Once in a Lifetime

אני לא אדם מאמין בכלל, אבל אני לא יודע מה ״אלוהים״ תכנן כשברא את האגן הנשי.

כשאני שוכב על הגב,

והיא מעליי בתנוחת 69

אני בטוח ששם הוא גמר לעבוד מהנאה.

תראו, אני אוהב את התנוחה הזאת לא בגלל שהיא סימטרית או בגלל שהיא מופיעה בכל מדריך מין מתקדם.

אני אוהב אותה בגלל הפרט החשוב ביותר:

כשהיא מעליי התחת שלה בדיוק בתוך הפנים שלי.

לא קרוב.

לא ליד.

בתוך.

התחת ממלא לי את שדה הראייה והנשימה. 

פי הטבעת שלה פועם מול האף שלי. 

הישבן שלה שם פתוח, גאה, לא מנסה להתחבא.

הוא מריח ממנה. מהזיעה, מהתשוקה.

שם אני רוצה להיות,

בתוך הריח. בתוך הקימור.

מרגיש אותה זזה עלי, רועדת, מטפטפת,

בעוד הפה שלי חוקר אותה מלמטה כמו סוד שכבר לא חייב להישמר.

והריח שלה, הריח שלה טבעי, גולמי, אינטימי, ממכר כמו שוקולד נוטלה חם ואצבעות גרסיני באמצע לילה חורפי. 

הלשון שלי כבר יודעת את הדרך.

מפי הטבעת ועד הדגדגן 

אני מטייל כאדם שחוזר שוב ושוב לאותה סמטה אהובה.

ובכל פעם מגלה משהו חדש, 

טעם, תנועה, רעד.

וכשהיא גונחת תוך כדי 

והפה שלה מחליק לי על הזין עד הסוף ומשתנק 

כל תזוזה שלה, כל ליקוק ואנחה, 

והתחת שלה מלטף לי את הסנטר בנעימות.  

“הנה אני. בלי פילטרים. בלי מסיכות. תטבע בי.”

ואני טובע.

בהנאה.

בלי לרצות אוויר.

גן עדן זה כנראה 69.

אבל רק אם אתה בתחתית,

והעיניים שלך מסתיימות בפי הטבעת שלה.

חזרתי לדירה מריצה. ימים חמים בשכונת שפירא הקטנה. 

הגוף עוד לח, הנשימה קצרה, האוזניות עדיין תלויות על הצוואר.

ואז ראיתי אותה, 

המקועקעת שלי עומדת במטבח, גבה אלי, לובשת את הטייץ המנומר, בלי חזייה, בלי תחתונים.

הבד הצמוד חיבק לה את הישבן, 

היא התכופפה לשטוף כוס והישבן נדרך מולי.

לא אמרתי מילה.

רק הלכתי בעקבות הריח

הריח שלה ומעט זיעה

ריח של אישה שמחכה.

כרעתי על ברכיי ישר מאחוריה.

הריח מבין הרגליים שלה היכה בי,  מוכר, חם ומגרה.

משכתי את הטייץ בעדינות, רק מספיק כדי לחשוף את החריץ.

פי הטבעת שלה היה רך, נקי ומתוח,

התכופפתי אליו כמו עבד שנשבע מחדש.

הלשון שלי נגעה במתינות, ליקוק ראשון, לא מתאמץ, רק לבדוק.

היא קפצה טיפה ונאנחה.

“קיוויתי שזה מה שתעשה כשתחזור,” היא לחשה.

ליקקתי שוב.

חזק יותר.

מעגלים איטיים, לשון רטובה, מתעכבת על כל נים בחור. 

ידיי פישקו לה את הישבן.

היא התכופפה עוד, נתנה לי גישה מלאה והפנים שלי נעלמו בתוכה.

רימינג ארוך, עמוק ושקט.

רק המים בכיור טפטפו.

נעמדתי והיא נשענה קדימה.

הטייץ נמשך חזרה על הירכיים, אבל הזין שלי כבר היה בפנים. 

היא נאנחה חזק, תפסה את שפת הכיור והתמסרה.

