לא, יקירתי, אל תבקשי ממני "לצאת גבר". מאז גיל 15 לא עשיתי זאת ולא הרגשתי את הצורך. העובדה שאנחנו שוכבים לא נותנת לך את הזכות לתת לי נקודות, ובטח לא לצפות שאני אעשה לך טובות רק בשביל להרגיש כמו גבר.
תני לי לגלות לך סוד: עבדתי קשה על הגבריות שלי. התמודדתי עם הבעיות שלי בדיוק כמוך, אני שרוט בדיוק כמו כל השולטים, ולקח לי הרבה זמן להשלים עם הגבריות שלי כמו שאני רואה אותה. כמו שאני רואה אותה. אני לא מתכוון לזרוק את כל זה לפח בשניה שאת מפעילה עלי את המניפולציה הזו.
ואם את חושבת שאת הראשונה שמעמידה לי תנאים ומחסומים ואולטימטומים - את טועה. כבר עמדתי מול מחסומים גבוהים מזה. אני רואה את המניפולציה: את מקווה שהעובדה שאת נותנת לי אתגר תגרום לי לרצות לעמוד בו, להביס אותו כמו "גבר" וככה, בלי לשים לב, להתאים את עצמי להתנהגות הגברית שאת רוצה שאני אתאים לה.
פעם, כשהייתי צעיר וחכם יותר, עמדתי מול כמה מבחנים כאלה. הייתי שם סכין בין השיניים, משנן מפות וסיסמאות, מחדד את שכלי עד שהיה נשק מכוון ומשומן. הייתי מתאבד על המבחנים האלה, ולפעמים הייתי עובר. לפעמים גם בהצטיינות.
מאז זקנתי והאטתי. אל תעמידי אותי במבחן, אני לא טוב בזה; אני מעדיף לרמות. לא משחק איתך משחקים של גבריות. נכשל מראש. במקום זאת, אעטוף את הכוונה שלי במילים ואגיש לך. תבלעי או שתקיאי, הבחירה תהיה שלך, ותצטרכי לבחור בכנות, יקירתי, כי אני לא מתכוון לרדוף אחרי קצה החוט הזה. אני רק גבר.