המנטליסטית

נראה לי שכבר חודש לא קיבלתי פנייה בצ'אט או בהודעה אדומה שהיתה שווה מענה.

יש את אלה שכותבים היי סתמי והפרופיל שלהם לקוני או ריק.

יש את אלה שמתעלמים מגבולות שלי, בעיקר נשואים. 

יש את אלה שלא ברור לי בכלל מה הקטע כי הם שולטים שרוצים לקשור אותי. 

אני מניחה שאחרי ארבע וחצי שנים בכלוב, מיציתי את כל הנשלטים הרציניים והאיכותיים. מה שנקרא, הגעתי לסוף של האינטרנט. 😂

הערות לעיניך בלבד. 

קיים רק למנויי זהב. 

מאפשר לי להסתכל בפרופיל של מי שפונה אליי בצ'אט ולראות מה כתבתי עליו. 

ואז במקרה הצורך  להשתמש בפיצ'ר שימושי נוסף: חסמי. ובא לציון גואל. 

אמש הגשמתי את זו:

אתה שוטף לי את הרגליים בקערת מים חמים. כשהן נקיות וחמימות, אנו מצווה עליך ללגום מהמים. אתה מציית, ואז מצטווה לשים את הקערה בפינת החדר. בכל פעם שלא תשביע את רצוני, או כשסתם יתחשק לי, אשלח אותך לפינה לשתות קצת.

כמו כן, לקלח נשלט אזוק ומקולר זה כיף. מאחר שאני רחומה וחנונה, לא השתמשתי במים קרים מדי או חמים מדי. אבל בהחלט חשבתי על זה. 

ומחפשת פרטנר או מוכנה להתלוות לכזה?

כי יש גור חמוד שהיה שמח להיכנס למועדון וזקוק לבת זוג לצורך כך. 

הוא נשלט, אבל לא משנה לו אם את שולטת, מתחלפת או נשלטת. 

והוא בחור טוב. 

שולחת לחמי על פני המים. 

אחת לכמה זמן פונה אליי נשלט מהעבר. אחד כזה שעבר את כל הסינונים והמגננות, נפגש איתי ונעלם כלא היה, מותיר אותי פגועה ותוהה מה השתבש. 

עכשיו סיימתי שיחה עם אחד כזה, ובא לי לבכות מרוב הקלה ותסכול וכאב וזעם וייאוש. 

הוא מאד נהנה מפגישתנו. פינטז עליה לדבריו לא מעט. יודע שלא היה בסדר, מתנצל מעומק הלב.

אני אף פעם לא נותנת צ'אנס שני. לא מסוגלת. אמון שהוטח כנגד הקיר לא ניתן לאחות. השברים טואטאו מזמן, בתקווה כמה שפחות מהם נותרו על הרצפה ולא דרכתי עליהם ברגליים יחפות. הפצע הגליד, אבל נותרה צלקת. ובמקרה הספציפי שלו, די עמוקה.

אז יופי לי. קיבלתי קלוז'ר והתנצלות. וחיזוק לאגו שאני ללא מתום, שהוא לא מצא בי פסול. 

מצד שני, כמה מתסכל ועצוב. שנה וחודשיים אני מנסה לייצר קשר ארוך טווח ולא מצליחה. וכל רוחות העבר האלה שחוזרות לרדוף אותי רק מדגישות את הכישלון. וזה שאחריו. וזה שאחריו. אוסף כשלונות מפואר ומהדהד. 

אני מאחלת להם הצלחה, לחברה'לך. אבל חלק בי רוצה שיהיה להם קשה. שייתקלו בשולטות האלה שכל הנשלטים מלינים עליהן בפורום. הנצלניות,  הקריזיונריות. שיעריכו את השולטת השפויה הבאה שתיקרה על דרכם ויתנהגו אליה יותר יפה מאיך שהתנהגו אליי. 

ושיפסיקו לקחת נחמדות וטוב לב כמובנים מאליהם. כי כשאני נפגעת ומפסיקה להיות נחמדה, הם לא מבינים למה אני כבר לא שם בשבילם. למה אני לא כמו בהתחלה.  

