לפני 6 שנים. 9 באוקטובר 2018 בשעה 1:32
שוב ערה עד שעות הבוקר מטפסת מחוץ לחדר מבין חריצי הצבע על קיר, קילופים ישנים.
חתול שחור בוהה בי מבין הצללים של אור שמש ראשון, עיניו ממיסות את האישה שבי עד שנשארת מולו ילדה בחוסר אונים.
ידעתי שהרגע הזה יגיע שהחתול הזה יחזור שוב ויזכיר לי שלבחורות כמוני אין מתנות בחיים.
קיבלתי 4 חודשים של קשתות בענן, חדי קרן רצים.
המציאות והחתול צחקו עלי בשקט, עד ששמעתי, נותרו רק רסיסים.
מבעד לרסיסים תמיד אותו החלום, לרצות להשתייך, להרגיש שוב בית בין זרועות של אוהבים.
חיפשתי אותן בכל מקום בכדור, טסתי לרגע בין הכוכבים.
ובדיוק שחשבתי שנפלתי על פרחים, מתחתם הסתתרו להן אבנים.
הנחיתה הייתה קשה מנשוא, שמעתי את עצמותי נשברות בין הסלעים.
בחור עיני דבש שתל שם את הפרחים.
ידע שכשאראה אותם אקפוץ לתוכם מבלי לחשוב, כי בחורות לבחורות כמוני אין מתנות, בחיים.
