המנטליסטית

פונה אלי מישהו. הודעת הפתיחה שלו היא שהוא גבוה וחסר ניסיון, אז האם יש לו סיכוי. כתבתי לו שזה שלא טרח לקרוא את הפוסט שהפרופיל שלי מקשר אליו זה מה שהורס לו. כתוב בפרופיל שלי בעברית צחה שהעדפות המראה שלי הן רק העדפות, ושאני פתוחה לגברים שנראים אחרת. 

אבל על רצינות אני לא מתפשרת. 

הוא באמת ובתמים לא הבין על מה אני מדברת. חשב שפספס את האותיות הקטנות בפרופיל. הסברתי. ביקש סליחה ואמר שהקשיחות שלי עושה לו את זה, וקינח בגבירתי.

חסמתי.

הבא שפנה היה מקורי יותר. 

מתי אפשר להגיע. 

ככה, בלי שלום, בלי סימן שאלה בסוף. 

שאלתי אותו אם הוא מפגר או סתם נהנה להיחסם.

למה את מדברת אלי ככה. 

חסמתי. 

נשבעת לכם שהבא שיגיב שאלה שני מקרים מבודדים ולא ניתן להסיק מהם על שאר הנשלטים בכלוב, או שאיזה מפגרים וטוב שחסמתי, אני רושמת אותו לקורס סטטיסטיקה. עם נוכחות חובה. סטיית תקן היא המקסימום שהוא יזכה לו מבחינת סטיות. 

זה לחם חוקי. ואני לא יוצאת דופן. זה לחם חוקה של כל אישה בכלוב.

אני לא מבינה. כל העשרות האלה שפונים במצטבר מדי חודש באמת סתומים? מיתממים? לא רציניים? מה יגרום להם לשנות את דרכיהם? כי תש כוחי, באמת. 

נראה שהרכישה הבאה שלי תהיה שוט. קצה רחב, מוט ארוך עם ידית, שיאפשר לי לרדות בנשלט כשהוא עסוק בלרדת לי. לרדות ביורד. הכי רעה תחת טובה.

אפשר גם להשתמש בו כדי להכווין את העבד. לסמן דרך חבטה קלה בירך שאני רוצה שתפשק רגליים. פלג גוף עליון אני מכוונת בעזרת הרצועה, והיכן שידי אינה מגעת, השוט מגיע. 

מגיע לך. 

וכמובן, כללי הטקס. "לך תביא את השוט", אני מצווה, ואתה הולך. ומביא, כורע על הברכיים, גו זקוף, מבט מושפל, כפות ידיים פשוטות קדימה והשוט מונח עליהן, בולט החוצה משני הצדדים. "תנשק, עבד", אני פוקדת, ואתה מנשק את כלי המשחית שיעשה בך שפטים.

שפטים לא כואבים. אני סוטרת חלש, וגם הספנקינג שלי לא ממש מאדים את הישבן. בככל, גברים ממאדים. אני בכלל מנוגה. אז לא כואב, אבל מאד משפיל.

בעצם, כשהקצה הרחב ינחת על הזין והביצים שלך,  זה יכאב. אלא שכל תזוזה, כל רתיעה לא רצונית, רק תגרה אותי יותר ותגרום לי להמשיך. אז מותר לך לגנוח, אבל לא לזוז. תתאפק. שלוט בעצמך, בן אדם. רצית משחקי שליטה, לא? אז שוט! 

וכשתאונן על הברכיים בפינה עם הפנים לקיר, תרגיש אותו מצליף בך מאחור ואולי גם קצת מקדימה. שלוחה של היד שלי, של הרצון שלי לגעת בך באופן האדנותי ביותר שאני יכולה לדמיין.

עכשיו תגמור. 

נוריד שוט ביחד, ואז אתה משוחרר. שוט הביתה. דונט שוט, אני נכנע. איי שוט דה שריף. 

זהו. 

ברור שלא התכוונת לפגוע. אני רוצה להאמין שאני מצליחה לסנן חלאות שמתכוונות לפגוע. פשוט לא חשבת שאני אפגע כשהפסקת לענות לי ונעלמת. עכשיו אתה מנסה שוב כי בדיוק חזרת מחו"ל ואתה לא במערכת יחסים. לאקי מי.

כי ברור שאני לא שיקול, סתם שולטת לעת מצוא. ובפעם הבאה שתפגוש ונילית חמודה, שוב לא תתכוון לפגוע בי. 

בנימה אופטימית, במוצאי שבת שברתי צום מיני של שבעה חודשים, ובשישי היה לי דייט ונילי מוצלח שכנראה ימשיך מחר לדייט שני. 

