לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

המנטליסטית

תעוד של שיחות וחוויות שמראה את הפער בין הדימוי הזוהר של שולטת עטוית עור על עקבים שלרגליה נשלט חטוב וצייתן לבין המציאות ההו כה עגומה.
לפני 8 שנים. יום שבת, 21 ביולי 2018 בשעה 7:19

כזו שלא תתגשם בסשן חד פעמי אלא רק עם נשלט קבוע.

ומאחר שאני בהפסקה מהביצה, כנראה שלא בקרוב. 

בקצרה, הנשלט הוא על תקן כלבה מיוחמת, זונה קטנה ושפחה. כשהוא מורשה לדבר, הוא מתייחס לעצמו ככזו, בלשון נקבה. הוא נשלח לחכות לי על המיטה בתנוחה של כלבה מיוחמת: על ארבע, ישבן מוגבה, ראש מונמך.

אני מגיעה ומתחילה להפליק לו בישבן, להעביר אצבע בין הפלחים, וכל העת לועגת לו, לכלבה המיוחמת שלי, גורמת לה להתחנן אליי שאזיין אותה. 

משכיבה אותו על הגב. ידיים כפי שאני אוהבת לצד הראש, ואני מהדקת את פרקי הידיים בחוזקה, מצמידה אותן למזרן. 

"אני הולכת לזיין אותך, זונה קטנה שלי. הכוס שלך מוכן לקבל אותי?" 

"כן גבירתי". 

מתחילה לרכוב עליך. מכניסה את הזין שלך לתוכי לאט לאט עד הסוף, ואז מוציאה כמעט. אסור לך לדבר או לזוז. אתה הזונה שלי שנועדה לספק את הגבירה שלה. 

"הספיק לך, כלבה?" 

"לא גבירתי, בבקשה תמשיכי לזיין אותי, אני מתחננת". 

אני נשכבת על הגב. מצווה עליך לענג אותי עם אצבע על הדגדגן ואז ספק נכנסת אליי ספק מענגת את פתח הכוס שלי. 

ואז להוסיף לשון. 

הדילדו יוצא מהמגירה, מוחדר אליי, מענג אותי. 

"תמצצי לי, שפחה". 

אתה מוצץ את הדילדו שמחובר אליי. זין לכל דבר. עכשיו אני מוכנה לגרנד פינאלה. נשכבת על הבטן ומתחילה לאונן. אתה מורגל היטב ברוטינה, מענג אותי עם אצבע בין הירכיים ומנשק לי את הגב, הישבן והירכיים. 

מחכה לרשות  וכשזו ניתנת, מתחיל לעשות לי רימינג. 

אני מתפוצצת באורגזמה מטורפת. אתה מיד מפסיק. 

לוקח לי לא מעט זמן להירגע  להסדיר דופק, להפסיק להתכווץ בגלים פוסט אורגזמיים. 

"רוצה לגמור, זונה?" 

"כן, גבירתי, בבקשה". 

על הברכיים  על הרצפה, עם שתי אצבעות שלי בפה שלך, אתה מאונן וגומר. 

גררר... איך בא לי. 

 

לפני 8 שנים. יום שישי, 13 ביולי 2018 בשעה 11:18

אז עכשיו, כשאני בהפסקה, אני מתחילה לעכל ולעבד כל מיני דברים. 

תובנה אחת שהגעתי אליה היא שאין לי בעיה לדחות אנשים על מראה חיצוני כי הכי לגיטימי בעיניי שידחו אותי על מראה. זוכרים שבפוסט הקודם כתבתי על חיזוקים לביטחון העצמי בנקודות שבהן הוא נמוך? מראה חיצוני הוא נקודה כזו.

זו גם סיבה מובנת יחסית לדחייה. אתה לא הטיפוס שלי. זה לא אומר עליך שום דבר רע. זה לא אומר שאתה לא נראה טוב. פשוט לא הטיפוס שלי.

לעומת זאת, מאד לא נעים לי לדחות מישהו כי הוא לא מספיק אינטלקטואל, איכותי, ורבלי או שנון. כי זו דחייה שאוטומטית כוללת שיפוט והתנשאות. אבל מה לעשות שכל אלה דברים שבהם אני מעל הממוצע, ואם אין שיחה קולחת עם חילופי רפרנסים ושנינויות, או שאני חלילה משתמשת במילה גבוהה מדי שהצד השני לא מבין, זה מוריד לי כל שמץ ענין שהיה לי.

