שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

קצת ממני

משהו ממני ילך איתך....
לפני 10 שנים. 12 באוקטובר 2014 בשעה 9:43

סגרתי את התריס, יש ביצבוץ של שמש, קרניים קטנות לתאורה רומנטית, אני לא רוצה לנפץ את הגבולות שלה, עם הזמן למדתי שצריך לכבד, רוצה לחבק אותם, לכבד אותם, חושך, אז כמעט חושך מוחלט.

סדינים על הריצפה, אני מרימה את החולצה שלה, חושפת אותה, נוגעת בה, במותניים המתעקלות ועולה לחזיה שלה, פותחת את הטפס ומשחררת את החזה המהמם, את הפטמות המזדקרות שלה, נוגעת בה, מנסה לא להתפרץ, לא לטרוף, לעשות אהבה, כי אוהבת, פותחת את הכפתור במכנס שלה, נותת להם לרדת מחזיקה את הישבן העגול והמטמטם שלה, נשאבת במגע של העור שלה מסניפה אותה, מנשקת לה על הצוואר, נושכת מעט, לא מתפרצת, מתענגת, היא מרימה את החולצה שלי, פותחת את המכנס, אני מסבירה עוד לפני שהיא תשים לב ״אני לא לובשת הרבה״ היא מנשקת את הנשיקות הקטנות שלה על החזה שלי, מתחילה לרדת ומתווה נשיקות מתחת לחזה שלי, אני מרימה לה את הראש, מנשקת את השפתיים היפות שלה אנחנו יורדות לריצפה הקשה, גוף נוגע בגוף והעור שלה עדין כל כך, מקלפת את התחתון ממנה, אני משכיבה אותה לצידי, מנשקת לה על השפתיים, צוואר, מגיעה לחזה המושלם שלה מנשקת ונושכת את כולו מוצצת את הפטמות הזקורות הקטנות היפייפיות שלה, כל כך מאופקת, יורדת לבטן המושלמת שלה, מנשקת, נושכת, נושכת את הקעקוע שלה, מפשקת לה את הרגליים, נושכת את המפשעה, מנשקת לשפתיים הרטובות שלה, טועמת אותה, חיכיתי לרגע הזה מהשניה שנפגשנו, הכי טעימה שיש, מתוקה מעט, כל המידות הנכונות של טעם! מפשקת את השפתיים מלקקת את הדגדגן, פותחת עיניים ורואה את הדבר היפה ביותר, את החזה שלה עולה, עומד, זקור, מהמם, אחד המחזות היפים זה חזה עולה כשהלשון נוגעת והסאונד בדרך כלל טוב, הסאונד שלה מטריף, מגרה, הגניחות שלה לבד גירו את כולי, מצמידה את הכוס שלה לפה שלי וללשון שלי, בולעת אותה, טורפת, מוצצת אותה, לפי הצלילים שלה אני יכולה לחדור, אני מכניסה אצבע, והחזה הזה, המצוייר הזה, עולה והגניחות איתו, משחקת בפנים ומלקקת מבחוץ עד שיש רטט קטן, יפה, מתוק, אני מפסיקה, מתווה נשיקות במעלה גופה ומניחה את ראשי על בטנה המושלמת, מנשקת, יכולה להישאר ככה לנצח, ״בואי, אני רוצה נשיקה״ אני עולה והיא מנשקת, ממשיכה לצייר את גופה עם ידיי, מלטפת אותה, מנשקת, נושכת, מתענגת.


