קצת ממני

לא הכל בידיים שלי, וחבל...

הסיפור בקצרה ובלי כל הפרטים העצובים..
לפני 8 שנים קניתי בית..
לפני שנה ו 7 חודשים מכרתי אותו,
אין עלי במכירות ;-)
לפני שנה וחודש אחרי חיפושים מטורפים ודד ליין עצוב של יציאה מהבית, מצאתי אותו, את הבית שלי,
הוא הסתכל עלי 😄 אני עליו 😉 אהבה ממבט ראשון..

כשהמוכרת נתנה מחיר מטומטם הסברתי לה שמכירה את כל המתווכים ומבחינתי זה שלי, אז בזמנה החופשי אחרי שתסכים למה שמציעה שתתקשר אלי או למתווך, איך שמתאים לה 😉  {חשוב להשאיר אופציות..}

מיותר לומר שקניתי :)

לפני יותר מחודש, הייתי אמורה לקבל מפתח..
ומישהו עשה ״אקשן״ לתסריט הכי רע שיכול לקרות במצבים האלה.
המוכרים לא קיבלו טופס 4 אז נשארו עוד טיפה...
התחיל מ 4 ימים ונשארו איזה 3 שבועות!!ואז בבנק ביקשו איזה טופס שחסר למשכנתא, רק שאמא של העו׳ד של המוכרים כנראה הכניסה לו מכות כשהיה קטן ופשוט התבלבלה בין התחת לפרצוף {לגמרי מבינה אותה} אז הוא איבד את הטופס... ולהשיג את הטופס מחדש זה סיפור מהתחת של כווולם יחד!!

הרגע הזה שאומרים לך ״בין שבוע לפאקינג חודשיים״!!!

ועוד כמה "תקלות" מפגרות לא הכרחיות ודביליות בדרך...

to make a really long story short...
יש מפתח 😄
עוד חודש אפילו פחות יסיימו עם השיפוצים ויהיה לי שוב מקום שאדע שהוא שלי =]
somewhere i can call home =]

מיותר לכתוב 55555555 בלי עין הרע, מלח, שום, פלפל שחור, בצל, שמן זית, פפריקה, כמון ורסק עגבניות...
נכון?

* אגב אלה המצרכים לרוטב פסטה מעולה... ששש 

הרגע הזה שאת שותה ומיד אחרי שבלעת זה כבר ברור לך שאת אאוט..
שמעכשיו את בידיהם של חברים/ות.
שמעכשיו את מתנהגת כמו מטומטמת.
שמעכשיו את יותר מידי אמיתית.
שמעכשיו המעיים באמת בחוץ.
שמעכשיו ייתכן שתבכי.
שמעכשיו ייתכן מאוד מאוד שפאדיחות יהיה שמי השני!

אבל כל זה לא מטריד אותי..
אותי מטריד הבלאק... העניין שלא זוכרת כלום, חור ענק של כלום.
מה עשיתי...
כמה פעמים מעדתי... {ממעיטה בפאדיחה}
למי בכיתי ולמה..
למי סיפרתי מה...

אבאלל׳ה!!

ח ו ר  ע נ ק !

מסטולה, כיף, צוחקת וווווו ב ו ק ר!
או צהריים או ערב... עזבו דקויות...
בכלל ברגע שאת פותחת עיניים ומבינה שיש לך בלאק מטורף כי הדבר האחרון שאת זוכרת זה הפרצוף של מי שבילית איתו, כששניכם עומדים... ובערך זהו.. ומשם קורה ה-רבה שאת פשוט לא זוכרת... ואז את שוכבת ופותחת עיניים.

אולי יהיו כמה פלאשבקים קטנטנים לא מובנים ולא ברורים בכלל שרק אומרים לך כמה זה היה הזוי!!

אוף!

יכולה לספור על יד אחת את מס׳ הפעמים שזה קרה לי..
ובכל זאת שונאת שקורה!!

פויה לי!!
איכסה לי!!

לגמרי נו נו נו!

תוהה איך אני... 

בסקס... בזיון... בלעשות אהבה, לשכב.. לקיים יחסי מין..

איך אני מנשקת,
איך מרגיש המגע שלי..
אני זיון טוב או גרוע..?

אי אפשר באמת לדעת כי אין מי שהעז לומר לי שאני זיון גרוע אבל זה עדיין לא אומר שהכי כיף איתי במיטה או שאני מעולה או שאני טובה.. 

