המנטליסטית

ידוע לכולנו שנשים הן בזבזניות חסרות תקנה, ושסייג לחוכמה שתיקה.

הנשלטים שפונים אליי מבינים זאת היטב. הפרופיל שלהם כולל מספר חד ספרתי של מילים. ההודעה שלהם אליי כוללת מספר חד ספרתי של הברות. חסוך שלא יחסר!

אבל אני אישה פותה ובזבזנית. הפרופיל שלי ארוך ומפורט. יש לי בלוג. וכשאני מבקשת מהפונה התורן פרטים ופרוט, הוא מבין שבקצב הזה הוא יסיים את מכסת המילים שהוקצבה לו לגלגול הנוכחי, ומתפוגג. 

גם לקרוא ארבעה פוסטים בבלוג שלי מתגלה כבקשה מוגזמת. אקרא, כתב לי אחד. בינתיים, איפה אפשר להחליף תמונות ולהתכתב ברצף? אחרי שתקרא ותראה אם אתה מתחבר נדבר, השבתי לו. התפוגג. 

דברי ת'כלס, גיברת. ווטסאפ, תמונה ויאללה. מה עכשיו להתחיל חפירות מיותרות כמו למה התחברת בפרופיל שלי, ספר על הניסיון שלך. כולה קשר שליטה שדורש אמון, ביטחון והתמסרות. את שולטת? את נראית סביר? אז, יאללה, בואי נתקדם. ואחרי שניפגש ואני אתאכזב מכך שלא הגשמת לי את הפנטזיה, אני אתפוגג. 

כנראה שברית המילה גרמה לכם לפוביה מהמילה. 

או שאתם סתם חארות אופורטוניסטיים. 

גם בפרופילים של נשלטים וגם במודעות שלהם בלוח ההיכרויות, הם כותבים אני רוצה, אני מחפש, אני ואני ואני. 

אני רוצה/מחפש מישהי שתעשה לי ככה וככה. שתקשור אותי, שתזיין אותי, שתעשה לי איקס, וואי וזד. ספציפית זד. 

לכו חפשו.

נשים בכלל ושולטות בפרט לא נמצאות פה כדי למלא רשימת פנטזיות שלכם. הן נמצאות פה בשביל הסיפוק שלהן. 

אולי אם תתחילו בלספר במה אתם מתאימים לי ולמה שכתוב בפרופיל שלי במקום לשאול אם אי פעם חינכתי מישהו כמוכם או אם אני במקרה מעוניינת בפטיש אולטרה ספציפי שהפרופיל שלי לא מאזכר נגיע לאנשהו. 

ארבעה וחצי חודשים נטולי סקס, סשן או אינטימיות. 

מאחלת ומייחלת למפגש איכותי עם נשלט איכותי. ארבע שעות, שלוש אורגזמות שלי ואחת שלו, בסוף. סטירות וליטופים, עונג וכאב, השפלה והיררכיה ברורה וחדה. טיזינג ותחינות, ניוש מילולי ולעג מושחז. 

הגוף שלי כמה ומשתוקק למגע, לליטוף, לליקוק. 

אבל - 

לא בכל מחיר. רק בתנאים שלי. 

נתחיל בכך שתפנה אלי לפי ההנחיות שמופיעות בפרופיל. שתהיה במסגרת הגבולות שלי. נמשיך משם. ואולי בסוף גם נגיע ליעד. לא צריך ווייז, אפילו לא GPS. אני אנווט. אני אכוון. אתה, רק אל תהרוס. 

כמו אסי ורותם בנינג'ה, אני יושבת גבוה מעל כולם ומסתכלת במתמודדים, מייחלת שיגיעו אליי. שיעברו את הקיר, שיצלחו את המכשולים. וכבר ארבעה וחצי חודשים שכולם נפלים ונופלים. מקבלים מקלחת של צוננין. 

אצלי לעומתם יבש. מקווה שתקופת היובש שלי תסתיים בקרוב. 