הו, להיות שולתט עחזרית זה ממש לא קל. 

כזו שלא תתגשם בסשן חד פעמי אלא רק עם נשלט קבוע.

ומאחר שאני בהפסקה מהביצה, כנראה שלא בקרוב. 

בקצרה, הנשלט הוא על תקן כלבה מיוחמת, זונה קטנה ושפחה. כשהוא מורשה לדבר, הוא מתייחס לעצמו ככזו, בלשון נקבה. הוא נשלח לחכות לי על המיטה בתנוחה של כלבה מיוחמת: על ארבע, ישבן מוגבה, ראש מונמך.

אני מגיעה ומתחילה להפליק לו בישבן, להעביר אצבע בין הפלחים, וכל העת לועגת לו, לכלבה המיוחמת שלי, גורמת לה להתחנן אליי שאזיין אותה. 

משכיבה אותו על הגב. ידיים כפי שאני אוהבת לצד הראש, ואני מהדקת את פרקי הידיים בחוזקה, מצמידה אותן למזרן. 

"אני הולכת לזיין אותך, זונה קטנה שלי. הכוס שלך מוכן לקבל אותי?" 

"כן גבירתי". 

מתחילה לרכוב עליך. מכניסה את הזין שלך לתוכי לאט לאט עד הסוף, ואז מוציאה כמעט. אסור לך לדבר או לזוז. אתה הזונה שלי שנועדה לספק את הגבירה שלה. 

"הספיק לך, כלבה?" 

"לא גבירתי, בבקשה תמשיכי לזיין אותי, אני מתחננת". 

אני נשכבת על הגב. מצווה עליך לענג אותי עם אצבע על הדגדגן ואז ספק נכנסת אליי ספק מענגת את פתח הכוס שלי. 

ואז להוסיף לשון. 

הדילדו יוצא מהמגירה, מוחדר אליי, מענג אותי. 

"תמצצי לי, שפחה". 

אתה מוצץ את הדילדו שמחובר אליי. זין לכל דבר. עכשיו אני מוכנה לגרנד פינאלה. נשכבת על הבטן ומתחילה לאונן. אתה מורגל היטב ברוטינה, מענג אותי עם אצבע בין הירכיים ומנשק לי את הגב, הישבן והירכיים. 

מחכה לרשות  וכשזו ניתנת, מתחיל לעשות לי רימינג. 

אני מתפוצצת באורגזמה מטורפת. אתה מיד מפסיק. 

לוקח לי לא מעט זמן להירגע  להסדיר דופק, להפסיק להתכווץ בגלים פוסט אורגזמיים. 

"רוצה לגמור, זונה?" 

"כן, גבירתי, בבקשה". 

על הברכיים  על הרצפה, עם שתי אצבעות שלי בפה שלך, אתה מאונן וגומר. 

גררר... איך בא לי. 

אז עכשיו, כשאני בהפסקה, אני מתחילה לעכל ולעבד כל מיני דברים. 

תובנה אחת שהגעתי אליה היא שאין לי בעיה לדחות אנשים על מראה חיצוני כי הכי לגיטימי בעיניי שידחו אותי על מראה. זוכרים שבפוסט הקודם כתבתי על חיזוקים לביטחון העצמי בנקודות שבהן הוא נמוך? מראה חיצוני הוא נקודה כזו.

זו גם סיבה מובנת יחסית לדחייה. אתה לא הטיפוס שלי. זה לא אומר עליך שום דבר רע. זה לא אומר שאתה לא נראה טוב. פשוט לא הטיפוס שלי.

לעומת זאת, מאד לא נעים לי לדחות מישהו כי הוא לא מספיק אינטלקטואל, איכותי, ורבלי או שנון. כי זו דחייה שאוטומטית כוללת שיפוט והתנשאות. אבל מה לעשות שכל אלה דברים שבהם אני מעל הממוצע, ואם אין שיחה קולחת עם חילופי רפרנסים ושנינויות, או שאני חלילה משתמשת במילה גבוהה מדי שהצד השני לא מבין, זה מוריד לי כל שמץ ענין שהיה לי.

