מבבלגת לעצמי את השכל

היא אמרה לעצמה "את פאקינג מזוכיסטית!"
פתאום היא הבינה...
היא שמעה את האסימון הכבד נופל עמוק לתהום..
היא הבינה שהיא רוצה לחוות כאב,כאב שיזכיר לה שהיא מרגישה..
היא עושה את זה לעצמה בכוונה..
כן-היא ילדת דווקא!-היא תמיד הייתה.
כשהיא שומעת את המילה "לא"-עיניה נפקחות לרווחה..
היא מתחילה לנשום...היא חיה.
היא רוצה להרגיש שהיא לא לבד..,אבל היא תלושה..
היא מרגישה את עצמה בשעת כאב,לכן היא גם נותנת לו להגיע. ...היא עד כדי כך מזוכיסטית??!!!!
ואולי פשוט בא לה להיות עיוורת?
אבל היא רןאה את הכל...-כל הזמן מתבוננת-אבל רק בגלל זה היא מטשטשת לעצמה..
רואה את הכל מרחוק..,לא מתקרבת,נאטמת,נאלמת..
מפחדת.
היא יודעת מה הפתרון...אבל היא לא רוצה כרגע.
אבל היא הכי רוצה בעולם.
כרגע היא לבד...,בתוך צינוק של הצגה..
היא רוצה להגיף את הוילון...,להיחשף..
לא כרגע!
כרגע היא מזוכיסטית...
רוצה לחוות את הכאב.
ככה לפחות היא מרגישה את הלב.
ככה היא יודעת שהיא חיה.