עם נשים, אני משתמשת בכוח... לרוב גם מכאיבה מעט, אני אסובב אותה לספנקים, אמשוך לה בשיער כדי להגיע לצוואר... חונקת, צובטת, נושכת.. מחדירה, משחקת..
בעוד שעם גברים זה יכול להיות לכאן או לכאן,
אני יכולה להיות נשלטת ובהעדר רגש גם שולטת אכזרית... טוב לא ממש אכזרית..
אני יכולה לשכב בלי תזוזה ולחכות להוראות או לתפוס אותו להפשיט לזרוק על המיטה, לשבת לו על הפנים לנשוך לצבוט ללקק לדהור וכו..

עם גבר אני צריכה אקסטרה בטחון בידיעה שהוא רוצה אותי בעוד שעם אישה זה אך ורק אם אני רוצה אותה... הכל קשור בי...

עם נשים- אוחזת בישבן, מפשיטה, מנשקת, נושכת קמה מעליה, יורדת, דורשת..
עם גברים- קודם מקשיבה לחליל... כמה הוא רוצה אותי? אם בעיניים שלו הוא טורף אותי.. אם הוא משתוקק שאטרוף אותו... אבל לפי ניגון ראשון יודעת איך יתנהל ותמיד יהיה ככה..

חבל שלא יכולה להזדיין עם עצמי (לא אוננות) אולי כך הייתי יודעת.. 

טובה/גרועה?

אני וחברה, אחת החברות הכי טובות שלי, יושבות יחד עם עוד כמה אנשים...
בשיחה עולה הסיטואציה בה ״משהו יקרה״ מפה לשם יד על הפה ומנסות לצרוח... כמובן שאני מצליחה.. חברה שלי לא מצליחה אז מנסה להסביר לה איך צורחים מהגרון ומצביעה לה על הגרון... בכל אופן לפני כולם היד שלי על הצוואר שלה ואני חונקת... אוחזת בצוואר שלה ולוחצת חזק חלש.. לאט לאט... מגבירה חוזק... מועכת.. לוחצת.
ואז משהו קורה, משהו מוזר שלא קרה לי בסיטואציה כזו מעולם, לשניה התנתקתי מהכל וכל כולי הייתי בעיניים שלה, ביד שלי ובצוואר שלה.
לשניה ממש נכנסתי לזה, לשניה אחת הייתי שם..
לשניה ממש נדלקתי, כל הגוף התעורר, הפרצוף השתנה, העיניים נדלקו, הגוף כולו היה בחניקה הזו, באקט הכל כך פשוט שאומר כל כך הרבה.
מנסה להבין למה זה בכלל קרה איתה..
הרי שהיא החברה הכי טובה שלי, שיודעת הכל, ולא היה ולא יהיה כלום בכיוון בנינו... סטרייטית לחלוטין וממש לא בדסמית.. מ 83.89% מהדברים שמספרת לה היא מזועזעת עד מעמקי נשמתה..

אולי כי נתנה לי לחנוק אותה,
אולי כי איתגרה אותי וחשפה את צווארה,
אולי כי חוויתי את החניקה הזו מהכיוון השני לאחרונה,
אולי כי עבר המון זמן מאז שעשיתי זאת בעצמי,
אולי כי מתגעגעת אליה,
אולי כי ממש חסרה לי תחושת השליטה,
אולי כי לאחרונה איבדתי שליטה.

מה שסיטואציה קטנה יכולה להדליק בי...
קיצר... מישהי?

שולח הודעה ומכשכשת בזנב כאילו שרק לי,

קורא ומיד נענת לו.

בלי טיפת מחשבה על השלכות, על איזה יום היום, על יכולה או לא, על מה יכול לקרות אם...
כל הדרך מחשבות, על מה שנאמר, על אם בכלל צריכה לומר, אין אויר.

מחוץ לבית שלו באוטו דופק מואץ וחם לי ממש, רוצה להניע ולהתקשר לומר שלא יכולה, מחליטה שלא משנה מה, אני את ההבטחות שלו לעצמו לא מקיימת לא לוקחת על עצמי.

לא יוזמת אבל לא מתנגדת.
יודעת שלא אצליח, שלא אתנגד.
שולחת ״אני בחוץ״.

עיניים לעיניים וירד לו, הוא לא שם, עבר לו, רואה הכל, נושמת.. ממשיכה. חנוקה.
אני כבר לא חלק מהחיים שלו והמופנם חזר... הא ודה... שיחה שכזאת.