תמיד אהבתי ללטף שיער. החבר הראשון שלי התמסר לליטופים האלה. לא רק במיטה. היינו יושבים זה לצד זה באוטו, הוא נהג, והייתי מעבירה לו יד בשיער. 

הכי אני אוהבת כששוכבים בחיקי או על הברכיים שלי, או לחילופין יושבים למרגלותיי עם ראש על ברכיי, ואני מלטפת את הראש.

המון זמן לא עשיתי את זה, ואז ראיתי סצנה בתכנית ראליטי בטלוויזיה שבה מישהו התכרבל בתנוחה עוברית כך שראשו נח בחיקה של בת שיחו, והיא ליטפה לו את הראש ושיחקה לו בשיער. זה היה לא מיני בעליל, והקרבה הזו גרמה ללב שלי להחסיר פעימה ולכאוב מכמיהה והשתוקקות וגעגוע.

מתישהו היד השנייה שלי, לא זו המלטפת, מתגנבת לאזור הפה של הפרטנר, והוא נושק לה. ואז האגודל שלי נדחקת לתוך פיו והוא מוצץ אותה. יד אחת מלטפת ברכות ועדינות, והשנייה שולטת בתקיפות. מתה על שילובים כאלה של רכות וקשיחות. 

איך בא לי יפה בלורית והתואר.

אם נחזור לעולם האמיתי, איזה דוש באו קיי קיופיד הודיע לי חד משמעית שאני לא יפה ולא חתיכה, אבל שהוא עדיין חושב שאני יכולה להכניע אותו מנטלית. הוא מאד התאכזב כשהפסקתי לענות לו. 

נשבעת לכם שעליתי על סטארט אפ או לפחות לייף האק. 

בפרופיל שלי יש קישור לפוסט שמסביר איך לפנות אליי. הקישור לא נפתח בלחיצה משום מה, וצריך להעתיק אותו כדי לפתוח אותו, משימה אפית וסיזיפית ללא ספק לדור הנוכחי.

מי שפונה אליי בלי שקרא את הפוסט דנן ישר נפסל. כמה רציני אתה אם לא טרחת לעשות את המאמץ הזעיר הזה? ומאד ברור לפי הפנייה מי קרא ומי לא.

זהו, נמצא הפילטר האולטימטיבי. בדיקת הרצינות הפשוטה והמיידית ביותר. 

מדהים איזה הודעות ארכניות, מפורטות ונמלצות שמספרות על כמה הפונה התחבר לפרופיל ולבלוג שלי אני מקבלת, כשברור שהבחור לא טרח אפילו לקרוא את הפוסט הבודד הזה. ועצוב עד כמה אנשים משקרים בקשר לכך.

כן, כמובן שקראתי את הפרופיל. קראתי גם את כל הבלוג.

אז למה לעזאזל אתה לא פונה לפי ההנחיות המאד ברורות? אה, כי הקישור לא נפתח אז זו לא אשמתי.

עולב. פשוט עולב. 

פונה אליי מישהו. 

הוא נתנייתי. 

רחוק לי נתניה, אני עונה לו בנימוס. צר לי. 

אבל האשכים שלי מלאים, הוא עונה לי. צריך לרוקן אותם דחוף. אז אפשר אתך?

מעולם לא נחסם מישהו מהר כל כך. 

איבדתם את זה לגמרי, הא? 

להיות נשלט זו הוויה. 

סשן, לא סשן. בוקר, צהריים, ערב, לילה. בבית, בעבודה  בסידורים. בכל רגע ובכל מקום אתה יודע ומרגיש את זה.

יש משהו מאד מרגיע בידיעה שיש לך שולטת, בעלים. שאתה שייך למישהי שמבינה אותך ושאתה מבין אותה, מתמסר אליה, מעריץ אותה ומפגין את אסירות התודה שלך באמצעות שירות מסור ומבטים כלבלביים.

זה הכי מחרמן עבורי, לדעת שיש מישהו שזו הווייתו. יותר מכל אקט ספציפי. יותר מפורסד בי אפילו.

להסתכל לך בעיניים ולראות את ההשתקפות שלנו בהן, אתה ואני, השולטת והנשלט, הבעלים שלך ואתה, שהווייתך היא להיות שייך.

שייך לי. 

כתבתי לא מעט על הצד המיני של היחסים שאני מחפשת. אבל פחות על הצד הנפשי או המנטאלי. 

