המנטליסטית

פונה אליי מישהו. 

הוא נתנייתי. 

רחוק לי נתניה, אני עונה לו בנימוס. צר לי. 

אבל האשכים שלי מלאים, הוא עונה לי. צריך לרוקן אותם דחוף. אז אפשר אתך?

מעולם לא נחסם מישהו מהר כל כך. 

איבדתם את זה לגמרי, הא? 

להיות נשלט זו הוויה. 

סשן, לא סשן. בוקר, צהריים, ערב, לילה. בבית, בעבודה  בסידורים. בכל רגע ובכל מקום אתה יודע ומרגיש את זה.

יש משהו מאד מרגיע בידיעה שיש לך שולטת, בעלים. שאתה שייך למישהי שמבינה אותך ושאתה מבין אותה, מתמסר אליה, מעריץ אותה ומפגין את אסירות התודה שלך באמצעות שירות מסור ומבטים כלבלביים.

זה הכי מחרמן עבורי, לדעת שיש מישהו שזו הווייתו. יותר מכל אקט ספציפי. יותר מפורסד בי אפילו.

להסתכל לך בעיניים ולראות את ההשתקפות שלנו בהן, אתה ואני, השולטת והנשלט, הבעלים שלך ואתה, שהווייתך היא להיות שייך.

שייך לי. 

כתבתי לא מעט על הצד המיני של היחסים שאני מחפשת. אבל פחות על הצד הנפשי או המנטאלי. 

אני מחפשת נשלט בשל ששלם עם היותו נשלט. מישהו שמההודעה השלישית ארגיש את הכבוד שהוא רוחש, לי, ושהכבוד הזה יילך ויתגבר עם היכרותנו. זה יגרום לי להרגיש הכי בטוחה ומוגנת, הכי בנוח. כשההיררכיה ברורה מההתחלה ונוכחת כל הזמן, צריך הרבה פחות פירוטכניקה. ברור לשנינו שאתה מתחתיי, מעריץ אותי מתוקף היותך נשלט ואני שולטת. הכבוד נמצא שם, בילט אין.

אין שום צורך להכניע אותך, רק לעצב אותך לפי צרכיי המדוייקים. 

אתה לא מראיין אותי, לא מבקש שאתאר לך סשן. חובת ההוכחה לא חלה עליי, רק עליך. אתה קורא את הבלוג שלי ומבין לבד. אתה קורא את כולו, כמובן. כפי שקראת את הפרופיל שלי בעיון ופנית לפי ההנחיות שמופיעות בפוסט שהפרופיל שלי מקשר אליו. 

אתה לא נכנע לי כי אני עושה שרירים ומפגינה חוזק או עוצמה. אתה נכנע לי כי אני מבינה את הצורך שלך בכניעה ויש לי את הצורך המשלים בשליטה. 

קל מאד לפגוע בפרטנר ביחסי שליטה על ידי הפרת החוזה. מילת ביטחון, שינוי דעה, חוסר מחויבות לתהליך, חוסר בשלות, רתיעה ופחד. זה נכון הן לגבי נשלטים והן לגבי נשלטות. הכוח אצלהם. הם אלה שבוחרים למסור את השליטה זמנית. אנו השולטים והשולטות, כמו בנק. אין לנו כסף משלנו. יש רק את הכסף של הלקוחות. לכן צריך ביטחון עמוק של השולטת בנשלט  כדי לדעת שהוא לא יפגע בה בכזו קלות. שהוא מחויב לה, בחר בה, מתמסר ספציפית אליה, לאישיותה. 

ההבדל בין קינקי לנשלט הוא שקינקי נהנה מאקטים מסוימים בעוד שנשלט נהנה מההוויה כולה. 

וזו כל התורה על רגל אחת. 

שבת שלום. 

האם נתקלתן בתופעה של גברים שפונים אליכן ומסתבר שכל מה שהן רוצים זה לספר לכן על חוויותיהם עם גברים? קרה לי לפחות חמש פעמים, ואני תוהה מה הם רוצים לעזאזל ולמה זה אמור לעניין אותי שירדת להוא, והכריחו אותך למצוץ להם, וזיינו אותך פה, וחוזר חלילה.

אם למישהו/י יש הסבר לתופעה הזו, אשמח לשמוע. 

בפנטזיות שלי, אתה כוסית. לא סתם שפחה, כוסית. חתיכת בשר מוחפצת, כוס על רגליים עם ישבן שאפשר לצבוט ולטפוח עליו כשאתה בדרך למלא גחמה כלשהי שלי. להביא לי מים. להביא משהו שאני ממש לא צריכה מהחדר.

כששנינו עוברים מהסלון לחדר השינה, אני אומרת לך, "תענגי, שפחה", ואת מלקקת אותי ומענגת אותי עם האצבע שלך. כלומר אתה. 

ככה אני גומרת בפעם הראשונה. כשאני מצטללת, אני רואה אותך כמו שאתה. גבר. עבד. אני מחבקת אותך. מתרפקת עליך. נמסה לתוך זרועותיך. ילד שלי, חמוד, עבד שלי צייתן.

את האורגזמה השנייה שלי אני לוקחת ממך - לא מקבלת, לוקחת - באמצעות איבר השירות שלך. מה שנהגת לקרוא לו זין לפני שנהיית שלי. לפעמים אני רוכבת עליך, לפעמים מצווה עליך לענג אותי איתו כשאני שוכבת בנוחות על הגב. אין לך שום אשליה שאתה אקטיבי או כל זיון שכל אחר. ברור לך שזו עוד דרך לענג את הגבירה שלך כי ככה נעים לה, לא כי זה נעים לך. מי אתה בכלל שההנאה שלך תיכנס למשוואה? בסך הכל אפס נחות שזוכה לשרת את הגבירה שלו ואסיר תודה לה על כך.