דאנג׳ן 0_0 first time
          בר.
        פורנו.
   קינקי פה ושם...
      אהבתי :-)

שם בפומבי, במקום שלא חשבתי שארגיש שוב שלו, איתו, הייתי שלו, והוא עטף ולא עזב.
הרגשתי אותו איתי, כמעט שלי שוב, נגעתי וגם הוא בי.

ככה זה מרגיש להיות איתו,
עטופה, חדשה, מבריקה, מוגנת, שקופה.
אבל אסופה וכבר לא חשופה.

לא בטוחה בכמה זה טוב,
לא מספיק כדי לדעת כמה זה רע.

התגעגעתי לעטיפה החמה הזאת, לידיים,
לתחושת האש הבוערת הזו של חידושים,
לאור האין סופי שהוא מוציא ממני,
לתחושת הביטחון המלא הזה שהכל בסדר,
לעיניים שלו שרואות הכל.

הוא בתחילת דרכו במקומות שאני כבר שורדת בהם,
אני בתחילת דרכי במקומות שהוא כבר חי בהם.
כך שמשעמם לא יכול להיות.

אוספת את עצמי ומקבלת שכבר לא יקרה...
כבר לא חשופה.

לכלוכית לא תכיר נסיך ותהפוך לנסיכה...

ואם תאכלי תפוח רעיל באמצע היער את פשוט תמותי...

ויש מלא בנות במידת הנעל שלך אז גם אם תעמדי ותזרקי אותה על הפרצוף שלו הוא יחשוב שזאת מישהי אחרת ואיזה קטע... גם לה תהיה מידה 38.. 

ואם תכנסי לתרדמת העולם {A.K הממלכה} לא יהיה עצוב... כלום פשוט ימשיכו לחיות רגיל מותק ויש סיכוי גבוה שלא תתעוררי... והדביל שכל היום ינשק כדי להעיר אותך זה האח שמקלח אותך שם...

בחיים כמו בחיים... צריך לעמוד זקוף גם כשהכאפה נכנסת בך,

גם כשאת מבינה שעשית טעות,

גם כשהצעדים שלך לא מקובלים על הרוב, 

גם שהמעשים שלך לא מתקבלים על הרוב,

גם שהכל נראה חסר תקווה והיאוש מכה שוב,

זקוף זקוף... ראש למעלה... 

לפעמים בא לי להסביר, אבל מהר מאוד מוותרת..

לא חושבת שיש טעם, 

מי ששופט אותי לא רוצה הסברים, לו כבר יש פסק דין..

מי שלא שופט אותי פשוט מקבל אותי.

להצתדק מעולם לא היה הסטייל שלי...

*לכל השופטים... מי נתן לכם פטיש? מאיפה העוז לשבת בצד ולצקצק לי??*

"על טעויות משלמים"

נכון, ובתשלומים.

תשלום ראשון-הכרה בטעות

תשלום שני-נסיון לתקן

תשלום שלישי-בריחה מהטעות

תשלום רביעי-תיקון.

כל צעד הוא כואב, נפשית עד כדי פיזית.

טעויות לרוב עושים מתוך טפשות רגעית, עוורון, חוסר תשומת לב, לרצות את הסביבה ועוד ועוד.. 

החוכמה היא שהתיקון יעשה בהמון מחשבה ומבט קדימה, מבט רחוק למקרה הגרוע ביותר... 

לא צעד אחד... לא שתיים.. להסתכל קדימה ולתכנן מה רוצים ואיך לגרום לזה לקרות.

אני חיה את החיים שלי בדרך שלי.

משתדלת להותיר אחרי כמה שפחות הרס.

אבל גם ברעידת אדמה קטנה נופלת איזו תמונה.

אחרי ולפני הכל בן אדם, אישה, אמא... נסיכה.

יש לי מספיק על הראש, דעתכם על מעשי אינה חשובה למערכת.

אני לא תמיד מבינה את הסובבות אותי... וכן אומרת סובבות כי זה לרוב בנות שאומרות...->
״לא מסוגלת לקיים יחסי מין בלי רגש״
אבל באמת... מי שאומרת יחסי מין... אין לי ציפיות...
אבל זאת שכשאני מתקשרת אליה ושואלת ״מה עושה״ והיא עונה בפשטות יתרה ״מגלחת... מזדיינת היום.. מה איתך?״ היא גם די כמוני..
כאילו אם היא תאמר לי משהו כמו ״חייבת רגשות..״ אז זהו, מת העולם.

