מבבלגת לעצמי את השכל

הוא אמר לי
הוא היה אהבה גדולה בחיים שלי.
אחת הגדולות.
הוא היה מרד הנעורים שלי בשלהי נערותי.
גיל 21
כנגד כל הסיכויים
החבר של האח הגדול
אמיצה שכמותי .
הוא אמר לי "כשאני חושב על זה,נלחמת בכולם בשביל לקיים את האהבה הזו"
הוא הזכיר לי מה אהבה יכולה לעשות לי
אמרתי לו בתשובה שאהבה חייבת לסובב איזה סוויץ' במח ולהיות על גבול שגעון שלא מצריך אשפוז.

כמה מאבק היה לשנינו נגד כולם. אולי זה מה שאיחד ביננו בדרך הכי חזקה שחוויתי בחיים.
לא פחדתי מכלום.

פעם אהבתי עד הסוף.
מחכה לפעם הבאה..

שמחה שהיה לי פרק בחיים של חווית האהבה כנגד כל הסיכויים.

בחזה
אני יודעת שאני מתרגשת.

אתמול חלמתי שאני מתערבלת כמו חלבון במיקסר של גל גדול בים.
מרב שהסתחררתי לא היה לי זמן לחשוב על זה שאין לי אויר
ש' הייתה שם. כמו שברב הפעמים היא צופה מהצד ומשגיחה על זמני מערבולות שבי ומדי פעם מצילה אותי באיזו נשימה מבלון חמצן.
לצאת מהמערבולת זו כבר עבודה שלי.
לא היה לי זמן לתכנן אסטרטגיית הצלה עצמית כיוון שהשעון המעורר צלצל.

אח"כ גם הגיח חלום שבו יש לי עכביש ענקי ליד דלת הכניסה
ולמי שלא יודע אני ארכנופובית מושבעת,וזה הפחד שלי ואפ'חד לא ייקח לי אותו (נו באמת! כמה פתטי)
.
אח"כ התעוררתי מזיעה
.

תת מודע ואכילה לפני שינה עם רד בול וודקה בדם יוצרים מתכון משובח לסיוטים.
לא מומלץ.

הוא מגיע אוטוטו
ואני מתרגשת.

.
אחרי ליל חמורים.

אי אה.

היה תענוג

האמת שאני מתה לכתוב את מה שעברתי היום,את מה שהתחושות המדהימות שאופפות אותי עכשיו מורות לי,או מראות לי,
, אבל וואלה קשה למסגר את זה לתוך מילים.
יש רגעים שמילים יכולות רק לפתוח ולשפוך אור על מה שקורה בבפנוכו,אבל יש רגעים שהשתיקה יפה להם. ככה אומרים לא?
זה מאותם רגעים או יום שלם שכולו כמו כדור שלג -במובן הטוב של המילה. כל רגע באותו יום רק מתעצם ומתגבר והחיבורים שיש באותו יום הופכים לאחד שלם ומלא הגדול מסכום חלקיו.
היום היה לי יום כזה
יום של תהפוכות ,התבוננות,פרידות,עצב, שמחה,קסם. המון קסם.
היום היה יום של קצירת פירות
היה יום של סיכום שנה שלישית ברפואה סינית
סיכום של שלוש שנים חברות עם ש'
סיכום של המטופלת שלי בקליניקה הלימודית
סיכום עם המורים
סיכום עם מי אני ,מה אני ולמה אני.

אומץ
בדידות
השלכה
ועוד שני קלפים ששכחתי בפתיחה אצל צ' בבית.

אח"כ גם היה ג'ויינט
ובת צחוק
אלכוהול על הבר עם הברמן שמזכיר את עיברי
ושחרור. שיחרור של שחור.
היה גם שניצל בבגט פריך בפאקינג שלוש לפנות בוקר (גם לי מותר לחטוא אחת ל...)

י"ז בתמוז.
הייתה תענית למאמינים החזקים מביננו
ולי הייתה מענית.
לחלק קטן מהשאלות שלי.

התשובה הכי חזקה שלי היא שאני בדרך הנכונה
בקרוב אגלה יבשת.
בינתיים יש לעיתים מחלת ים שתוקפת לפרקים
ובין לבין
אני שטה לי על החיים.

ספינת תענוגות
איפשהו שם למעלה
זה לא משנה ניו יורק או דרמסאלה
כמו שההיא עם האור אמרה.

חם ולח בתוך הספארי שלי.

החיות מתבלבלות,
הפיל מרגיש עכבר
העכבר מתפלל להישאר פיל
בת היענה כובשת עוד פיסת אדמה במקורה ורוצה לנשום רק קרדית,
לאריה כבר לא נותר כח לשאוג,הוא מחפש מקום מפלט בין עצי הצפצפה
והקוף ממשיך לחקות את מה שהוא לא.

הזאב הבין שהבדידות היא חלק ממנו ,אבל הירח בלילה מזכיר לו בדיוק למה הוא מיילל.

הרקון מסוגר בכלובו כי בת זוגתו בכלוב אחר
והאיילה ממשיכה לקפץללא כל סיבה מיוחדת.
תכלית בטוח יש.

אבל הכי הכי יש גם חתולה,שנקלעה לגן החיות בגלל פחי הזבל שמונחים כשירות למבקרים
והיא כ"כ,אבל כ"כ זקוקה לליטוף

אז תZOOזו ותעשו מקום בצל של השמש
כי פה מוצל מדי

זהו
מחר מבחן אחרון
ונחתמת לה עוד שנה מרתקת על הכנרת

בעבודה.
טיפול אחרון ב"בית היסמין" - טיפול זוגי... שני מטפלים,שתי מיטות ,שני מטופלים.
יש משהו בטיפול זוגי שאין בטיפול של אחד על אחד.
יש המון למידה,כל מטפל מציץ מדי פעם למיטה שמולו לראות דרך עבודה אחרת,לפתוח את הראש לטכניקות חדשות,ובכלל האינטראקציה הטיפולית קורית לא לבד. אחד מלהיט את השני.

