מבבלגת לעצמי את השכל

מעורר
שש וחצי בבוקר
המיטה צועקת עליי לחזור לישון. העיניים בשביתה-של סטודנטים.
אבל מכללות פרטיות לא שובתות
אז הודעה לש' "בובה,אני אצטרף ללימודים יותר מאוחר,אנ י עייפה"
הטלפון מתעורר לשנייה לצליל קבלת הודעה:"אחותי אנחנו מסונכרנות,אני זורמת איתך ניסע ביחד יותר מאוחר"
שעה 12 בצהריים,,נוסעות לעמק הירדן דרך הגולן-להנות מהדרך.
שוקלות מה לאכול לפני הלימודים ,עוצרות לדפוק ארוחה בבורגר ראנץ'.
מה רע לחטוא אחרי כל החוקים של פסח?
לימודים.
יום מצחיק
בדרך חזרה,אחרי שהשמש הלכה להתעורר בצד השני של העולם אנחנו בדרך הביתה.
עוצרות לאכול בפגודה,מתפנקות על אחלה ארוחה
בדרך אני אומרת לש': "אני בכלל לא סטודנטית ענייה-פעמיים ארוחה בחוץ ובדרך להופעה של ארקדי דוכין.."

ש' עונה בתגובה :"עשינו יום תל אביב"
ולמי שלא הבין זו מילה נרדפת לבורגנות ביזבוזית.
ויסלחו לי כל התל אביבים ,כן?
.
ארקדי הרדים אותנו בשירי ערש ופסנתר
אני בלב בינתיים שרה לי את אביתר :"כלום לא קורה פה,הכל כרגיל,איזה לילה יפה לחלום חלומות יפים" על אביר שאולי קיוויתי לפגוש.
הוא שוב מתקל בקשיים בדרך ומאחר להגיע.
בינתיים הגיל שלי מתקדם בטיסה לעבר ה-26 . ואני בכלל בקטע של ללכת,אני לא בנויה למטיבי לכת.

חוזרת הביתה
אחרי שגיליתי שאבא שלי חזר לעשן
ולא סיפר לנו
חברה ראתה אותו
אחותי הריחה ריח של סיגריות באוטו שלו
אמא שלי מצאה מצית אצלו בכיס
והוא..
הוא ממשיך להטיף לנו על כמה שזה לא בריא ושהוא חטף מזה התקף.
לכו תבינו אנשים שחיים את התדמית שהם יוצרים לעצמם.
מפחיד כמה שאני דומה לו לפעמים
מפחיד כמה הוא שקוף לי
מרגיע כ"כ לדעת שאני חיה שונה ממנו.

אבא
סליחה.