לפני 10 שנים. 22 בפברואר 2014 בשעה 17:40
"מי זה פה? ומי זה שמה?"
ילדה עם קרע בפיג'מה
שאלה את אמא, מיד כשקמה.
גברים זרים ישבו בסלון.
"דודים חשובים, לא לצעוק"
ענתה לה אמא בקול מתוק
בעיניים דומעות, ולא מצחוק
והסיטה מהר את הוילון.
"מאיפה באו? הם בני משפחה?"
שבה להקשות הילדה לאמא,
כשאחד הגברים ניגש אליה,
ושם אותה בתוך שק גדול.
"חשוך לי כאן, אמא"
הילדה לא הבינה
והדלת נסגרה
ואמא בכתה
בקול גדול
ששמעו גם ברחוב
גם דרך הבד
וגם מתוך הבגאז'.
והילדה שמעה את אמא
עוד הרבה שנים קדימה
בכל בוקר כשהשכימה
בחמש אחר הצהריים.
מאת האחד של האחד ואחת