המנטליסטית

כשאתה פונה אליי, מתעניין בי, מקבל מספר טלפון, מדבר איתי בטלפון פעמיים באותו יום, אני חושבת שאולי אתה סבבה. 

ואז, כששנינו בצ'אט במשך שעה פלוס ואתה לא מתייחס, אתה מראה לי שסבבה אתה לא. 

אני מנסה לבנות קשר שמבוסס על אמון. אמון נרכש דרך עקביות. אתה אמור לרצות את זה לא פחות ממני. וכבר כתבתי פה כמה וכמה פעמים שאמון שנשבר אי אפשר לאחות. 

ואז  כשאתה נשאל לפשר ההתנהגות שלך, אתה עונה בשאלה. תמיד מצופה ממני להגיד שלום כששנינו בצ'אט?

ברצינות?

יאללה ביי.

ואז כמובן מתחילות ההתנצלויות. קודם הכחשה, ואז התנצלות וחוסר אמון שבגלל פדיחה אחת אני מתהפכת עליך.

חמודים, גם אם לא הייתי שולטת שאתם אמורים לכבד עד להעריץ, זה לא היה עובר. 

מה למדנו היום, ילדים? לא לשחק באש. כי אז תישרפו אצלי. וכנראה שגם באש הגיהנום. 

כשלומדים לסנן, כמעט כולם נופלים. כולם בעצם. 

לאחרון הסברתי שאני צריכה להרגיש ביטחון, ושהוא צריך לשאול אותי שאלות על עצמי כאדם.

הסיט את השיחה לכיוון מיני. 

אמרתי לו שביטלתי פגישה עם מישהו כי הוא לא ידע לומר לי במה אני עובדת. 

לא עזר. לא שאל אותי במה אני עובדת. יותר ברור מזה? 

איחלתי לו הצלחה ויום נעים.

ברצינות, אנשים. מה לא בסדר איתכם? כותבים לכם מדריך הוראות ואתם עדיין מצליחים לפשל?

עצוב.

לפניו היה מישהו שפנה בהיי מלכה. לא עניתי. מלכה שלום. לא עניתי. בפעם השלישית שאלתי אותו למה הוא לא פונה לפי ההנחיות. תשובתו: כי הלינק לפוסט שמפרט איך לפנות אליי לא נפתח בלחיצה, "אז זאת לא אשמתי".

חסמתי. 

אתמול מישהו פנה אליי בווטסאפ. דיברנו בעבר. לא הבשיל אז לפגישה. אמרתי לו שאני עסוקה ושידבר איתי מחר, כלומר היום. לא פנה אליי היום. 

טוב שכל זה קורה לפני שאני מסכימה להיפגש איתם. חוסך הרבה עגמת נפש. מצד שני, יואו  איזה מתיש זה לסנן ולפלטר. מרגישה כמו מנהלת משאבי אנוש שמקבלת מאות קורות חיים ולא מוצאת שום מועמד מתאים לתפקיד. 

על הגב, עם פלאג בתחת וקונדום. ידיים לצד הראש ופיסוק קל.

על ארבע, עם פלאג בתחת וישבן מונף, כשהשוט עם הקצה הרחב מונח לידך. אף הגה כשאני מצליפה בך וצובטת לך את הישבן.

משתופף בקצה המיטה, ראש למטה ולשון מוכנה. אה, וכמובן שפלאג בתחת. כשתרד לי כמו שאני אוהבת, אני אלטף לך את השיער ואגיד לך שאתה ילד טוב. 

על הרצפה על הברכיים, עם פלאג, נו, כמה פעמים צריך לומר לך. הדילדו על המיטה. אחרי שתעסה לי את הדגדגן תחדיר לי את החלק המעוגל ותמצוץ את החלק השני. אני אשען לאחור על המרפקים ואאנק בהנאה.

ככה אני רוצה אותך, חמוד. בדיוק ככה. 

בפרופיל שלי יש הפניה לפוסט בבלוג שמסביר איך לפנות אליי. 

אחלה דרך לסינון. מי שמתעלם ופונה אליי בהיי או המלכה ושאר דרכים מסונן ישר כלא רציני, לא משקיען, ובמקרים הבודדים שטרחתי לענות, גם כדביל מושלם. 

כמובן שאלה רוב הפונים. 

וגם מי שפונה לפי ההוראות מתעצל וכותב שהוא התחבר למשהו הכי גנרי וכללי בפרופיל שלי, כמו לאהבה שלי לשליטה  נו שיט, שרלוק. קיבלת עזרה מהמורה בכיתה הטיפולית או שהגעת לזה לבד בכוח המוח? 

העיקר שמצאתי מסננת יעילה. כי ברצינות, כמה אפשר? 

