פינת המניה-דפרסיה

דם ואש, תמרות עשן
קברנה ישן נושן,
נתח סינטה מדושן,
נאכל את זה ואז נישן.

מה, לישון? אבל אולי...
סתם, צחקתי! אללי...
תפסיק להסתכל עלי!
תוציא קונדום ובוא אלי!

16 כללי האתיקט המרכזיים שכדאי לכל משתתף בכל מסיבת פטיש להכיר.
נכתב במקור באנגלית, באתר הנהדר בפשטותו bcwsd.com, ע"י מאיה ועשתרות (כך במקור...), אבל אחרי שהשתתפתי במספר מסיבות בארצנו הקדושה, הבנתי שמישהו צריך לתרגם ולעבד את זה לעברית.
באמת, מאוד צריך. מאוד לתרגם. למאוד עברית.

[תורגם ללשון זכר מטעמי נוחות בלבד.]

ובכן:

1.  תמיד היה מכבד ומתחשב בהגיעך לאירוע מסוג זה.

2. אל תניח הנחות, ואל תגע באיש. עבד או נשלט הוא לא רכוש ציבורי. רובם המוחלט של בני האדם לא ישמחו למגע של אדם זר ללא רשותם
    המפורשת.

3. אל תגע\תשתמש בציוד של מישהו אחר ללא רשות, ובכלל זה- שוטים, מגלבים, תופסנים, אזיקים, חבלים וצעצועים. בעליו של הציוד לא יאהב את
    זה, במיוחד כשהוא מבלה זמן רב בנקיון ו\או חיטוי האביזרים.

4. לעולם אל תפריע לסשן במהלכו. אם ברצונך לצפות- בדרך כלל אתה מוזמן, שהרי זו מסיבה, אבל תמיד תשאיר להם מרווח תנועה ופעולה.

5. דיבור, צחוק או הערות על סשן במהלכו נחשבים למעשה לא מנומס ומטריד. תהנה מהצפיה בשקט או התרחק אם הוא אינו מוצא חן בעיניך.

6. אל תתערב בסשן בכל צורה שהיא אלא אם כן הוזמנת במפורש.

7. נקה וסדר אחריך את המקום בו קיימת סשן, בכדי שאחרים יוכלו להשתמש בו.

8. סיגריות בוערות\כבויות ושברי זכוכית- אין מקומם על הרצפה. בכל רגע יכול לעבור במקום עבד על ברכיו, או שמישהי חשופת ישבן תתיישב על
    הרצפה בתחנוני מחילה מאדונה.

9. צפייה מכובדת הינה דבר קביל בדרך כלל, מציצנות ואוננות גלויה הם לא. זוהי מסיבת פטיש ולא Peep-Show.

10.שימוש במילת קוד\מילה בטוחה (Safe Word/Code Word) משמעותו להפסיק לאלתר את הסשן. דהיינו- כל המעורבים מפסיקים את
     פעולותיהם, ללא יוצא מן הכלל.

11. בכל פעילות מינית שמשלבת שותפים לא מוכרים ואפשרות להחלפת נוזלי גוף (רוק, דם, זרע וכד') חובה להשתמש בקונדומים ו\או כפפות גומי,
      בהתאם לאופי הפעילות. בדרך כלל, ניתן להשיג אותם באירוע עצמו, אבל מן הראוי יהיה להצטייד קצת גם עצמאית.

12. חדר סגור או חדר חשוך הם מקומות שנועדו לאנשים שרוצים להיות לבד. לעולם אל תכנס לחדר תפוס כזה, אלא אם כן הוזמנת במפורש.

13. סמים ואלכוהול- אין מקומם במסיבת פטיש שאינה מתרחשת במועדון לילה. כושר השיפוט שלך ותגובתך למצבים שונים נפגעים, והדבר יכול לסכן
      אותך ואת שותפיך. במסיבות בהן מגישים אלכוהול לרוב לא יתרחשו סשנים עם סיכון, ולא תתאפשר הכנסת חפצים חדים למתחם.

