מבבלגת לעצמי את השכל

יש משהו מאוד ממכר באתר הזה..
ניסיתי לחשוב מה קורא לי כל הזמן לחזור לכאן,לבקר כמה פעמים ביום ולקחת טיול לתוך עולם...
עולם מלא בפנטזיות,מלא באמת קצת אחרת,מלא באנשים שמביאים עימם איכות (בלי הכללות כמובן 😄 )
כשגיליתי את האתר הזה,ממש לפני כמה חודשים,חשבתי שזה הכלי שיעזור לי להבין,וגיליתי שכמו כל דבר שקשור לאנשים -אין סוף למה שניתן ללמוד,אין סוף לדיעות,להשקפות,לדרכים שונות..
אוהבת להיכנס ולקרוא מה אנשים בוחרים לכתוב על עצמם בפרופיל,אוהבת לקרוא את הפורומים ,את הסיפורים (הזימתיים משו :)) ..
תחילה,כשנכנסתי,רציתי לגעת בהכל,להבין כמה שיותר,וככל שקראתי,כך הבנתי פחות,אבל הכלי שלי התרחב,ולאט לאט התגבשתי,התחלתי לקלוט מי זו הדמות שאני קוראת לה "אני" בתוך כל מבחר הדרכים שקיימות כאן,ומן הסתם -יש לי דרך משלי- כמו לכל אחד אחר כאן,והבנתי שהעוצמות שבאות לי מתוך הבפנוכו שלי הן עוצמות של רכות,של עוצמה אחרת,לאו דדוקא מהשוט(ולא שהוא לא חלק...),וכן,אני יודעת שהרבה אנשים מכאן יסכימו עם מה שאמרתי עכשיו..
אבל אממ....אני בעצם כותבת את עצמי עכשיו,לא?
אני כבר לא יודעת תחת איזה הגדרה לשים את עצמי כאן... "שולטת" נשלטת"...-לא אוהבת להגדיר את עצמי תחת "כותרת" שעלולה להגביל (אבל זה לא מנע ממני לעשות כך )..תמיד העדפתי לשבת על הגדר,רגל פה רגל שם..ולהנות מכל העולמות,ואם מתקבלת העדפה ספציפית,אני פשוט נותנת קפיצת ראש לצד שהלב מושך...
כל עוד אין לי ניסיון-קטונתי....
ויש פחד לקחת את זה למציאות,יש את הפחד שמא הפנטזיה הזו תתנפץ -שהרי יש בעולם הזה משהו מאוד אצילי... לכן,מי שקצת חופר בתוך עצמו..יכול לקבל את עצמו בברכה לתוך הכותרת "בדסמ"..
הרצון להתמודד מול הפחדים,מול השדונים המתקתקים (שלעיתים מרתיעים אותי )שגרים בתוכי,פה הרי זה קל...כי בסביבה אפלה..יצא האופל..ויביא עמו את הבהירות..

בלה בלה בלה...
לאט לאט המחשבטת מתארגנות להן..

אתם יודעים שישנם דגים (נראה לי דגי סלומון-לא סגורה על זה..) שהם נולדים אי שם במעלה הזרם,ולכשהם מקבלים "עצמאות" -עוד בהיותם דגיגונים זעירים,הם מתחילים בדרכם,מתחילים "לזרום",להכיר,לחוות,להיסחף עם הזרם... לגלות עולם שפשוט לוקח אותם ומראה להם את עולם המים,עם בגרותם,כשאמא טבע מתחילה להתגלות בפניהם,ומגלה להם את נפלאות "נטיעותיה"(אפשר גם נטיותיה בבקשה?)...משמע- אותו יצר התרבות שכ"כ מושרש באינסטיקט הטבעי שלהם ,הם מתחילים לנהוג אחרת...
הם לוקחים את היצר הכי חזק שלהם-ו .."הולכים נגד הזרם"..ממש פשוטו כמשמעו-בלי שום חרטה,לוקחים דוך למקום הולדתם- ע"מ להשריץ את ביצהם-בדיוק כמו שאבות אבותיהם עשו ועושים כבר שנים.
אתם חושבים שזה קל??????
רק ההחלטה של לחזור את כל מה שהם שחו,להביט בעינים בוגרות,מנוסות (לאו דווקא חכמות יותר)יותר באותה דרך שהייתה חלק מהבגרות שלהם ,לעבור את הכל מהתחלה -זו החלטה ...ענקית! (לא אשתמש במילה "קשה")..העניין הוא שזה לא בדיוק "להתחיל את הכל מהתחלה"..-זו אחלה הזדמנות לעשות אחרת,לשנות,לא להיות חלק מהזרם הסוחף,להקשיב ללב,למה שבאמת מוביל,לאותו יצר שהחיים מחיים,ליצר החזק להיות אנחנו!!!! -ואולי יש סיכונים בדרך,ואולי לא תמיד זה קל-אולי אפילו יותר קשה,ואולי זו התמודדות מול הפחדים של עצמנו,אבל איך התחושה בפנים??? אין עליה !! סיפוק מטורף,של להיות יחד עם הפה והלב,... אותו דחפ שגובר על הפחד (דחפ-פחד -אחד מניע את השני-השאלה מי...-אותן אותיות אבל...)
ואז..כשמגיעים אל המטרה-שמן הסתם הדרך לא פחות חשובה (אם לא יותר..)....יש פשוט...תחושת מלאות שאין אין אין עליה!...והסלומונים שלנו...משריצים..ומנחילים דור חדש שנוכל להניח על הצלחת...סתם סתם.. 😄 (בעצם לא סתם-בא לי דג..)
יש מוסר השכל?

פועם.

תחושה מוזרה...
לאחרונה בלוגים נהיו סוג של תראפיה,משהו בלדעת שמקשיבים לנו,גורם לסוג של נחת,גורם לסוג של...טפיחה לאגו-ולמה אני מדברת בשמם של אחרים?,מדברת בשם עצמי,זו למען האמת המטרה הנעלה של הבלוג שלי...
"הבלוג שלי"..מממ מצלצל לי נעים.
הצטרפתי לעולם השקט ,שלי ושל תקתוקי המקלדת ,כתיבת מחשבות,הפעם לא אישית,שלי אל מול מי שבוחר לקרוא אותי.
זה מלטף..
יש לי כ"כ הרבה מה לפרוק,ואני לא רצה לשום מקום,בצעדים קטנים,אט אט אחשף..נבכים מנשמתי וממחשבותי הכמוסות יבואו וישפכו כאן....למעני,רק בשבילי,בשביל להיכנס לכלוב וללחוץ על הבלוג האישי שלי,לקרוא אותי מחדש ולחייך,להתבונן,לקרוא -ולהבין איך מיום ליום אני משתנה,לומדת,לראות איך עיקר הופך לטפל כשמוטיב "הזמן" הוא חלק ניכר מזה..
להביט במראה שלי,אל מול עצמי ,מן הצצה שקופה כזו אל תוכי..
נראה לי שבינתיים הספיקו לי מילות פתיחה..
ויש לי עוד גירוי שקורא לי להיכנס אל כלוב החופש הזה ופשוט להיות.
פשוט להיות.
אני.