היא קמה, מנשקת, מתחילה להתוות את הנשיקות הקטנות שלה על הגוף שלי, מנשקת לי את החזה, אני רוצה את העיניים שלך מולי, מנשקת את הבטן, אני רוצה לחבק אותך לנצח, מגיעה לפושפוש שלי, אני רוצה אותך איתי, היא מלקקת את אחד הליקוקים הנעימים שהיו לי, הלשון הקטנה שלה מטיילת לי על הדגדגן, ואני, אני רוצה אותה איתי, עלי, מתחתי, לצידי, לא משנה איך אבל איתי, מכירה את המצב, קרה לי לפני שנים, שפשוט לא יכולה שתלקק לי, שמעדיפה שלא, שמסופקת מעל ומעבר מלהגמיר אותה, שרוצה להמשיך לשחק בגוף הארוטי שלה, וידעתי שלא משנה מה לא אגמור... הפסקתי אותה הסברתי והיא לצידי, אני ממשיכה ללטף את הגוף המצויר שלה, מנשקת ונושכת, מלטפת את הבטן שלה קמה מנשקת וחוזרת אליה, מלטפת את השפתיים מרגישה את הרטיבות המבצבצת מכניסה אצבע בין השפתיים נעה על הדגדגן שלה והגוף המטריף שלה מתעורר כולו, הנשימות שלה כבדות החזה היפייפה שלה עולה, אני מחדירה שתי אצבעות היא גונחת ואני מוצצת ונושכת לה את הפטמה עד שמופיע רטט נוסף חזק יותר, שיר עם ריקוד, מחזה מטריף.


מתחבקות ומתלטפות ואני יכולה להמשיך לנצח, היא אומרת ״את לא מכאיבה״ ואותי זה משמח, לא רוצה שתברח ורגילה שכשמכאיבה זה בהחלט יכול לקרות...

אבל יש שעון, והוא מפסיק אותנו...

לפני 10 שנים. 5 באוקטובר 2014 בשעה 6:09

מה זה החלום ההזוי הזה???

חלמתי חלום הזוי, אבא שלי{ז"ל} ואני ניהלנו שיחה על המשפחה, סבתא שלי{שתבדה לחיים ארוכים} באה מחזיקה יד לסבא שלי{ז"ל} ומתיישבת...

לפתע יש כוסות תה, ושלי פשוט מר... אני מתלוננת כיאה לי בנוכחות "המפנקים לנצח" שלי וסבתא שלי מוסיפה לי סוכר..התה עדיין מר והיא מוסיפה עוד סוכר,

וסבא שלי כועס עליה כאילו היא מרמה אותי ואומר לה תוסיפי לה כבר.. 

את אבא שלי זה משעשע והוא אומר לי חכי רגע שהסוכר יפעל או משהו... וצוחק ממש... פתאום נזכרתי בצחוק שלו.. שנים שלא שמעתי את הצחוק הזה :)

הוא שואל אותי עליה... על היפה שלי... ואני בפרצוף של הלם!! אחרי הכל מול סבתא וסבא????????? מה עובר עליך???

אמר לי שהיא טובה לי, שהיא מרגיעה אותי, וסבתא שלי אומרת  לסבא שלי "באמת נרגעה קסת"..

אני מחייכת, קצת מופתעת מעצם הדיבור עליה... ואז היא נכנסת, יפה, קטנה, עדינה, מחייכת...

מתיישבת לידי, אני מחזיקה לה את היד, וטוב לי, רגוע לי, סבתא שלי מגישה לה תה, אני מרימה את הכוס שלי ולוגמת יחד איתה,

 {נימוסים של בית סבתא..} והתה מתוק.. כמו שהייתי ילדה קטנה..  

אני מטיילת על האצבעות שלה, מרימה את הראש לשלושה שסבבו אותי והם לא שם...

רק היא ואני ואפילו המקום שונה, 

יורדות לי דמעות...

בוקר טוב... 

 

קיצר, פרשנים למיניהם... ?

 

 

לפני 10 שנים. 2 באוקטובר 2014 בשעה 19:59

בהתכתבות הראשונה לא ציפיתי, לא ידעתי עליה כלום פרט למה שחשפה באומץ יש לומר מול כולם... 

אחרי התכתבות קצרה אני כבר שם, מבינה ומזהה את העוצמות שלה, את הקפיצות המוזרות של הלב שלי.
כבר נעלמת איתה...
כל פרט שנחשף עליה מדגיש עד כמה היא מיוחדת ונדירה... ככל שחופרת בה, מתאהבת בה.
מתמכרת לקול הכל כך מתוק שלה.