14. אל תבהה באנשים ואל תעקוב אחריהם מחדר לחדר. אם אתה מעוניין במישהו, פנה אליו\ה ושאל אותם. רוב האנשים יענו בנימוס. אבל, ועליך
      לקבל זאת בכל הנסיבות- 'לא' פירושו 'לא'.

15. צילום אסור על כל צורותיו ברובן המוחלט של מסיבות הפטיש, מטעמי צנעת הפרט. לא כולם רוצים שיהיה תעוד לדברים שהם אוהבים לעשות.
      בחלק מהמסיבות המאורגנות יש צלמים מטעם ההנהלה שאינם מפיצים את התמונות ומעבירים אותן למשתתפים באופן דיסקרטי.

16. שולטים\קושרים מקצועיים משתתפים לעתים קרובות במסיבות מעין אלו, אך לרוב בתור "אורחים פרטיים". הצעת שירותים מעין אלו
      בתשלום יכולה לגרום לבעיות מול גופי המס ו\או החוק, וזה יכול להכניס את האירוע ואת האחראים עליו לצרות.

 והעיקר שנהנה, כמובן.

[יאי! הפוסט הראשון מאז פתיחת החשבון החדש! {שזה קרה לפני כארבע שעות<שזה ממש לא הרבה(סוגריים בתוך סוגריים בתוך סוגריים בתוך סוגריים)>}

עצרה אותי מאבטחת חביבה בתחנת הרכבת בתל אביב.
סבידור מרכז, אם זה באמת משנה.
הסתבר, שהיתה לי בתיק "סכין תקיפה". בחיי, ככה היא קראה לזה- סכין תקיפה.
ואני אפילו לא זכרתי למה היא הייתה בתיק.
לא זכרתי כמעט את עצם קיומה.
מדובר בסכין מתקפלת, באורך של 8-9 ס"מ [*גיחוך-צחקוק פרוידיאני מעזרת הנשים*]
סכין  זולה.
סכין מצ'וקמקת.
סכין מכוערת.
סכין שקניתי בתחנה המרכזית בירושלים, לפני שש שנים, והאל לבדו זוכר למה.
תקיפה? באמת? אני?
(טוב, אולי בעצם כן, אבל להם אין דרך לדעת את זה...)

אבל את מכונת השיקוף כל זה לא מעניין, וגם לא את המבאטחת, ששמה שמור במערכת, ואני מעוכב אחר כבוד עד להגעת המשטרה.
"מעוכב". מילה מעניינת. זו בעצם מילה נרדפת ל"עצור", רק בלי אזיקים ותיק פלילי.
ואשב לי כמחצית השעה ליד המאבטחת, כמו אחרון הבטלנים.

הכרתי את רזי עבודת מאבטח המעברים בתחנה, שכוללים בעיקר בהיה במסך השיקוף ואחזקת אקדח מעוך על החגורה.
היא הכירה את רזי עבודתי, שלא נפרטם מטעמים ברורים, שכוללים בעיקר בהיה במסך מסוג אחר ואחזקת מכשיר אחר במקום אחר.
דיברנו.
התיידדנו.
היה מצחיק.
היא הייתה אפילו חמודה.
(תסמונת שטוקהולם במלוא הדרה, או מציאות ישראלית מסקרנת?)

ויגיעו השוטרים.
הסכין הוחרמה.
ידיים נלחצו.
השוטרים הלכו.
חיוכים מבוישים מעט חויכו.
טלפונים הוחלפו.

המאבטחת מתקשרת (!) באותו ערב. שואלת איך הייתה הנסיעה. סיפרתי לה בעצבים רבים על איך שעיכבה אותי איזו מאבטחת בכניסה לתחנה. סיפרתי לה גם שהמאבטחת הזאת הייתה מאוד נחמדה ומתוקה.
היא שאלה אותי, חצי בצחוק חצי ברצינות, אם הייתי 'עושה טובה' למאבטחת ההיא.
(אציין רק שאני שונא את הביטוי 'לעשות טובה' בהקשר כזה, אבל היא עושה פה MOVE רציני, ואני מחוייב לזרום.)
אני עונה שהייתי חושב על זה.

היא מצחקקת, שיחה קלילה עוד כמה דקות וקובעים לדבר בהמשך.
כמה שיחות מובילות לדייט שלא מוביל לכלום.
רק נשיקה מאולצת בסוף.