ולפעמים, לא תמיד, אתה מצטווה לאונן ולגמור כי אני אוהבת לראות אותך משפריץ על עצמך סילוני זרע, מרסס את הבטן והחזה שלך במטחים. אני אוהבת לשמוע את הנשימות שלך אחרי שאתה גומר. לחוות איתך את האינטימיות הזו. זה לא פרס על שירות מסור. זה לא בשבילך. זו עוד דרך להסב לי אושר. וזו הרי תמצית קיומך. 

ואידך זיל גמור. 😊

אם חשבתי שבעולם הוונילי המצב שונה, כנראה שטעיתי ובגדול. 

פניות שמקבלת אישה פוליאמורית שמחפשת קשר משני, מדגישה שהיא אנטי סליז, לא מחפשת סטוצים, ומבהירה שמדובר בקשר רגשי, קבוע ויציב שכולל מפגשים פעמיים בשבוע. 

אחד שרוצה להיות קקולד ושאבוא אליו מיד אחרי שהייתי עם בן זוגי. 

אחד שמחפש קשר דו מיני פתוח כדי לחוות חוויות משותפות, או, במילים אחרות, שאהיה האמצעי שדרכו יוכל לצרף אלינו גבר לשלישיה.

וכמובן, האחד שהבין שפוליאמוריה היא יופומיזם לאני זמינה לסקס עם זרים בכל רגע נתון אצלי בבית. 

הלכתי לעבוד. יש לי סמסטר לתכנן, מצגות להקליט וכולי. לפחות כשאני עובדת הזמן שלי פרודוקטיבי. 

זו סדרת נטפליקס בכיכובו של ריצ'ארד מאדן. 

אולי זו רק אני, אבל זה שהוא קורא לבוסית שלו ma'am ואיך שהוא עושה את זה פורט לי על מיתרי השולטת. כזה מנומס ורוחש כבוד.

והמבטא הסקוטי שלו פורט לי על נימי האנגלופיליות. מבטא סקוטי עושה לי את זה כמעט כמו מבטא אירי. 

בקיצור, צופה שוב. 😍

כמות הזמן והאנרגיה שאני משחיתה על אנשים פה עצומה ומתישה אותי ברמות.

שלושה אנשים ביומיים האחרונים פנו אליי. כלומר, שלושה מבטיחים. לא סופרת פניות כמו "אפשר לעשות לך רימינג?". שלושה פונים רהוטים, ורבליים ואינטליגנטים. עושים רושם רציני. קראו פרופיל  קראו בלוג. פנו לפי ההנחיות. שיחה של שעה פלוס בצ'אט. 

אחד מהם לחץ לפגישה מהר מדי, ובמסווה של בדיקת התאמה ניווט את השיחה לכיוון בדסמי ולא לשיחת הכרות אישית. כששמתי לו ברקס, הוא כמובן התנצל וביקש עוד הזדמנות. כמו כולם. רק כשאני כבר לחלוטין לא מעוניינת הם מפנימים את המסר. אמרתי לו שאולי עוד כמה שבועות. הוא הצליח להתאפק בדיוק שעתיים לפני שניסה את מזלו שוב.

השני בחור צעיר, שזו כבר נורת אזהרה שטעיתי שהתעלמתי ממנה. אינטליגנטי וחמוד, אבל אכול חרדות וחששות, והטעות המרה שעשיתי היתה לנסות להכיל אותו ולייעץ לו. עכשיו הצלחתי לנער אותו ממני אחרי שעה וחצי של שיחה שכולה היתה ממוקדת בו ובמה הוא הולך ללמוד ומה יהיה ואיך יהיה ואם אני יכולה לעזור לו. 

השלישי הכי מאכזב. אחרי שעה בצ'אט עברנו לווטסאפ. החלפנו תמונות. שוחחנו עוד שעה בווטסאפ. ואז הצעתי שנעבור לטלפון. מילותיו האחרונות היו "אני מתקשר עוד דקה".

כמה מתיש וחסר תוחלת. שעות של השקעת אנרגיה, בדיקת התאמה, חשיפה והיכרות,  והכל לשווא. 

מתי כבר אוותר ואפסיק להיכנס לפה? 

אתה תמיד מסיים משפט בגבירתי כמו ילד טוב.

אתה אף פעם לא מאחר כשנפגשים אצלי, ומארח למופת כשאנחנו אצלך. 

אתה אמין, אתה רוצה מין, אתה הכי מאושר כשאתה מענג אותי, ולא ממש משנה לך איך. 

אתה יודע לגעת, מעסה כפות רגליים בחסד, ואני תמיד מתקשה לבחור אם לגמור מהאצבעות שלך, בעזרת הלשון שלך או פשוט לעלות עליך ולרכוב עליך להנאתי.

אתה הדבר האמיתי ולא פשרה. לא נשוי, לא עילג, לא חסר ניסיון. אתה יודע שאתה נשלט, אתה מת על זה, ומת עליי בכל מצב. כשאני מעיפה לך סטירה ומיד מושיטה לך יד לליקוק, כשאני מלטפת לך את הראש כשאתה למרגלותיי, וכשאני קוטעת אותך באמצע משפט ומצווה עליך ללכת. להביא לי מים ע כ ש י ו ומהר.

אתה החבר הדמיוני שלי, ואני קוראת לך פלאפי. קוראת לך, אבל אין תשובה. אייך? 

כוכב בודד, תודה על ההשקעה, הלייקים וההודעות. 

רק למה אתה נעול בצ'אט? אני לא יכולה לענות לך.

אני מניחה שזה סמלי, חוסר היכולת לתקשר גם כשיש רצון הדדי. גם כששני אנשים נמצאים בצ'אט באותה העת.