והיא מעוררת בי המון,
זורמת, נעימה, טיזרית חצופה, חכמה, צינית, קצת שטותניקית, מעניינת, יש לה עבר... ועתיד... משקעים ופיתולים, שלא לדבר בכלל על הקימורים!!
היא פאקינג סקסית!
וקינקית!!
וקטנה!! פיצית!
כל כך הרבה זמן עבר מאז שמישהי עיניינה אותי בכל התחומים, גירתה את המוח והגוף יחד... גרמה לי להיעלם בה ואיתה.
כבר בפעם הראשונה הרגיש הכי טיבעי לגעת בה, להרגיש אותה, והקול שלה!! עוצמת עיניים ונעלמת בתוך הקול שלה, בתוכה... יכולה להקשיב לה שעות!! נעלמת במגע שלה, בידיים שלה מטיילות עליי..
יש לי כל הזמן געגועים ממשיים! רוצה אותה בסביבתי כל דקה אפשרית.
לרגעים זה רק היא ואני ואין אף אחד יותר...
לרגעים נעלמת איתה.

לפני 10 שנים. 18 בספטמבר 2014 בשעה 15:23

 

אני יודעת,
אני יודעת שאתה רוצה,
אני יודעת שאתה אוהב,
אני יודעת שאתה חושק,
אני גם בטוחה שמפנטז..

את כל זה יודעת כי אתה תמיד שם,
בכל צעד שלי,
בכל תזוזה,
בדברים הגדולים והקטנים בחיי,
יש לומר שאפו על ההתמדה אהובי,
באמת תכונה שיש להעריך,
הרי שאתה איתי כבר שנים,
אם לא מיום היוולדי.

אגלה לך יקירי,
זאת לא הדרך...
לא איתי,
כשאתעייף וארצה להישען על קיר,
אתה תתן את מלוא כוחך כדי להפילו,
{אני כבר מכירה אותך ;-)}
אבל אהובי, משוש חיי, מחמד ליבי,
זאת לא הדרך איתי,
אין צורך שאפול כדי להושיט לי יד,
לא צריכה שירימו אותי כשלמטה,
אשמח אם פשוט תלמד כבר ללכת לצידי,
יד ביד,
כדי שלא אפול,
כך גם לא תחשוש,
אף אחד אחר לא יצטרך להושיט לי יד :-)
{קנאי שכמותך ;-)}

זוכרת שכבר בגן היית שם,
כשממש ממש רציתי משהו,
וילד אחר תפס..
גם זוכרת בביה״ס שהמורה ההיא.. נווו..
זאת שלא בודקת שיעורים,
דווקא בפעם הראשונה שלא הכנתי החליטה לבדוק... 😉
יודעת שזה אתה!!
וואי וזוכר את ההוא שממש נדלקתי עליו..?
זה שרצה את חברה שלי...
נראה לך שלא יודעת שזה אתה שלוחש להם, לכולם...???

ברור שיודעת :)

חיזור גורלי אומנם..
אבל חיזור :)

אבל מתוק שכמותך,
ביישן אחד :)
אז זה היה טיפה מצחיק...
לא אומרת שלא צוחקת מדברים שאתה עושה לי גם היום :)

רק שהיום,
היום אני כבר ממש גדולה,
והליחשושים שלך מבלגנים לי דברים גדולים.
דברים חשובים.
יש שיאמרו שעובד קשה כדי להרוס לי...
אני יודעת שלא עושה מכוונה להרוס...

אבל זה כבר לא מצחיק מתוקי :-/

מציעה לך את ידי :)
אל תתבייש,
ואל תחשוש,
לך אהובי כבר סלחתי :)

לפני 10 שנים. 17 בספטמבר 2014 בשעה 14:42

כל העניין הזה עם הלא תרצח!!

למה??

רק מהיום יש לי רשימה לא מבוטלת של אנשים שבכיף הייתי רוצחת!