כל זה כי נחרדתי לגלות שכמה שהיא חמודה , ככה היא רדודה.

ציפיתם לסוף אחר? קינקי ולוהט?
גם אני.

בברכה,
Life sucks, but you are the one that swallows.

"מי זה פה? ומי זה שמה?"
ילדה עם קרע בפיג'מה
שאלה את אמא, מיד כשקמה.
גברים זרים ישבו בסלון.

"דודים חשובים, לא לצעוק"
ענתה לה אמא בקול מתוק
בעיניים דומעות, ולא מצחוק
והסיטה מהר את הוילון.

"מאיפה באו? הם בני משפחה?"
שבה להקשות הילדה לאמא,
כשאחד הגברים ניגש אליה,
ושם אותה בתוך שק גדול.

"חשוך לי כאן, אמא"
הילדה לא הבינה
והדלת נסגרה
ואמא בכתה
בקול גדול
ששמעו גם ברחוב
גם דרך הבד
וגם מתוך הבגאז'.

והילדה שמעה את אמא
עוד הרבה שנים קדימה
בכל בוקר כשהשכימה
בחמש אחר הצהריים.

מאת האחד של האחד ואחת

ערב אחד כנוס התכנסו,
הם, בניהם, ובני בניהם.
חלקם פניהם כסות כיסו.
חלק רצו לגלות פניהם.

הבמה האירה בתאורה קלה
ואז רץ מהר, לא רץ- שעט,
עלה לדוכן אדון קללה
ופתח את פיו: "קיבינימאט!"

"כוס עמק, זין, חרא, מניאק!
שתיפול לבור של נחשים!
הדודה איה, אינעל רבאק,
מתה, סעמק, ברפיון חושים."

דחף אותו משם מר כח
נבח בקול בס מאיים:
"חבורת יושבי בטל בנוח,
אני נלחמתי, ואתם?"

מהפינה, בקול מיוסר,
ענה בשקט מר כאבים:
"אתה, כח חברי היקר,
לא שרדת במרתפי העינויים"

ענה לו מעל כולם מר סבל:
"מה זה הקשקוש הזה?
אני נתתי טרמפ לאבל!
נראה אותך שורד את זה!"

הצטרפו כולם מיד לויכוח,
זעקו זעקה, ניסו גם לשיר,
כולם דיברו על עצמם ועלינו,
אבל את סבתא- איש לא הזכיר.

היו שם כולם: דוד חרב, דוד באסה,
וגם סבא בוגד, ואשתו של גנב.
והדודה חושך, שמברן לפה טסה,
ואמא של צער, וכמובן כבוד הרב.

 המולה כשם שעלתה כך נגוזה,
וסבתא איה, שעברה את דולורוזה
יושבת על קערת במבה עם אלוהים,
צופה בפרק הבא של "חברים".

מאת האחד של אחד ואחת.

יש כמה דברים שלא עשיתי בתקופה האחרונה.

לא שתיתי בירה.
אפילו לא לגימה.
לא אכלתי סושי.
אפילו לא ביס.
לא הייתי בחוף הים.
אפילו לא גרגר חול.
לא השתזפתי בקרני השמש.
אפילו לא פוטון.
לא נסעתי ברכב.
אפילו לא קילומטר.
לא השגתי טלפון מבחורה יפה.
אפילו לא קידומת.
לא אספתי אותה תחת ביתה.
אפילו לא תחת.
לא לקחתי אותה לדייט בבר אירי.
אפילו לא בר איטלקי.
לא התנשקתי איתה באמצע מעבר חציה.
אפילו לא באור אדום.
לא אמרתי לה "את עוזרת לי. פותחת אותי."
אפילו לא "את."
הייתי שם רק אני.

לא שכבתי איתה בדייט השלישי.
אפילו לא הבאתי ביד.
לא גמרתי על כל הפרצוף שלה.
אפילו לא זרעון.
לא התעוררתי בבוקר לידה.
אפילו לא ליד כותונת לילה.
לא הכנתי לה ארוחת בוקר.
אפילו לא חביתה.
לא התפצלנו כל אחד לדרכו בנשיקה.
אפילו לא על הלחי.
היא לא חזרה אליי.
אפילו לא סמס.