אנאלי, עם טייץ חצי פתוח, ברגליים רועדות.

והזיעה שלי מטפטת על גבה ועורפה. 

הגוף שלי עבד כמו מכונה.

הריצה לא התישה אותי, היא רק חידדה את הרעב, 

והיא הייתה הארוחה שלי.

חדלה המלחמה. 

האזעקות שתקו, המטחים פסקו,  

אפשר סוף־סוף להוריד את היד

ולהניח אותה על העורף הרך שלך.

מקלטים כבר לא צריך, 

אבל את תתכופפי 

בברכיים חשופות, מבטך מעלה

רק כדי לקלוט זרם אחר לגמרי.

שלום עכשיו?

לא.

שלולית עכשיו.

זה היה בלילה גשום במיוחד. ברלין נשטפה במים, הרחובות נראו כמו נחל שחור וכל העיר הרגישה כמו קופסה רטובה ומסוגרת. היא הזמינה אותי אליה לראשונה. הלכתי רטוב, נושם את הריח של אספלט קר, קצת מהסס, קצת מתרגש, ידעתי שהיא תכננה משהו.

כשהגעתי, הדלת כבר הייתה פתוחה.

הדירה הייתה חשוכה. נרות דלקו לאורך המסדרון, וריח של שמן עץ התה וטיפות של lsd עמד באוויר. שמעתי מוזיקה אלקטרונית חרישית, ביטים איטיים ומדודים, כמעט מדיטטיביים. היא עמדה בסוף המסדרון, לבושה בגלימה אדומה, שערה הלבן מתוח לאחור, פניה צלולות וקרות כמו אלילה סקנדינבית.

“תתפשט,” היא אמרה בשקט. “ותיכנס.”

נכנסתי אחריה לחדר שהיה אדום כולו,  קירות, רצפה, תקרה, ובאמצע החדר מראה עגולה ענקית, מוצבת בזווית, כך שאוכל לראות את עצמי מזוויות שלא הכרתי.

היא אזקה אותי בשרשראות ברזל דקות לקיר, עמדתי עירום, גב מתוח, ידיים מורמות לצדדים. היא לא נגעה בי. רק הסתובבה סביבי, בוחנת. ואז לחשה:

“היום אתה תראה את עצמך כמו שאני רואה אותך.”

היא הניחה על פניי מסכה עם חריץ דק לעיניים. דרך המסכה, ראיתי את עצמי במראה. חשוף, פגיע, לא גברי אולי כמו שחשבתי. כמו ילד שמתחנן שיחזיקו אותו. ופתאום הרגשתי צמרמורת.

היא התחילה לדבר:

“הבעיה איתכם גברים, שאתם לא יודעים איך לבכות. תמיד מתכווצים כשאני רואה אתכם. אני לא צריכה שתעמוד, אני צריכה שתפול מולי.”

והיא היכתה. לא חזק, אבל מדויק. על הלב. על החזה. היא לא שברה – היא פיצחה.

משהו ברגע שם שבר אותי, כשהדמעות התחילו לזלוג, היא נעמדה קרוב אליי, חיבקה אותי מאחורה, לחשה:

“ככה אתה יפה.”

היא הורידה את המסכה. אמרה לי להסתכל. ופתאום המראה לא הראתה גוף.  היא הראתה אמת. גבר בלי פחד. ילד שהפך לגבר בדיוק כשהעז להישבר.

אחרי הסשן, שכבנו יחד על הרצפה, היא עטפה אותי בסדין לבן ושתקה. זה לא היה מיני, זה היה מעבר. טקס של גילוי עצמי. לראשונה בחיי הרגשתי… נאהב. לא נחשק. לא נדרש. פשוט… קיים.

והיא? היא רק לחשה לפני שנרדמנו מחובקים:

“עכשיו אני יכולה להתחיל ללמד אותך באמת.”

היא ישבה על הרצפה, הגב שלה נשען על קיר הבטון החשוף, שיער לבן פרוע סביב פניה וכוס תה צמחים בידה. היא הסתכלה בי כמו ציירת שלא בטוחה אם הקנבס שלה מוכן. 

