?"
עוד שתיקה.
"הוא לא אוהב את זה." הנשיפה אחרי המשפט הזה יכולה להיות גיחוך או בכי.
"אני מצטער. זה נשמע לא קל." הוא חושב למשך שתי שניות. "אני רוצה שתוציאי את כל מה שאת לא יכולה להגיד."
היא מושכת באפה ועונה בנימה חסרת סבלנות. "נתי, עם כל הכבוד, בפעם שעברה שאמרת לי לומר למישהו את כל מה שאני לא -"
"לא התכוונתי שתאמרי לו. תאמרי את זה לי. אני רוצה לדעת. אני רוצה להיפגש." הוא עושה חשבון מהיר בראש של הזמן שלוקח לאוטובוס להגיע מהאוניברסיטה לבית הספר. "מחר בשש וחצי בערב. חלל האמנות."
פאוזה נוספת. כשהיא עונה, קולה קטן במידה שגורמת לו לרצות לחבק אותה עד שתימחץ.
"אוקיי."