חופש עכשיו, ואני שורצת בכלוב יומם וליל.

מדברת עם אנשים, קובעת דברים, נפגשת. 

תחושת אי נוחות. קשה לשים את האצבע. 

בינגו. ירד האסימון. 

קשה לי לכתוב את זה, אבל חשוב. יש לי פחד עצום מדחייה. מילא כשאני שולחת תמונה ומקבלת לא, זה בקטנה. אבל אחרי שחשפתי את גופי וחלק גדול מנפשי בסשן, והצד השני, שעד הסשן היה הכי נלהב, פתאום מתקרר, התחושה איומה. משהו בפנים, באזור הבטן העליונה, נצבע באפור מוות. וכל יישותי מתכנסת סביב האפור הזה לכמה שעות. 

דחו אותי. ראו אותי כפי שאני, וזה לא מספיק טוב. אני לא מספיק טובה. וכל השריטות מתחילות לגרד. אני לא מספיק מושכת. לא מספיק שולטת. לא מספיק משהו שאני אפילו לא יודעת מהו. 

עכשיו, זה עובר. ואני יודעת שברוב המקרים זה כי החיבור לא עבד, לא כי אני לא מספיק איקס או וואי. 

אבל הפחד שורט, וזה נהיה אבסורד. מרוב רצון להגן על עצמי ושהסשן יהיה מוצלח לנשלט, אני נאטמת ולא נותנת לעצמי להשתחרר, וחלק גדול ממטרת הסשן, שהיא הנאה עבורי, הולך לאיבוד. וכמובן ככל שאני עצורה יותר, הסשן טוב פחות. 

לכן שיניתי את הפרופיל שלי היום ואיתו את דרך ההתנהלות שלי. זה מוזר, אבל כדי למצוא נשלט קבוע לקשר מבוסס שליטה, אין מנוס מלעבור דרך הקטע הרציני. המייגע. החיבור האישיותי. שיחות יומיומיות בווטסאפ ובטלפון. לא כי בסופו של דבר זה יהיה חלק מהקשר. הקשר יהיה מבוסס סשנים בעיקר. אלא כדי לצמצם את מספר השעות שבהן אני פגועה, עצובה, אפורה וכואבת. 

הבינו, נשלטים יקרים. שליטה היא לא מכניקה. ומנטליות נבנית מהיכולת שלכם להתחבר אליי ושלי להתחבר לראש שלכם. היא נבנית לאט ובהדרגה. אין קפיצת דרך. במיוחד אם אתם נשלטים מנטליים ולא פיזיים. 

אם שוחחנו, החלפנו תמונות, תיאמנו ציפיות, סייברנו, קבענו לעוד שבוע, זה עדיין לא אומר שיהיה סשן טוב. אתם משלים את עצמכם. אתם צריכים לגרום לי להרגיש הכי בטוחה בעולם. לדבר איתי כל יום. לעבוד. אחרת תתאכזבו שמישהי שאתם בקושי מכירים לא הצליחה לחדור לנימי נפשכם, ולא תרצו סשן שני. שזה נאיבי כשלעצמו, כי סשן שני תמיד טוב יותר, והרביעי בכלל. כשמכירים ומפדבקים ומשפצרים. אבל ציפיות לא ריאליות נדונות לאכזבה.

בברכת כחול, ירוק, אדום וצהוב, אבל לא שחור לבן והכי לא אפור, 

מנטה

לפעמים בא לי להיות רכה וזורמת. 

להניח עליך רגליים באמצע שיחה, בנינוחות  ולא לעצור אותך כשאתה מתחיל לעסות אותן בעדינות. לא להגיד לך שלא קיבלת רשות לגעת בי. להושיט לך יד שתנשק אותה מהאצבעות עד המרפק. ללטף לך את הראש ביד השנייה ולומר לך שאתה ילד טוב.

נימת הקול רכה ומפויסת. אני עדיין אומרת לך מה לעשות, מובילה את הסיטואציה, ואתה מציית, אבל כל הווייב יותר מעודן, פחות נוקשה ומשפיל, בלי לקרוא לך זונה, שפחה או עבד. רק ילד טוב, מקסימום כלב טוב כשאתה מלקק לשביעות רצוני.

פחות ספנקינג, סטירות ומחיצות זין וביצים, יותר ליטופים, מבטים בעיניים וחיוכים.

האורגזמה היא אותה אורגזמה. חזקה  מרוכזת, ממושכת.

ואז תורך לגמור כי היית ילד טוב ששירת את הגבירה שלו נאמנה. 

עכשיו תורכם. עושה לכם את זה? 