שלא לדבר על השבוע האחרון, 

שבכלל לא לדבר על החודש או השנה האחרונה!

 

ונגיד זה היה רק מבחינה דתית... אבל גם חוקית לא מסכימים לי!?!?!?

איף!

 

חבל!

כי גם יש לי דרכים יצירתיות!

 

כל מה שנותר לי הוא לבקש בנימוס

 

״תתאבדו כבר בבקשה!!!״

לפני 10 שנים. 15 בספטמבר 2014 בשעה 6:52

לא בטוחה מתי זה די...

כי יש גבולות...

לסובבים אותי..

שזה לכשעצמו מרגיז!

אני ילדה גדולה.

למה צריכה גבולות של אחרים שיעטפו אותי?

למה גבולות של אחרים צריכים להיות גורם משפיע בחיי?

יש לי גבולות משלי, והגבולות שלי הם שלי.

אני לא עוטפת אפחד בהם.

חייה ותן לחיות.

סוג של מוטו..

נכון, חיה חיים משוחררים ולפעמים משוחררים מידי,

אבל זאת אני שחיה אותם!

מאשימה את הנורמות החברתיות..

כי אם הנורמה החברתית הייתה שונה גם הגבולות של רוב האנשים היו שונים.

אז הראש שלי עובד אחרת,

אז אני מאמינה שפנטזיות וחלומות קיימים כדי להגשים.

אז מה?

אז איך יכולה לדעת מתי מותחת גבול שלא שלי?

איך יכולה לדעת מה הסף שבכלל לא שלי?

מתי זה די?

לא מרגישה שמגזימה, מרגישה שחיה.

ומשתדלת לחיות טוב.

 

 

-FUCK IT-

 

-Hakuna Matata-

 

 

 

לפני 10 שנים. 7 בספטמבר 2014 בשעה 6:21

אני דיי פעילה בצ'אט פה {אפשר לומר חח} מכירה כמעט את כל מי שפעיל בצ'אט, יש שרק בצ'אט ומעולם לא יצאתי ממסגרת המסך איתם, יש שמתכתבת במיילים, וואטסאפ, חברים בפייסבוק, מדברים בפון ויש חלק שכבר נפגשתי ונמצאים בכל מקום...

יש פה אנשים שיודעת שאם לא הצ'אט פה כנראה שלעולם לא היו מצתלבות דרכינו, חיים חיים שונים לחלוטין...

אבל יש לומר שבקום ההזוי ביותר, אתר סאדו פאקינג מאזו בו אמורים להיות האנשים האפלים והמפחידים ביותר, מקום שהתדמית שלו היא "חולי נפש" ועוד..הכרתי אנשים דיי נדירים יש לומר..

מעולם לא הייתי בעולם הצ'אטים לפני הכלוב, שמעתי מאנשים פה שלפני הכלוב ותוך כדי מצ'וטטים בעוד מקומות..

מבינה ממש את העניין של להכיר אופי מבלי לקבל רושם ראשוני.. 

של לדעת מה עובר על מישהו ולהתקרב ממש ממש {לפעמים עד כדי דאגה למישהו/י} לאנשים שמעולם לא פגשתי.. שאין לי מושג איך נראים {לרוב} מה תהיה בכימייה וכ'ו...

כל השטחיות הטבעית שנוטפת מכולנו...

אבל לפגוש את האנשים האלו!!!

לפגוש את האנשים האלו מרגיש כמו מפגש פסגה, זה מרגש וכיף לראות את מי שבמהלך היום את מתכתבת חופשי וכמעט על הכל...

בשישי האחרון, בדאנג'ן פגשתי כמה מהצ'אט והכרתי עוד ועוד...מכל מקום צץ לי עוד מישהו/י... לא ידעתי או תכננתי ואולי גורם ההפתעה הוסיף לריגוש...

 

בכל אופן,

לכל הנדירים שפגשתי, היה לי ממש נעים מאוד :)

 

שמחה שהכרתי =]

וממש ממש שמחה שיוצאים מהמסך קצת =]

 

לפני 10 שנים. 4 בספטמבר 2014 בשעה 13:08

הצחוק הכי טוב מגיע אחרי שבוכים, ממש בוכים, חזק חזק...