כן, זיון משולב עם רגש הוא חזק ועוצמתי ורוב הסיכויים שלא משנה מה יהיה שם זה יהיה טוב!! הכי טוב שיש! הכי מרגש! הכי חזק!
אורגזמות באויר!!!!!
בעוד שזיון בלי רגש הוא מאוד בררני.. איך תיגע בי איפה למה כמה מתי באיזו תנוחה וכמה חזק וכשלא נעים פשוט מפסיקים...
אבל זה לרוב נעים ויהיו אורגזמות ויהיה כיף ויהיה טוב ויהיה מ ס פ ק.

אני נהנת מתאוות הבשרים, גם כשהיא בלי רגש.
מודה.
כשהחרמנות עולה רק מאיך שנראה/ת... וקיימת הכימיה הזאת שגורמת לרטיבות... והנשימות מתחילות להיות כבדות... והידיים מתחילות במישמושים.. והראש ב-4 צעדים קדימה של איך יהיה... או מה רוצה שיהיה.. יותר נכון...

קיצר זדיינו וזהו!!
כולכם!
סוטים.
יחסי מין אעלק.
איף.

יש את הרגע הזה שבו את יודעת שהחיוך שלך אחר עם כל הודעה, או עם כל צלצול כשהשם שלו על הצג.. שכשמתעוררת חושבת מה עשה הלילה.. ומקווה ממש חזק שגם הוא חשב עליך תוך כדי.. שגם הוא מחכה להודעות שלך ולצלצול ממך.. שגם הוא מרגיש... מתחיל... 

מגלה שכן :)
כשאת נזכרת בו כשקורה משהו סתמי בשגרה ואת צוחקת או מחייכת, כשהוא שולח הודעה שאומרת שגם לו זה קרה ממש עכשיו, משהו סתמי שהזכיר אותך :)

זה הרגע, אגב, זה השלב... זה הזמן שבו אפשר לנתק בלי כאב ועם הרבה חיוך, זכרונות מתוקים בלי צביטה... בלי סבל.

אז למה ממשיכים?
אולי כי זה נעים, כל כך נעים שהכל נראה יפה לפתע, אולי כי לא מאמינים שיכול להיות גרוע... אולי כי יש אמונה שזה ישאר לנצח ואולי בכלל כי כולנו מכורים למתוקים וזה כל כך כל כך פאקינג מתוק.

אבל אז!!!!!
הלב הטיפש לוקח אותך צעד קדימה!!
טיפש!
טיפשות ממש!
צעד אחד ואת מאבדת חושים.
לא רואה כלום חוץ ממנו, מסכנת הכל.
לא מריחה כלום חוץ מריח הגוף שלו. המסחרר, המטריף.
לא שומעת כלום חוץ מאת הקול שלו שר את השירים ששמעתם יחד.
לא מרגישה כלום על גופך חוץ מאת הידיים שלו, הפה שלו, השיניים שלו, הזין שלו.
ובפה, בפה טעם גן עדן של הרוק שלו, של הגוף שלו.

עכשיו מפה... מפה זה מסובך..
כי אם הוא לא לקח איתך את הצעד ואת לבד... את סוג של סייכו מוצץ יחס... את מה שכתוב למעלה על התחלה נעימה את לוקחת ועושה קיצוני... סטייל ״מאמי הפתעה!!״ במעיל גשם ללא בגדים מתחת והוא מחרבן בשירותים בעבודה... לא. למען האנושות כולה לא. אל תעשי את זה... הודעות ברצף.. מדווחת לו על כל פיפס שעושה... כועסת על חוסר יחס... קנאית למראה שלו שרואה אותו יותר ממך! אהמ... אין סטייל ולא... זה לא קלאסה.
אבל אם לקח איתך את הצעד הניגון ממשיך, ואת נותת יחס ומקבלת עוד מלאאאא ממנו וזה נעים, זה כיף, מרגש... והוא רוצה אותך איתו ואף משתמש במילים כדי שתביני שהוא רוצה... והוא אומר את המילים האלה... ״אני אוהב אותך״ ועוד מלא... כאילו שיר נעים כל כך שאתה שמה על ריפיט כל יום כל היום. שוקעת בזה כאילו אין כלום מעבר אליו בכל העולם הזה. והוא בתוכך כל כך עמוק שאפילו כשלא יחד את מרגישה שהוא איתך, חושב עליך, אוהב אותך, רוצה אותך, שם, איתו...