בגבולות שלי כתוב רחוקים, כלומר צפונית להרצליה ודרומית לראשון. 

מוסבר גם שאצלי כמעט אי אפשר להיפגש, ולכן חשוב שאצל הנשלט יהיה. 

משמע, אם אני צריכה לנסוע אליך, אתה צריך לגור קרוב אליי. 

מישהו שלח לי הודעה. כתב שהוא מאזור ראשון. בפרופיל שלו כתוב שהוא מאזור השפלה.

שאלתי מהיכן הוא. מודיעין. 

כתבתי לו שאם כך, אז לא, ושזה לא הגון מצידו לכתוב מאזור ראשון כי זה הגבול שמצוין בפרופיל שלי. 

הוא עוד עונה לי, האידיוט. שמודיעין זה אזור ראשון, ושבגלל זה אני מוותרת? הוא נייד.

כלומר, בפעם הראשונה שמתגלעת אי הסכמה, הוא מראה את טבעו האמיתי. לא מכבד, לא מתנצל. מתווכח ומתמקח. 

מודיעין שלום. אני רוצה לדווח על מפגע תברואתי. 

ככל שנוקפות השנים, מתחוור לי ביתר שאת מה אני רוצה ובמה אני לא מעוניינת.

לא מעוניינת בסשנים חד פעמיים. לא מעונינת בקשר מזדמן. לכאלה יש לי שפע הצעות. כמו אפס אחד שפגשתי מספר פעמים והבהיר לי יפה מאד שהוא לא חפץ במפגש שבועי, אבל בכל פעם ששנינו בצ'אט מנסה את מזלו מחדש. אולי בכל זאת אסכים להיפגש איתו בלי התחייבות ומחויבות מצידו. אולי אסכים לשלוט בו וירטואלית. 

או בחור חביב שפגשתי פעמיים, ובכל פעם שיש לו זמן מציע שניפגש. הוא יורד מעולה והסקס איתו מדהים, אבל הוא לא רואה אותי ממטר בתור אדם. 

מעוניינת בקשר שליטה קבוע. מפנטזת ומאוננת על זה, מגיעה רחוק במחשבות. הפנטזיה הנוכחית היא לשלוט עם עוד מישהו על זוג, נשלטת ונשלט. לגור ארבעתנו יחד, כשהזוג משרת אותנו 24/7. פנטזיה לחוד ומציאות לחוד. 

הפרדוקס הוא שככל שאני מזדקנת, הסיכוי למצוא קשר שליטה קבוע יורד, אבל גם הנכונות שלי להתפשר יורדת. 

אז אני מאוננת, מפנטזת, ומבינה שעדיף ככה. 

"הכל או כלום כבר אין לי כוח". 

בונדינג היא סדרה חדשה בנטפליקס שבמרכזה דומינה והעוזר סלאש שומר הראש שלה. פרקים קצרים בני רבע שעה, וצפייה מהנה ביותר.

עולם הבדסמ מוצג בצורה רצינית ומורכבת ולא באופן שיפוטי. 

מומלץ בחום! 

אני שוכבת במיטה וצופה באחת הסדרות שלי. 

אתה משתופף בקצה המיטה ומעסה לי את כפות הרגליים בדממה. לא נוח לך והסדרה הארורה נמשכת שעה תמימה, אבל אתה מתמיד כי קיבלת פקודה להתחיל  ולא אמרתי לך להפסיק. 

מוזיקת סיום. אני מתמתחת.

תתחיל לעלות, אתה שומע אותי פוקדת, וצמרמורת נעימה עוברת בך כי אתה יודע שזה עתה קודמת מעבד נוחות לעבד מין. 

אתה מלטף, מעסה ומנשק את דרכך למעלה. כשאתה מגיע לירכיים שלי, אני מלטפת לך את הראש. ואז מושכת אותו בחוזקה, מפשקת רגליים ודוחפת אותך ביניהן.

אתה כבר יודע שאסור לך להתחיל בלי רשות. הפה שלך מתמלא רוק, ולהחזיק אותו סגור מעולם לא היה קשה יותר.