לא  האמנתי שבאמת יצא מזה משהו רציני.
אפילו לא לרגע.

מאת האחד של האחד ואחת.

"חת ושתיים, הרימי רגליים!
שלוש ארבע, ילדה טובה!
חמש ושש, לא להתבייש!
שבע שמונה, עשי כמונו!"

לא חולקות את הישבן
עם איש,מלבד עם אדונן
עם פראק ארוך, קצת מעומלן
האדון הזה הוא בר מינן

בר מינן- דהיינו מת
(היא נקרו? לא! נו באמת!)
הכוונה, הוא מת בפנים
לא רוצה עוד בחיים

הוא רק רוצה לשים סוכר
קפה חייו, שחור ומר
טיפה סוכר, על קצה כפית
אם אין- אפשר גם סוכרזית...

מסכן ,מסכן ,מסכן ,מסכן
עצוב ורע לו, מתבכיין
חשוך וקר לו, מתעצבן
אומרים לו: "נו כבר! תתחתן!"

"אבוי!" צועק על גורלו
נו מה זה,מה זה אשמתו
שככה כל החסידים
מתחתנים מיד בגיל עשרים!

הוא רוצה (גוועלד!) קצת חופש
חשקה נפשו (אוי ויי!) בדרור
בא לו (שמע ישרואל!) נופש
עם (אוי מאמע!) גברת מור

מי זו זאתי מור הזאתי?
בשוק קנית, בשמונה זלוטי?
או שזו הבת של ר' מוטי,
איי שרמוטאלע כזאתי?

לא זונה ולא בת רב!
איך בין אין ליבע - אני מאוהב!
יודעים מה? לכו פרו וגם תרבו!
אני ומור... נוסעים לפרו!

המשך יבוא...

מאת: האחד של האחד ואחת

היא לבשה שמלת קטיפה קצרה. קצרצרה ממש. הייתה אפילו יכולה להיות קצרה-זנותית-מופקרת אילו הייתה קצרה בעוד שני סנטימטרים. (מי בכלל מדד מה אורכן של חצאיות המופקרות? )
היא טופפה בנעליה הלבנות כפנינה על רצפת המעלית, ולא יכלה לעצור את נשימתה. (למה לה לעצור אותה? למה שלא תנשום? מה, היא רוצה למות?)
ברגע שהגיעה לקומה הנכונה, רצה, לא, עפה לה מתוך המעלית אל המסדרון המינימליסטי כל כך, המוכר כל כך. היא הרגישה בבית.
היא הגיעה לדלת השלישית במסדרון, היא האחת לפני האחרונה. האחרונה הייתה בצבע שמנת מעט שונה משאר הדלתות, ואז במאונך אליה היה חלון שהשקיף אל הרחוב. הרחוב היה ריק. לא מאדם, אלא מכל. בניינים, מכוניות, פחי זבל, מדרכות- כלום. (מה זה הבולשיט הזה? פסאודו-אימה? עלק-אבסטרקציוניזם? מי נתן לו לכתוב את זה?)

היא נקשה על הדלת. הדלת נפתחה מיד, אך איש לא עמד מאחוריה. היא נכנסה, בטוחה בעצמה, כבר לא נבהלת מהדברים המוזרים שקורים פה בכל פעם שהיא מבקרת. (נו באמת, עכשיו הוא מנסה לצור סקרנות היסטורית אצל הקורא. פפפט, פתטי כל כך...)
הנברשת הסגולה, הזוהרת, הקטנה והעדינה הזו, תמיד תפסה את תשומת ליבה כשהייתה נכנסת לחדר. והמיטה המוצעת בקפידה. מצעים לבנים עם פס שחור לאורכם. ריח משכר של נרד עמד באוויר. היא מעולם לא הריחה נרד קודם לכן, אבל ידעה שזה הוא.