אבל השיר הזה.. השיר בריפיט מתחיל לקבל שריטות.. ועוד שריטות.. ויש ריבים, ונפגעים..
את מתחילה לראות..
הריח נעלם..
הטעם...
היחס יורד...
תחילת הסוף...
יש נסיונות עלובים לעצירת הסוף הברור מאליו לכל צד אפשרי..

והשיר.. שרוט כולו... תקוע במילים הכי רעות, קופץ במילים הכי יפות..

והרי לך עוד שיר יפה שלא תשמעי לעולם וכל פעם שתזכרי הגוש הענק בגרון יעלה והדמעות יתחילו ליפול.

שיחת פון עם חברה:

היא: היי
אני: היי, נו? ענה לך?
היא: לא.
אני: אז לא יבוא היום?
היא: עד הערב הוא ימצא את ביצים שלו וישלח הודעה..
אני: היית איתו לא? יש ביצים?
היא: חחחח מפגרת!!
אני: טוב ככה הוא לא?
היא: כן, לוקח לו זמן אבל הוא תמיד עונה..

יש משחקים שהם כל כך מפגרים בבסיס שלהם שזה מטומטם!
מי שלח אחרון הודעה, מי צריך לשלוח אחרי פגישה, מי התקשר אחרון...
זה הכל יחס, כולם רוצים יחס..

אבל לקבל מבלי לתת?
אני נרקסיסטית ומבינה שכדי לקבל את היחס שרוצה צריכה לתת... עם כל הסובבים אותי ולא משנה מה הטייטל של זה...
מה הבעיה להרים את הפון ולכתוב ״היי מה המצב?״

לא באמת מבינה את זה... משחק האדישות באיחוד שיודעת מהמון שהלב כן קופץ אבל בכל זאת לא מחזירים... או את אלה שחושבים שעווווות מה לכתוב חזרה... תכתבו היי הכל טוב מה איתך או משהו בסגנון!!...

יכולה להעיד על עצמי שמעולם לא שחקתי שח מט באנשים, מעולם לא שינה לי מה יחשוב או תחשוב אם... תמיד זרקתי את המילים שרציתי, לא משנה לי מה המצב או איך מתנהל הקשר הספציפי, אם חושבת על הבן אדם מודיעה לו נוסח ״היי״ פשוט...

שונאת משחקי אגו!!
שונאת משחקי ״אני שלחתי אחרונה״
שונאת משחקי ״אני מתייחס יותר״
וכיוצא בזאת!

כל מה שמעניין אותי זה להוציא ושהסובבים אותי יוציאו.. אלי או עלי לא משנה העיקר להוציא...
כי אין טעם בלשמור בפנים, והכי שמחה בעולם כשיודעת שלא משנה מה טיב הקשר עדיין מרגישים חופשיים לפנות אלי ולפרוק ולהוציא או לשתף ולשמוח.

לשחרר הכל.
בלי מחסומים.
ספרים פתוחים, רק דפדפו..

מעיים בחוץ.

הוא רגיש, סקסי, יפה, עדין, אלים, קשוח, רך, כועס, שליו, שנון, חכם, פאקינג גאון, מבין, אוהב, מעניק ויש בו עוד כל כל הרבה.

לצעוד את הצעד היה מתוך מקום של לזעום על המין הגברי, רגע של כעס ממשי על המין הגברי, והוא גבר. מעין נקמה במין הזה. 

מעולם לא חשבתי שהחיבור יהיה כזה חזק, כזה סוחף, כזה עמוק, כזה...

מוצאת את עצמי נעה לצלילי ניגוני קולו.. מוצאת את עצמי רוצה להיות שלו, מוצאת את עצמי מרצה אותו [לפחות מנסה ממש חזק] רק ש...

שלא ירגיש את הפער, שלא ירגיש את ״הבעיה״, שלא ירגיש לשניה...

מעולם לא התחברתי לנרקסיסטים, אולי כי אני אחת כזאת, שכשמסתכלת במראה מסוגלת להתחרמן מעצמי... אז כזה אחד שכששנינו מול המראה הוא מסתכל עליו ואני עלי... חחח.
לא, ״תסגוד לי״ זה יותר מה שמתחברת אליו... אבל הוא, כל כך הבנתי למה סוגד לעצמו בדיוק כמו שאני עצמי סוגדת לי.
שלמות.

זה היה מהיר. מאוד מהיר.
זה היה חזק. הכי חזק שאפשר.
זה היה טוב. כל כך טוב להתמכר.

גמילה מסיוטים כאלה מושלמים יש?

די דחוף לי...