בעקבות כמה שיחות שהיו לי לאחרונה עם נשלטים, הבנתי משהו שאני מקווה שיועיל לי בעתיד. 

גברים שבעיניהם יחסים וניליים הם יחסים שבהם הגבר הוא הדומיננטי והשולט, בין היתר כאלה שאומרים שגדלו בסביבה פטרנליסטית במיוחד, או כאלה שמתפקדים ביום יום על תקן זכרי אלפא, הם נשלטים שלא מתאימים לי. אנחנו באים מעולמות שונים, ומתחברים עקב כך לשליטה מכיוונים שונים מדי.

כל חיי, בכל מערכות היחסים הווניליות שהיו לי, לא חשבתי שהגבר הוא הדומיננטי משום בחינה. לא הסכמתי שישלמו עליי בדייט ראשון, לא סבלתי מחוות ג'נטלמניות כמו פתיחת דלתות, לא ראיתי בעובדה שלגבר יש זין והוא חודר אליי שום אינדיקציה לדומיננטיות. עינגנו אחד את השני. האישיות שלנו הכתיבה את המקום שכל אחד מילא במערכת היחסים. בן זוגי מתאים לי כי הוא חזק היכן שאני חלשה, ואני חזקה היכן שהוא חלש. 

נשלט שמתאים לי לא מחפש מפלט מהדומיננטיות המדומיינת שהוא סוחב איתו בהתנהלות היומיומית שלו. הוא פשוט גבר, מורכב כמו כל אדם, שנהנה להתמסר במיטה. אין לו תסביך גדלות, הוא לא מחפש מישהי שתנהל לו את החיים. הוא נהנה לציית ולהתמסר במיטה. הוא מחובר לצד הזה בעצמו, שלם ומגובש איתו. לא חי בדואליות דיכוטומית מציקה.

בקיצור, הוא פמיניסט ולא שוביניסט. שוביניסט, גם הוא נשלט, הוא שוביניסט. ואני פמיניסטית. שמן ומים. 

זהו. 

נפגשנו לפני אי אלו שנים. די סטנדרטי. בא, סושן, הלך. דממת אלחוט. 

מדי פעם מפציע בצ'אט, מחליפים שנינויות ותו לא. 

השבוע הוא החליט להתעקש על שחזור החוויה. אמר שהיה כל כך מוצלח, ששנינו נהנינו.

אמרתי לו שאני מחפשת קשר. יציב. קבוע. ואז הוא אמר: אי אפשר להתחייב. וגם למה לסבך ולהקשות במקום ליהנות?

אתם מבינים? לרצות קשר יציב זה לסבך ולהקשות. למה לא פשוט לזרום איתו ולתת לו סשן כשבא לו?

חמתי בערה בי להשחית. כתבתי לו שגם אם הייתי בת 12, מה שהוא אמר היה עולב שפל, וביקשתי שלא יפנה אליי יותר.

יום כיפור קל, כפרות. ויום הולדת שמח לי. 

פונה אליי מישהו. הכינוי נראה לי מוכר. אני בודקת בפרופיל שלו ורואה בהערות לעיניי בלבד שאכן, שוחחנו בעבר, שלחתי לו תמונה, לא מצאתי חן בעיניו. כתבתי שם גם היכן הוא מתגורר. רחוק מדי.

כתבתי לו את כל זה. 

הוא: אבל אני לא זוכר. את שולטת?

אני: קראת את הפרופיל שלי לפני שפנית אליי?

הוא: כן, אבל רק לוודא. לא משהו אישי.

כלומר, הוא סומך על זיכרון דג הזהב הקצרצר שלו יותר מעליי, וגם לא מספיק לו מה שכתוב לי בפרופיל כדי להאמין מעל לספק סביר שאני שולטת.

הוא ביקש שאשלח לו שוב תמונה, החצוף.

חשבתי שדגי זהב אמורים להגשים משאלות, לא לבקש אותן. 

כנראה שהוא לא דג זהב. מקסימום גפילטע. ואני, אני בכלל צמחונית.

איכס.

נתחיל מאיך לא לפנות אליי.

היי מלכה, שלום המלכה מנטה.

אני לא מלכה, אני שולטת. ואני לא שולטת אינסטנט. אני שולטת במי שנראה לי מתאים אחרי בדיקה.

אוהבת לנייש?

חודרת?

יש לכם את זה ביותר מחפיץ-לא קראת-פרופיל?

אז איך כן?

היי או שלום מנטה, קראתי את הפרופיל שלך והתחברתי לא' ב' ג'. אשמח להכיר. 

אם לא כתוב בפרופיל שלך גיל ומקום מגורים, אנא ציין אותם. 

לא מסובך, נכון? 

תודה מראש.