המנטליסטית

אם חשבתי שבעולם הוונילי המצב שונה, כנראה שטעיתי ובגדול. 

פניות שמקבלת אישה פוליאמורית שמחפשת קשר משני, מדגישה שהיא אנטי סליז, לא מחפשת סטוצים, ומבהירה שמדובר בקשר רגשי, קבוע ויציב שכולל מפגשים פעמיים בשבוע. 

אחד שרוצה להיות קקולד ושאבוא אליו מיד אחרי שהייתי עם בן זוגי. 

אחד שמחפש קשר דו מיני פתוח כדי לחוות חוויות משותפות, או, במילים אחרות, שאהיה האמצעי שדרכו יוכל לצרף אלינו גבר לשלישיה.

וכמובן, האחד שהבין שפוליאמוריה היא יופומיזם לאני זמינה לסקס עם זרים בכל רגע נתון אצלי בבית. 

הלכתי לעבוד. יש לי סמסטר לתכנן, מצגות להקליט וכולי. לפחות כשאני עובדת הזמן שלי פרודוקטיבי. 

זו סדרת נטפליקס בכיכובו של ריצ'ארד מאדן. 

אולי זו רק אני, אבל זה שהוא קורא לבוסית שלו ma'am ואיך שהוא עושה את זה פורט לי על מיתרי השולטת. כזה מנומס ורוחש כבוד.

והמבטא הסקוטי שלו פורט לי על נימי האנגלופיליות. מבטא סקוטי עושה לי את זה כמעט כמו מבטא אירי. 

בקיצור, צופה שוב. 😍

כמות הזמן והאנרגיה שאני משחיתה על אנשים פה עצומה ומתישה אותי ברמות.

שלושה אנשים ביומיים האחרונים פנו אליי. כלומר, שלושה מבטיחים. לא סופרת פניות כמו "אפשר לעשות לך רימינג?". שלושה פונים רהוטים, ורבליים ואינטליגנטים. עושים רושם רציני. קראו פרופיל  קראו בלוג. פנו לפי ההנחיות. שיחה של שעה פלוס בצ'אט. 

אחד מהם לחץ לפגישה מהר מדי, ובמסווה של בדיקת התאמה ניווט את השיחה לכיוון בדסמי ולא לשיחת הכרות אישית. כששמתי לו ברקס, הוא כמובן התנצל וביקש עוד הזדמנות. כמו כולם. רק כשאני כבר לחלוטין לא מעוניינת הם מפנימים את המסר. אמרתי לו שאולי עוד כמה שבועות. הוא הצליח להתאפק בדיוק שעתיים לפני שניסה את מזלו שוב.

השני בחור צעיר, שזו כבר נורת אזהרה שטעיתי שהתעלמתי ממנה. אינטליגנטי וחמוד, אבל אכול חרדות וחששות, והטעות המרה שעשיתי היתה לנסות להכיל אותו ולייעץ לו. עכשיו הצלחתי לנער אותו ממני אחרי שעה וחצי של שיחה שכולה היתה ממוקדת בו ובמה הוא הולך ללמוד ומה יהיה ואיך יהיה ואם אני יכולה לעזור לו. 

השלישי הכי מאכזב. אחרי שעה בצ'אט עברנו לווטסאפ. החלפנו תמונות. שוחחנו עוד שעה בווטסאפ. ואז הצעתי שנעבור לטלפון. מילותיו האחרונות היו "אני מתקשר עוד דקה".

כמה מתיש וחסר תוחלת. שעות של השקעת אנרגיה, בדיקת התאמה, חשיפה והיכרות,  והכל לשווא. 

מתי כבר אוותר ואפסיק להיכנס לפה? 

אתה תמיד מסיים משפט בגבירתי כמו ילד טוב.

אתה אף פעם לא מאחר כשנפגשים אצלי, ומארח למופת כשאנחנו אצלך. 

אתה אמין, אתה רוצה מין, אתה הכי מאושר כשאתה מענג אותי, ולא ממש משנה לך איך. 

אתה יודע לגעת, מעסה כפות רגליים בחסד, ואני תמיד מתקשה לבחור אם לגמור מהאצבעות שלך, בעזרת הלשון שלך או פשוט לעלות עליך ולרכוב עליך להנאתי.

אתה הדבר האמיתי ולא פשרה. לא נשוי, לא עילג, לא חסר ניסיון. אתה יודע שאתה נשלט, אתה מת על זה, ומת עליי בכל מצב. כשאני מעיפה לך סטירה ומיד מושיטה לך יד לליקוק, כשאני מלטפת לך את הראש כשאתה למרגלותיי, וכשאני קוטעת אותך באמצע משפט ומצווה עליך ללכת. להביא לי מים ע כ ש י ו ומהר.

אתה החבר הדמיוני שלי, ואני קוראת לך פלאפי. קוראת לך, אבל אין תשובה. אייך? 

כוכב בודד, תודה על ההשקעה, הלייקים וההודעות. 

רק למה אתה נעול בצ'אט? אני לא יכולה לענות לך.

אני מניחה שזה סמלי, חוסר היכולת לתקשר גם כשיש רצון הדדי. גם כששני אנשים נמצאים בצ'אט באותה העת.

איזה טרן אוף זה אנשים שלא משתמשים בסימני פיסוק בכלל. 

איזה טרן אוף זה אנשים שלא מצמידים את סימני הפיסוק למילה שלפניהם. 