אני מחפשת נשלט בשל ששלם עם היותו נשלט. מישהו שמההודעה השלישית ארגיש את הכבוד שהוא רוחש, לי, ושהכבוד הזה יילך ויתגבר עם היכרותנו. זה יגרום לי להרגיש הכי בטוחה ומוגנת, הכי בנוח. כשההיררכיה ברורה מההתחלה ונוכחת כל הזמן, צריך הרבה פחות פירוטכניקה. ברור לשנינו שאתה מתחתיי, מעריץ אותי מתוקף היותך נשלט ואני שולטת. הכבוד נמצא שם, בילט אין.

אין שום צורך להכניע אותך, רק לעצב אותך לפי צרכיי המדוייקים. 

אתה לא מראיין אותי, לא מבקש שאתאר לך סשן. חובת ההוכחה לא חלה עליי, רק עליך. אתה קורא את הבלוג שלי ומבין לבד. אתה קורא את כולו, כמובן. כפי שקראת את הפרופיל שלי בעיון ופנית לפי ההנחיות שמופיעות בפוסט שהפרופיל שלי מקשר אליו. 

אתה לא נכנע לי כי אני עושה שרירים ומפגינה חוזק או עוצמה. אתה נכנע לי כי אני מבינה את הצורך שלך בכניעה ויש לי את הצורך המשלים בשליטה. 

קל מאד לפגוע בפרטנר ביחסי שליטה על ידי הפרת החוזה. מילת ביטחון, שינוי דעה, חוסר מחויבות לתהליך, חוסר בשלות, רתיעה ופחד. זה נכון הן לגבי נשלטים והן לגבי נשלטות. הכוח אצלהם. הם אלה שבוחרים למסור את השליטה זמנית. אנו השולטים והשולטות, כמו בנק. אין לנו כסף משלנו. יש רק את הכסף של הלקוחות. לכן צריך ביטחון עמוק של השולטת בנשלט  כדי לדעת שהוא לא יפגע בה בכזו קלות. שהוא מחויב לה, בחר בה, מתמסר ספציפית אליה, לאישיותה. 

ההבדל בין קינקי לנשלט הוא שקינקי נהנה מאקטים מסוימים בעוד שנשלט נהנה מההוויה כולה. 

וזו כל התורה על רגל אחת. 

שבת שלום. 

האם נתקלתן בתופעה של גברים שפונים אליכן ומסתבר שכל מה שהן רוצים זה לספר לכן על חוויותיהם עם גברים? קרה לי לפחות חמש פעמים, ואני תוהה מה הם רוצים לעזאזל ולמה זה אמור לעניין אותי שירדת להוא, והכריחו אותך למצוץ להם, וזיינו אותך פה, וחוזר חלילה.

אם למישהו/י יש הסבר לתופעה הזו, אשמח לשמוע. 

בפנטזיות שלי, אתה כוסית. לא סתם שפחה, כוסית. חתיכת בשר מוחפצת, כוס על רגליים עם ישבן שאפשר לצבוט ולטפוח עליו כשאתה בדרך למלא גחמה כלשהי שלי. להביא לי מים. להביא משהו שאני ממש לא צריכה מהחדר.

כששנינו עוברים מהסלון לחדר השינה, אני אומרת לך, "תענגי, שפחה", ואת מלקקת אותי ומענגת אותי עם האצבע שלך. כלומר אתה. 

ככה אני גומרת בפעם הראשונה. כשאני מצטללת, אני רואה אותך כמו שאתה. גבר. עבד. אני מחבקת אותך. מתרפקת עליך. נמסה לתוך זרועותיך. ילד שלי, חמוד, עבד שלי צייתן.

את האורגזמה השנייה שלי אני לוקחת ממך - לא מקבלת, לוקחת - באמצעות איבר השירות שלך. מה שנהגת לקרוא לו זין לפני שנהיית שלי. לפעמים אני רוכבת עליך, לפעמים מצווה עליך לענג אותי איתו כשאני שוכבת בנוחות על הגב. אין לך שום אשליה שאתה אקטיבי או כל זיון שכל אחר. ברור לך שזו עוד דרך לענג את הגבירה שלך כי ככה נעים לה, לא כי זה נעים לך. מי אתה בכלל שההנאה שלך תיכנס למשוואה? בסך הכל אפס נחות שזוכה לשרת את הגבירה שלו ואסיר תודה לה על כך.

ולפעמים, לא תמיד, אתה מצטווה לאונן ולגמור כי אני אוהבת לראות אותך משפריץ על עצמך סילוני זרע, מרסס את הבטן והחזה שלך במטחים. אני אוהבת לשמוע את הנשימות שלך אחרי שאתה גומר. לחוות איתך את האינטימיות הזו. זה לא פרס על שירות מסור. זה לא בשבילך. זו עוד דרך להסב לי אושר. וזו הרי תמצית קיומך. 

ואידך זיל גמור. 😊