סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים מלוכלכות

לפני 9 שנים. 22 באוגוסט 2015 בשעה 22:52

המסיבה ההיא. אחרי שנים שניסית לשכנע אותי להצטרף אלייך. חוף. אחה"צ. מוזיקה קצבית ברקע. השמש כבר נמוכה בשמיים. בריזה נעימה מהים, אבל עדיין חם. כולם עירומים. מסתובבים, צוחקים, רוקדים, משתכשכים, שותים, מנמנמים.

אנחנו בזולה המרופדת, מתחת לצל, נחים מריקודים ושחייה. מלוחים מהים. אני על כורסא רכה, ראשי מונח לאחור, רגליים משתלשלות על הקרקע. את עלי. גוף קטן על גוף גדול. את מניחה את ראשך בשקע של כתפי וטועמת מליחות של זיעה וים. זרוע אחת שלי על ישבנך, לופתת. השניה מסביב למתניים. מחזיקה אותך במקום. הרגליים שלך מפושקות בשני צדדי, על הכריות הרכות. כל מי שיביט יראה את החדירה בינינו. שתי שפתייך פעורות ורטובות, הזין שלי רובו חבוי בתוכך. קצת ורדרדות של שפתיים פנימיות עוד גלויה.

המביטים מהצד יכולים לחשוב שאת רגועה, אולי אפילו מנמנמת. רק אני מרגיש אותך מתוחה וקפוצה עלי. את נעה לאט. מנסה להסתתר מהעוברים ושבים. את מנסה להתנתק לרגע, לסגור רגליים, להציץ לאחור ולראות אם מישהו קלט. אני לא נותן לך. מחזיק חזק. לאט לאט אני מזיז את האגן, נותן לרטיבות שלך לכסות לי את הזין, להימרח על הירכיים מהתנועה. את מרגישה את הבריזה מהים מלטפת את הרטיבות המתפשטת.

שפתייך מתכווצות מסביבי באופן לא רצוני. אני לא ממהר לשום מקום, בטח לא לגמור. רק להרגיש את החיכוך הזה, הרטיבות של עור מיוזע ונוזלי גוף והריח של סקס שמתפשט ועולה באפינו. את נכנעת לתנועה. אני גורר אותך עלי למעלה ולמטה. כשאני מושך אותך למעלה יד ימיני עוזרת לתנועה, מושכת את ישבנך ומפשקת אותו לרווחה, חושפת לאויר את החור הורדרד.

בשלב זה תנועותייך לא משאירות מקום לספק. אנחות נמלטות מפיך. אנשים מסובבים את ראשם, חלקם לידנו, את חלקם את מסוגלת לראות בזווית עינך. אנשים מעירים, מצביעים וצוחקים. בראשך עדיין מקננת המחשבה להפסיק, להיסגר, להתכרבל לצידי ולשכוח מזה - או לחלופין להסתובב לפתע ולבדוק כמה באמת צופים בנו מזדיינים. אחיזתי בך לא נרגעת לרגע. כולך מכווצת ופתוחה בו זמנית ואני יודע שאת קרובה לברוח. לא מתאים לי. אני מצמיד אותך אלי בכוח. שדייך ובטנך נלחצים אלי, מיוזעים ודביקים. כשאנחנו גומרים את נאנחת בקול רם; מישהי קוראת "וואו"; הרטיבות שלך מסמיכה והופכת לקצף לבן; גבר צוחק; זרע ממלא אותך מבפנים; שני זוגות מתמזמזים מביטים בך מאחור; מוזיקה קצבית מנקדת את ההתכווצויות שלך, מהירות ואז איטיות, כשכל מחשבה על העולם החיצון נעלמת מתוכך ואת חולבת את טיפת העונג האחרונה מתוכי ומתכרבלת אלי, דביקה ומלוכלכת, מחייכת, מסופקת.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י