כמה מסובך זה? ומה זה אומר על נשלט שפנה אליי, קיבל הסבר שצריך להצמיד את סימן הפיסוק למילה שלפניו ובמשך כל שיחתנו המשיך לטעות?

היה פעם מערכון בארץ נהדרת ששורת המחץ שלו היתה "אם אתה משתמט, אני לא אשתרמט". אז הגרסה שלי היא, "אם לא תפסק, אני לא אפשק". ☺️

מרוב חוסר אקשן, הדגדגן שלי עומד לנשור. 

(עדיין, עדיף ממפגש כושל, כושלרבאק, או מלהתפשר).

אתמול התקנתי טינדר. 

עשיתי לייק למישהו, עשה לי חזרה. 

שוחחנו בטלפון שעה. היה נחמד. הציע שניפגש היום אצלו. אחר כך שינינו לבית קפה. הסכמנו שעדיף. 

היום שלח לי ווטסאפים רבים ושוב שוחחנו בטלפון. אמר שהוא גר קרוב לפאב שהוא רוצה שנלך אליו ושאל אם אוכל לאסוף אותו. 

הרמתי גבה כי כל הרעיון של להיפגש בבית קפה נועד לבדוק אם יש משיכה וכימיה ולחתוך אם אין, ואם אני אוספת אותו אז אני צריכה גם להחזיר אותו, אבל הסכמתי. 

אספתי אותו. גר במרכז העיר. נסענו ליעד, שהיה ליד חוף הים. לא קרוב ולא בטיח. בדרך הוא אמר לי שהמקום נפתח רק בעשר, עשר וחצי. השעה היתה שמונה ועשרה. ביקש שנשב באוטו. 

לא הבנתי מה קורה ולמה אי אפשר למצוא מקום פתוח, אבל דוממתי מנוע. שמענו מוזיקה מהספוטיפיי שלי. 

אמר שאני לא נראית בגילי. החמיא לי על טעמי המוזיקלי.

סיפר שקנה דירה ועוד שבועיים שלושה ייכנס אליה, ושבינתיים נגמר לו חוזה השכירות, אז הוא אצל ההורים.

אחרי 10 דקות התחיל לשלוח ידיים בעדינות. 

עשר דקות לאחר מכן אמרתי לו שזה מרגיש כמו חזרה לגיל 16. שנמצא בית קפה פתוח במקום לחכות שעתיים שהמקום הספציפי ייפתח. 

הוא, בתגובה, הציע שנשכור חדר במלון. 

אמרתי לא. אני שונאת סליז. המשיך לנסות לשכנע אותי. אמרתי בתקיפות לא, ושאני לוקחת אותו הביתה.

הוא לא הבין למה חותכים. הסברתי לו שיש לו בעיית אמינות קשה. שלא היה צריך להציע להיפגש אצלו אם זה בלתי אפשרי. הוא אמר שחשש שלא ארצה לפגוש אותו אם היה אומר זאת. הוא פשוט לא האמין שאנחנו לא הולכים לשכב. הציע חדרים להשכרה שהם ממש כמו בית. 

הורדתי אותו בפינת הרחוב שלו והתחלתי לנסוע הביתה. 

התקשר. אמר שרוצה לדעת אם הסתדרתי. עניתי בחיוב. 

ואז שאל מה ציפיתי מהערב. אמרתי לו שחשבתי שנשב ונדבר, ואם תהיה כימיה, נחזור אליו. 

את מבוגרת ממני בעשור. הוא אמר. 

נכון, הסכמתי. 

אז חשבתי שזה יהיה חד פעמי. 

אז חשבת. אני לא הסתרתי שאני מחפשת סקס קבוע. 

ואז הוא אמר שהוא לא רצה לשבת איתי בבית קפה כי הוא מתפדח. אני נראית הרבה יותר מבוגרת ממנו.

ניתקתי. 

הגעתי הביתה ושיתפתי את בן זוגי. הוא בטוח שהאמירה האחרונה היתה כדי לפגוע בי כי דחיתי אותו. אני לא כ"כ בטוחה. 

בקיצור, הסרתי את טינדר וסגרתי את הפרופיל בקיופיד. 

אתר שונה, אותו חרא. 

הנשלט שממש רוצה, מתחבר ומתאים חוץ מזה שהוא לא מעוניין במין. וכשאני אומרת שזה דיל ברייקר, אומר שאני אישה מוזרה ושאעשה בדק בית למה אני לא מוצאת נשלט. 

הנשלט שלא בא עם רשימת מכולת, חוץ מרשימת הפנטזיות שלו, שאותה הוא מנסה לשרבב לשיחה כל הזמן. 

ביי, נשלטים בלאי. 

דרך צלחה, עשיתם לי פריחה. 

שלום ולא להתראות לכל מאונני המקלדות. 

היו שלום עלובי נפש, שכשמסרבים לכם מטילים בי רפש. 

וואלה יופי, לכל מי שמצאתי בו דופי. 

ולילה טוב לקוראי הבלוג האומללים, שנאלצו לקרוא את כל משחקי המילים. 😘

ישבתי על ספסל בחצר תיכון. את עיני צדה נעל ספורט אדומה מורמת. את הנעל נעלה נערה, ונער שרך לה את השרוכים. הוא רכן, היא הרימה רגל. 

לאחר מכן, הוא פתח לה את השער והחזיק אותו פתוח בעמידה שהזכירה עמידת דום. 

כשהם חלפו על פניי הבטתי בהם. נראו כמו סתם נער ונערה. אבל נראה לי שזיהיתי לראשונה בחיי נשלט ממבט ראשון, ואולי גם שולטת.