היא שמה את תיק היד שלה על הכורסא הקבועה, וחיכתה לפקודה הראשונה. הפקודה לא אחרה לבוא. החלון בחדר נפתח לרווחה, מאחוריו אותו רחוב לא-קיים, רק מזווית שונה, והוא היה שם. בחלון. היא לא ראתה אותו, אבל הוא היה שם, כמו תמיד, ונתן את הפקודה הראשונה... היא שמעה את מחשבותיו אומרות לה: "הכנסי לתוך הב..

(אוח, נו באמת. קראת אחד קראת את כולם. לעזאזל עם זה.)

[כתב יד נזרק על הרצפה, דפים מתפזרים]. [הוא פותח את החלון, ואת עינו צדה מיד נברשת קטנה, בצבע סגול זוהר. תלויה מעל מיטה מוצעת. ריח דוחה של נרד באוויר. הדלת לחדר נפתחה, ואפשר לראות קצה נעל לבנה כפנינה נכנסת...]

מאת: האחד של האחד ואחת

את רוצה או לא רוצה?
לא, אני לא רוצה.
את אמיצה או לא אמיצה?
 אני רק רוצה לתת מציצה.

תשארי איתי לרגע, חומד
לאן את רצה? מה בוער?
עזוב אותי, אחזור לצומת
אפ-אפ! לא כל כך מהר...

תוריד את היד, חתיכת טינופת...
בואי הנה!
כוסעמק, היי! שוטר
זה לא שוטר, זו תחפושת (פורים שמח!)

יא דפוק! עזוב אותי, אתה שיכור!
ואת זונה, ואני רוצה אנאלי
הנה, קצת סלוטייפ, את הפה לסגור
עכשיו אעשה מה שבא לי

מה, את גונחת? מצויין..
רגע את בכלל בוכה!
כוס עמק, אני חרמן
אז אל תגרמי למבוכה

את יודעת מה לא יזיק?
מכות. כן, זה יעזור לך
הנה אשים לך אזיק
ואנסה אולי למצוץ לך.

פיו! זה מסריח כמו דגים ישנים
אבל למי אכפת. אני ממילא אמות בתאונה
או אשב בכלא המון שנים
או לא כל כך הרבה. אחלה עסק יצא פה, אה?

...

המפ! מממ מממממממ!
סליחה, לא הבנתי פשוט
לא אמרת כלום כבר עשר דקות
והאמת? שקצת נבהלתי

הנה, אפתח לידך את הדלת
נעל רבאק! מה זה הריח הזה
אגב, השארתי לך מזכרת
מנת זרע חם, ישר על החזה

אה, וכדאי שתקני חצאית חדשה
נראה לי שקרעתי אותה בלי כוונה
אני לא רוצה לצאת נמושה,
אז הנה, חמישים שקל מתנה.

להתראות יפה! אתקשר מתישהו.
שמרתי לך את המספר שלי בנייד.
ביוש!

אנשים. חישבו על מעשיכם. חישבו על פעולותיכם. חישבו על מחשבותיכם. אתם מחקתם, ואף אחד לא ישלים את זה שוב.

יש לי חלום חלומוביץ'. ילדון קטן,מהסוג שלא חוקי אפילו בלונה פארק. ואבוי, הוא יתום.
כיצד יתום? הרי הוריו חיים, בריאים ושלמים!
אלא שהוא עוד לא טעם את טעם האהבה מהם.
רק לשפוט. לשפוט. לשפוט.
מה הוא עשה? פתח תיבת צדקה? קנה במעות דלות חתיכת קרח בטעמים? וכי הוא מבין מהי צדקה ומהן מעות, דלות או לא דלות? "לא! הוא לא יגדל פרא!" והרי גדל פרא.
"לא! הוא יתנהג יפה אל רעהו!"
והרי, סדיסט חסרת תקנה נהיה. אפילו לא אחד כזה שנהנה להצליף ולכוות לשם סיפוק יצר הבשרים. כזה שגורם לסבל כצורך ולא כהנאה אישית.
"לא! הוא לא יתעסק בתועבות!"
והרי הוא, שוכב משכבי נקבה, זכר, ומה יש באמצע גם. אה, ואוכל נבלות וטרפות בלסת נטויה.
"לא! הוא יהפוך לשפוי, נורמלי, מכובד, אנושי..." ו
הרי הוא.

מאת: האחד של האחד והאחת.