אז איך אומרים את זה למישהו בלי לפגוע? אני לא מרגישה חיבור? כנראה שככה, כן.

ובעודי כותבת את הפוסט, אני מקבלת הודעת ווטסאפ ממישהו שקיבל ממני לא ברור וחד משמעי לפני חודש. הבהרתי לו שמרגע שנאמר לו לא, שליחת הודעות היא הטרדה, וביקשתי שימחק את המספר שלי מיד. 

השבוע האחרון ומבול ההודעות, הטלפונים והפגישות שניחת עליי לאחרונה גרמו לי לרווייה.

מתכננת לבטל את שני המפגשים שקבעתי לסופשבוע ולקחת הפסקה. 

לא ממקום של אכזבה או תסכול אלא להיפך. קיבלתי די והותר חיזוקים על נקודות שבהן הביטחון העצמי שלי היה נמוך, ואני לא צריכה חיזוקים לגבי נקודות שבהן הוא גבוה. 

עוד שבועיים ויומיים מתחילה תקופת לחץ אימתנית בעבודה שתימשך שלושה שבועות ואז גם ככה לא יהיה לי זמן וכוח לשום דבר. 

אז אני ממשיכה לגלוש פה באתר, לפקוד את הצ'אט, לקרוא פורומים ובלוגים, ולתחזק קשרים קיימים. רק לא מחפשת, לא מעוניינת בפניות ולא בהכרויות חדשות.

סופ"ש נעים לכולם! 

משהו השתנה בשבועות האחרונים. לוקחת ממש בקלות את כל הדברים שפעם היו מעצבנים אותי ופוגעים בי. מישהו הבריז? בקטנה. דייט ראשון שכנראה לא יוביל לשני? בנון שלנט. אולי זה כי אני לא משקיעה כ"כ הרבה אנרגיה בהיכרות המקדימה ולא תולה תקוות באף אחד. הגישה כרגע היא יאללה, ננסה, ניתן צ'אנס, נראה איך ילך. לא הלך? יבוא אחר.

גם איכות הפונים אליי השתפרה לפתע. לא עילגים מעצבנים ודושים אלא אנשים איכותיים ומביני עניין.

מה שתורם להרגשה שהכל סבבה הוא שאני מקבלת פידבקים חיוביים להפליא על מפגשים שהיו מכל מיני אנשים, שזה הדבר שהכי חסר לי בעבר. לפחות שלושה גברים שונים בשבוע האחרון נזכרו בערגה במפגש או במפגשים שהיו בינינו, וחלקם רוצים עוד. 

ואחרון חביב, חיזוקים חיוביים בקשר לחיצוניות שלי מכל מיני חמודימים צעירים, גם וניליים וגם בדסמיים, מאד מעצימים וגורמים לי להרגיש ממש טוב עם עצמי.

בקיצור, שימשיך ככה. 

ביממה האחרונה חזרתי לתקשר פה באתר עם הגור. אותו גור שבגללו שפכתי אש וגופרית על כל באי הצ'אט והבלוג במשך שבועיים. 

מחד, כיף לפלרטט איתו. הוא מרים לי להנחתה כל יציאה שנייה שלו, ואני נהנית מזה. הוא גם נזכר בערגה בכל פרט במפגש החד פעמי ההוא שלנו, וזה מאד מחמיא.

מאידך, כל הכעס, התסכול והעלבון עולים בי מחדש. הדחייה, הפגיעה. חוסר התוחלת שבשיחות האלה, כיפיות ככל שהן. הוא עדיין ילד לא בשל עם גבולות מפה ועד אנטרקטיקה שאפילו לא מחובר לגבולות האלה שלו. אז למה זה טוב בדיוק?

לא חסכתי ממנו את כל זה. הוא יודע שזה מגיע לו. באבוה. 

חוץ מזה, אתמול היה לי דייט ונילי עם בלונדיני נמוך ונערי אחר. הו, הבלונדינים האלה. אני רק רואה אותם ונמסה. לשמחתי, הדייט היה מוצלח והמשיכה החייתית הדדית. זהו.