עברתי מולה עירום.אחרי יום שלם בחוץ. חם. רטוב. תחת מיוזע, אשכים מיוזעים ואיבר שכבר שעות ארוכות שוכב לחוץ בבד הבוקסר הצמוד. כל טיפה בגוף שלי הריחה כמו טבע, כמו חיה, כמו אמת מזוקקת. 

היא הרימה את מבטה אליי וידעתי שהיא ראתה,  מה שאני רוצה עכשיו.

לא חדירה.

לא שליטה.

סגידה ללכלוך שבי כרגע. 

“רדי,” אמרתי.

“כן, אדוני.”

והיא ירדה. 

היא פתחה לי את הישבן בידיים יציבות. הריחה אותי בלי פחד. נשמה לתוכי כמו שמריחים קטורת בטקס.

ואז שלחתי את היד לעורפה, משכתי אותה אליי.

“תתחילי. בלי טקס. תלקקי אותי מלמטה למעלה, בלי לפספס כלום. אני רוצה להרגיש אותך חיה עליי.״

היא לא רק עשתה את זה, היא התמסרה.

הלשון שלה הייתה כמו סכין חדה, יורדת לאט, חותכת כל שכבת בושה, מטפסת בחזרה, טועמת כל טיפה.

והגוף שלי הגיב לכך, לא בצליל אלה בזרם של עונג עמוק, פרוע, כזה שגורם לאצבעות הרגליים לרעוד. 

“עוד,” לחשתי. “אל תפסיקי עד שאת מסריחה ממני.”והיא לא הפסיקה עד שגמרתי לה על הפנים. 

לא ניגבנו כלום.

ליקקנו אחד את השנייה בתאווה, היא הייתה מלאה בריח אהבה ללכלוך. 

אחרי הצבא, שנות ה- 2000, הייתי צריך לברוח. לברוח מהחום, מהעברית, מהשיחות הריקות על יחידות מובחרות והמשפחה. מצאתי את עצמי בברלין,  עיר קודרת ויפהפייה, מדויקת ואפלה, חופשית ומסתורית. התגלגלתי לדירה קטנה בפרידריכסהיין עם תקרה מתקלפת וריח קלוש של עשן מריחואנה באוויר. עבדתי קצת כברמן בבר ליד הדירה ולרוב פשוט חיפשתי את עצמי במועדונים, במוזיאונים, בגוף של זרים.

ואז הכרתי את קיקי, קטיה.  

פגשתי אותה במסיבת טכנו, גופה הארוך עטוף בגופיית רשת, בלי חזייה. עיניים ירוקות צוחקות, שיער קצר ובלונדיני שצבעה לבן כשלג, ובית שחי מלא ושחור שבלט בגאווה. קיקי הייתה חצי רוסיה, חצי גרמניה, וכולה אש. היא לא ביקשה רשות, היא לקחה. אותי.

כבר מהפגישה הראשונה, היא קלטה את הסקרנות שבי. לא עבר שבוע וכבר מצאתי את עצמי אזוק למיטה שלה, עם כיסוי עיניים ומוזיקה תעשייתית ברקע. היא דיברה איתי על גבולות, על כאב כהתמסרות, על שליטה כהתמסרות והרבה על לו ריד. כל מה שלמדתי בצבא על חוקים וציות התפרק מולה. היא לא רצתה חייל, היא רצתה נשמה חשופה.

במהלך החודשים שחלפו, למדתי דרכה הכול: bondage, impact play, mind games. כל סשן איתה היה כמו טקס. הכינה את החדר, את המוזיקה, את גופה  שהייתי נמס עליו שוב ושוב. הגוף שלה היה טבעי, פראי, עוצמתי. היא לא גילחה דבר, לא ביקשה סליחה, לא ניסתה להתאים את עצמה לאף נורמה.

לאט לאט, היא קילפה ממני שכבות. הסכמתי לדברים שלא האמנתי שאי פעם אנסה. הייתי הכנוע שלה, מבחירה, באהבה, מתוך רצון להינמס בתוכה.