הכי משוחרר, משחרר.. איך שתראו את זה.

 

אולי משם זה בא, כאב ועונג, העונג הטוב ביותר מגיע אחרי כאב...

אולי ככל שיותר כואב המגע נעים יותר, הליטוף אוהב יותר, החיבוק עוטף יותר,

הנשיקה טורפת יותר...

ואולי זה כי ככל שיותר כואב הגוף מתכווץ ומתכווץ עד שנכנע לכאב, מכיל אותו,

הצרחות והגניחות כבר שם וגדלות יותר ויותר...

ואחרי שאת כבר שם והכי משוחררת, הכי פתוחה מגיעה האורגזמה הגדולה,

הגוף מקצין כל תחושה שיש לך...

 

כמו כל תחושה חזקה גם לכאב מתמכרים בעיקר כי אחר כך זה כל כך טוב.

מתמכרים לכאב

מתמכרים למכאיב

מתמכרים ללהכאיב

 

כשכאבי הגוף מזכירים את שהיה בכל תזוזה שלך עד כדי כך שאת מרגישה עם כל פריט לבוש את הנשיכות,

הספנקים, המקומות שבהם מצצו אותך, נשכו אותך, צבטו אותך. 

שבכל פעם שמשהו או מישהו/י יגרום לפטמות שלך להזדקר תזכרי בנשיכה, מציצה, צביטה...

תזכרי את ליל אמש.

 

אולי זאת הסיבה שבוחרת להכאיב, ולכאוב לעיתים... 

מעבר לגניחה, לצרחה, לנשימות הפחד והציפייה, לרעש המכה, לתחושת הכוח...

אולי זו פשוט עוד דרך שתביני, שתזכרי, שתדעי...

כולך שלי.

תתמכרי.

לפני 10 שנים. 3 בספטמבר 2014 בשעה 8:27

קטע,

אני פה כבר זמן מה.. תמיד נשאלת :

"למה עם נשים אין דרך אחרת ועם גברים זה לא משנה?"

פתאום זה היכה בי...

יש משהו בנשים.. משהו לא אמין.. {לא לכעוס! תקשיבו!}

החברה הכי טובה שלך נעלמת כשיש לה חבר..

חברות לעבודה לפעמים יורידו אותך כדי לעלות...

לא רק לעבודה...

ועוד כאלה..

בעוד שעם גברים זה שונה... לפחות לי..

גברים אחרי.. תמיד.. מאז ומעולם... 

כבר בגן היו לי שני חברים... 

בכיתה א' היה אחד שממשיך לחזר עד היום..

מחזרים אחרי, רוצים אותי, 

לא יעלמו לי {לרוב}

יש לי ביטחון מלא בקשרים שיש לי עם גברים.

יכול להיות שגם נותת בהם אמון הרבה יותר מהר מנשים.

אולי בגלל שכל כך בטוחה שישארו לא משנה מה.

 

גברים נשארים, נשים לא.

אז אולי זאת הסיבה שעם אישה צריכה שתהיה שלי, 

24/7 בלי מגורים, תיידע על הכל, תשאל כשצריך, 

תהיה מתי שארצה איפה שארצה ותעשה בדיוק מה שרוצה.

ממש אטומה לסביבה וקשובה רק לי...

{ברור שמקבלת שגם לה יש חיים..}

עוד לא חפרתי מספיק בלמה כל כך נהנת להכאיב לאישה...

אבל אוחחחחחח כמה שאוהבת.

 

 

 

לפני 10 שנים. 2 בספטמבר 2014 בשעה 14:04

i want u to be mine and only mine
no one can touch u and u cant touch no one

i want to know all ur secrets

i want ur heart before i have ur body

and yes u'll have my heart even if u cant see it

but then when i'll have ur heart i wont let go of ur body
i'll taste u bight u spank u fuck u

i'll eat u a live

just coz u mine