הסתיים הטיפול.
יוצאים החוצה
הוא אומר "את עובדת מאוד יפה,מתי את עושה לי טיפול?"
מצחקקת
"מתי שיהיה זמן?" שואלת בציניות
כיף לקבל פידבק ממטפל.

שבע וחצי בערב,ידעתי שאין לי היום את ש' שעובדת איתי,מה שאומר שאין לי טרמפ מוכר.
צריכה לעמוד בטרמפיאדה..
רוחצת ידיים,נותנת תשומת לב ליד שמאל,מדברת אליה -בבקשה אל תפתחי דלקת.
יש רגישות וסימני אזהרה...
המים הקרים זורמים עליה.
יורדת מהמדים הלבנים,עולה על מדי שרה וקדימה לטרמפיאדה.
בהליכה הרגלית שיש לי אני פונה בבקשה להוא שם למעלה שישלח לי טרמפ מדוגם - משמע טרמפ בדוח עד לבית שלי שנמצא במרחק 40 דקות נסיעה. בבקשה שיסתכם בטרמפ אחד.
שולחת אצבע לרכבים
עוברים כמה וכמה,בינתיים מוציאה את בקבוק המים ולוגמת.
רכב לבן עוצר
איש מבוגר
"לאן אתה מגיע?"
"לקיבוץ ליד קריית שמונה"
יש! יש לי טרמפ עד הבית
עולה ב "תודה ,ממש תודה"
חוגרת את עצמי
בדרך מתפתחת לה שיחה פילוסופית .
"אתה גר בצפת?"
"לא ,אני גר בשניר,עובד בצפת"
עוד לא מרשהלעצמי לשאול במה עוסק השיעור שלי.
"ומה את עושה כאן? את מXXXX במקור?"
"לא במקורותיי אני דרומית בכלל"
"סטודנטית?"
"כן.."
"מה לומדת?"
"רפואה סינית"
חיוך סקפטי עולה על פניו. מקבלת בברכה. אין התנגדויות שעולות בי,אני די בטוחה במקום שאני נמצאת,לא צריכה להוכיח את עצמי,או את הדרך שבה בחרתי. פעם זה לא היה ככה. עניין של אמונה אני מניחה.
"ואתה מה? "
"אני עו"ס"
בבורות לא מוסתרת אני שואלת אותו "שזה אומר??"
"אני עובד סוציאלי"
הופה...
פה נפתחת הנסיעה לכיוונים פילוסופיים ביותר.
אח"כ הוא גם הוריד אותי בשער של הקיבוץ.

מגיעה הביתה
נוחתת
משלימה פערים עם חברה טובה בעזרת המצאתו של מיסטר בל - יהי זכרו ברוך
מדברות על הסוד,עליי,עליה ועל החיים.
אני אוהבת אותה מאוד.
בתוך השיחה אני נודדת במחשבה לכמה שנים קדימה ומדמיינת אותי ואותה באותה סיטואציה,רק משפחתית יותר. של כל אחת מאיתנו.
אח"כ שמה את התיקון הכללי. מנגן לי בצלילים מזרחיים תפילת תהילים שאותה אני צריכה אחת ל..
זה מטעין אותי.
נשכבת על הריצפה
פתאום העיניים מתמקדות על הורידים הבולטים שבידיים,מתבלטים להם מהמנח
ואני מוצאת את עצמי מתבוננת בכפות ידיים שלי ונתקפת אהבה בעצמי.
כמה מוזר
מסתכלת על כפות הידיים האלו,שאוהבות לעשות טוב ,לעיתים גם לפרק שרירים ואנשים
והדייים האלו...
האם אני מודה להם????
מוצאת את עצמי מתחילה לנשק אותם ואומרת בקול "תשמרי על עצמך,תשמרי על עצמך"
(נשבעת שלא השתגעתי!!) ,מוצאת את עצמי מתאהבת בעצמי,מגלהשאני כבר ממזמן מאוהבת בעצמי .

כמה אהבה יש לי אליי.
לעיתים אני שוכחת את זה..

יש רגעים קסומים בחיים,אני אומרת לכם.
יש חיים בורידים

"כל אדם הוא חוליית זהב בשרשרת הטוב שלי"

בעצם

בירבורי לילה

והברבורים ישנים להם בצורת בייגלה

ואני,
שניראית כמו ברבור לבן ומוכתם משמן מיום של שישה טיפולים ומפגש אחד ומצחיק של אנשים שבחרתי
מתברברת עם עצמי.

ותענוג לי

תיק תק
תיק תק

צליל אותנטי מתגלגל לתוך האפרכסת

טוק טוק
טוק טוק

עור התוף עונה לו כמחווה

תיק תק
עונה המח ואומר "אחלה טוק טוק"

האסוציאציות מתחילות לחבר מחשבות,האצבעות רצות למקלדת והמים מפכים את הלב.
יש רצון לצאת למסע,מסע אחר במחוזות נידחים
תמיד רציתי לדרוך במקום שלא היה אף אחד לפני.
שואלת את עצמי למה? מעבר לבתוליות יש משהו חזק יותר,יש קירבה לבריאה הניצחית אולי.

suria - שמש
sarita - נהר

אני אוהבת את השם שלי.
מאוד.
סוף סוף.


תיק תק