אני מדמיינת אותך על פיסגת הר, או סתם שדה.
הכל סביב שומם מאנשים אבל מלא בטבע, ונדמה שכמעט צפוף לך וחנוק מרוב רגשות מעורבבים.
בוהה בשמיים עם אוזניות שחורות, שיער ארוך שחור כמו שיש לאלים יווניים.
חולצה קצת קרועה, קצת מסריחה מהימים האחרונים בהם שוטטת לך בין כפרים שונים.
ונדמה שלכל מקום שהלכת עקבתי אחריך בנוכחותי.
ואתה מנסה לרוץ יותר מהר, יותר רחוק אל שדות יערות והרים.
במקום לקבל שקט קיבלת זיכרונות מתוקים שהפכו לחומצה שמכלה אותך מבפנים.
הרוח ליטפה לך את הפנים, טיילה לה בין שבילי הדמעות שנתלשו מעיינך אל העשבים מתחת וגם קצת על הבגדים.
אותם שבילים שהאצבעות שלי פעם עברו עליהם באיזה לילה חשוך אצלך בדירה כשסיימנו לשכב וניסינו להסדיר את הנשימה בין סיבוב לסיבוב, בין המילים.
שם בשדה או על ההר אתה מדמיין אותי חוזרת לך לחיים. כואב על זה שעזבתי, הזנחתי אותך להתמודד לבד עם הדברים.
הזמן עבר לך לאט, חוסר וודאות וכאב דחפו אותך לנסות דברים חדשים.
נשים הוקסמו ממך ניסו להתקרב נתת להן לגעת בהכל, רק לא מה שבוער בך בפנים.
אחרי הכל אי אפשר להכיל אהבות חדשות כשהישנה תופסת את כל המקום בכל האיברים.
קצת יותר כואב, קצת יותר חכם חזרת לארץ ולאט לאט אלי לחיים.
למדת מה זה בדס"מ, השיער סופר, הפנים לא מגולחות, שבילי הדמעות התייבשו והתחלפו בחיוכים.
ועכשיו אני זו שנופלת לזרועותיך, קארמה תמיד הקפידה ללמד אותי לקחים.
אתה בן אדם טוב ממני, חזק ממני, צללת בגללי למקומות אפלים ועכשיו אתה פה עוטף אותי כאילו לא עברו 13 חודשים.
"אהבת חיי" אמרת באיזה משפט רנדומלי, אבל אצלי הוא נחקק בפנים.
רק שעכשיו זה כבר לא מפחיד אותי, עכשיו אני מצפה ל13 חודשים הבאים.
מקווה שהפעם אדע לראות אותך מבעד לימים החולפים, מבעד לשגרה שמכבה אותך, מערבלת לך את הראש למחשבות שליליות ויוצרת לנו לילות לבנים.