אתה שואף את הריח, מרגיש את הרטיבות. גם לי קשה להתאפק. למזלי, אני ממש לא צריכה.

רד, אפס. 

אתה מסתער על היעד במסירות של לוחם סיירת במשימת חילוץ של חבר ליחידה. או כמו מרקו שחצה אוקיינוס כדי למצוא את אמא. או כמו הילד ההוא ופרח לב הזהב.

אני נאנקת וגונחת, אומרת לך שאתה ילד טוב, ויופי, עבד, בדיוק ככה תענג את הגבירה שלך. מכוונת את הראש, שלך יותר עמוק, יותר פנימה. 

עכשיו אתה מצטווה להוסיף אצבע. שוב לא התנוחה הכי נוחה בעולם, אבל האנדורפינים והאדרנלין מעיפים אותך לעולם שכולו טוב, ותנועות האגן שלי לא מותירות ספק. אתה עושה עבודה מצוינת. מממש את הייעוד שלך.

אני גומרת חזק, ואומרת די. 

אתה מתקפל לצידי, עייף אך מרוצה. עומד לך כמו טיל. מותר לך לשכב על הבטן ולהתחכך במזרן. תצטרך להסתפק בכך בחמש דקות הקרובות עד שאתאושש.

אחר כך נראה. 

אין לי מושג איך, מי ולמה, אבל לפתע יש לי מנוי זהב. 

מי שאחראי לכך מוזמן להזדהות בפניי. 

לא שזה לא נחמד ומוערך, אבל באמת שאין סיבה ואין צורך.

תודה בכל אופן.

עדכון: בזכות מל(ק)ה נפתרה התעלומה. יודעת מי זה, הסברתי לו למה זה מיותר ולא ממש לעניין, קיבל. 

פנה אלי בווטסאפ מישהו שטען ששוחחנו בצ'אט הערב וביקשתי ממנו לשלוח לי הודעה כי אני לא אוהבת שמתחבאים מאחורי מסכים. 

כמובן שלא היה ולא נברא.

שאלתי אותו מה הכינוי שלו בכלוב, והוא נתן לי שם שלא מופיע ברשימת החברים בכלוב. כשעימתתי אותו עם המידע, הוא אמר שאם אני לא בעניין אז סבבה, אבל שאני לא צריכה לגרום לו להרגיש רע עם עצמו. 

לא מבינה מה קורה ואיך תוך 24 שעות שלושה אנשים שונים שלחו לי הודעות ווטסאפ בלי שיש לי שום היכרות איתם. מאיפה להם המספר שלי? האם מישהו מתחזה לי בצ'אט? זה אפשרי בכלל? האם מישהו מפיץ את המספר שלי בקרב נשלטים?

לא כיף. ומעודד פרנויה. 

הודעה מסתורית בווטסאפ. 

מה שלומך?

אולי זה היה צהריים טובים. לא זוכרת. 

מי זה?

דיברנו לפני שבועיים שלושה, והיתה לי בעיה בטלפון, אז שלחתי לך הודעה רק עכשיו. 

אתה לא מזדהה בשם, אין תמונת פרופיל, ואתה זוכה בתואר התרוץ הבלתי מתקבל על הדעת ביקום. סע לשלום.

האמת היא שיש לי תמונת פרופיל, אבל היא מופיעה רק לאנשי הקשר שלי. איך עבר עליך היום?

לחסום אותך?

סליחה הגבירה. ביי.

פשוט לא יאומן.

עשר דקות אח"כ, עוד אחד. טוען שדיברנו לפני יומיים. ובכן, אני אמנם בת 48, אבל עדיין לא סנילית. הייתי זוכרת אם הייתי נותנת את המספר שלי למישהו לפני 48 שעות. לא קרה בוודאות. וגם אם היה קורה, למה לחכות יומיים לפני ששולחים הודעה?

שקרנים עלובים ופתטיים. בא לי להקיא.