מבבלגת לעצמי את השכל

כן...זו אני...
כשנולדתי...נתנו לי מכסה של דמויות....
לאט לאט חשפתי עוד דמות ועוד אחת ...
יש כאלו שאפילו הופתעתי לגלות...
זיקית ...
דמויות בצבעים של רגשות,דמויות מחויכות,יש גם את ההזויות,ויש את המופרעות...
יש דמות אחת שנעלמה לי במקצת...
ההיא עם הקוקיות והסוכריה ביד-שהייתה צוחקת מכל שטות ואפילו ממבט...הילדה...
היא פשוט מתחבאה לי,משחקת איתי במחבואים השובבה...-היא פשוט קמצנית-היא מראה לי ממנה רק לשנייה...רק כדי שאזכר שהיא עדיין קיימת,
היא רוצה להיחשף מחדש....אבל יש את דמות "העצבות" שבתוכי...שהיא השדונית-שקצת מתעתעת את הילדה ומשאירה אותה במחבואה.
אני רוצה לפרוש ידיים אל על...בחיוך אינסופי ולצרוח את הצרחה הכי שקטה שיכולה להיות,רק למי שחד שמיעה יהיה את הסיכוי לשמוע אותה... לא רוצה לצרוח בקול...ככה רק החרשים ישמעו אותי..
רוצה זוג אוזניים ספציפיות...שיושיטו לי את היד...ויוציאו בחזרה את התמימות ,את השמחה ביחד עם ה ילדה שמתחבאה...
יש לי דבש על הלשון,אבל כשאני רוצה שישמעו את מתיקותו-הוא הופך להיות כמו שוקולד מריר..
הדמות הפחדנית שבי גורמת לדבש להפוך למרירות...
יודעת שאני צריכה להשיל מעצמי עוד שכבות,יש לי עוד הרבה מה ללמוד<וטוב שכך...> ולכשאשחרר יגיע גם המתוק....

ועד אז...

שתהיה שנה מופלאה לכולנו..
שנה של ממתקים.