אז איך אומרים את זה למישהו בלי לפגוע? אני לא מרגישה חיבור? כנראה שככה, כן.

ובעודי כותבת את הפוסט, אני מקבלת הודעת ווטסאפ ממישהו שקיבל ממני לא ברור וחד משמעי לפני חודש. הבהרתי לו שמרגע שנאמר לו לא, שליחת הודעות היא הטרדה, וביקשתי שימחק את המספר שלי מיד. 

לפני 8 שנים. יום שישי, 13 ביולי 2018 בשעה 6:03

השבוע האחרון ומבול ההודעות, הטלפונים והפגישות שניחת עליי לאחרונה גרמו לי לרווייה.

מתכננת לבטל את שני המפגשים שקבעתי לסופשבוע ולקחת הפסקה. 

לא ממקום של אכזבה או תסכול אלא להיפך. קיבלתי די והותר חיזוקים על נקודות שבהן הביטחון העצמי שלי היה נמוך, ואני לא צריכה חיזוקים לגבי נקודות שבהן הוא גבוה. 

עוד שבועיים ויומיים מתחילה תקופת לחץ אימתנית בעבודה שתימשך שלושה שבועות ואז גם ככה לא יהיה לי זמן וכוח לשום דבר. 

אז אני ממשיכה לגלוש פה באתר, לפקוד את הצ'אט, לקרוא פורומים ובלוגים, ולתחזק קשרים קיימים. רק לא מחפשת, לא מעוניינת בפניות ולא בהכרויות חדשות.

סופ"ש נעים לכולם! 

לפני 8 שנים. יום רביעי, 11 ביולי 2018 בשעה 20:29

משהו השתנה בשבועות האחרונים. לוקחת ממש בקלות את כל הדברים שפעם היו מעצבנים אותי ופוגעים בי. מישהו הבריז? בקטנה. דייט ראשון שכנראה לא יוביל לשני? בנון שלנט. אולי זה כי אני לא משקיעה כ"כ הרבה אנרגיה בהיכרות המקדימה ולא תולה תקוות באף אחד. הגישה כרגע היא יאללה, ננסה, ניתן צ'אנס, נראה איך ילך. לא הלך? יבוא אחר.

גם איכות הפונים אליי השתפרה לפתע. לא עילגים מעצבנים ודושים אלא אנשים איכותיים ומביני עניין.

מה שתורם להרגשה שהכל סבבה הוא שאני מקבלת פידבקים חיוביים להפליא על מפגשים שהיו מכל מיני אנשים, שזה הדבר שהכי חסר לי בעבר. לפחות שלושה גברים שונים בשבוע האחרון נזכרו בערגה במפגש או במפגשים שהיו בינינו, וחלקם רוצים עוד. 

ואחרון חביב, חיזוקים חיוביים בקשר לחיצוניות שלי מכל מיני חמודימים צעירים, גם וניליים וגם בדסמיים, מאד מעצימים וגורמים לי להרגיש ממש טוב עם עצמי.

בקיצור, שימשיך ככה. 

לפני 8 שנים. יום שני, 9 ביולי 2018 בשעה 13:21

ביממה האחרונה חזרתי לתקשר פה באתר עם הגור. אותו גור שבגללו שפכתי אש וגופרית על כל באי הצ'אט והבלוג במשך שבועיים. 

מחד, כיף לפלרטט איתו. הוא מרים לי להנחתה כל יציאה שנייה שלו, ואני נהנית מזה. הוא גם נזכר בערגה בכל פרט במפגש החד פעמי ההוא שלנו, וזה מאד מחמיא.

מאידך, כל הכעס, התסכול והעלבון עולים בי מחדש. הדחייה, הפגיעה. חוסר התוחלת שבשיחות האלה, כיפיות ככל שהן. הוא עדיין ילד לא בשל עם גבולות מפה ועד אנטרקטיקה שאפילו לא מחובר לגבולות האלה שלו. אז למה זה טוב בדיוק?

לא חסכתי ממנו את כל זה. הוא יודע שזה מגיע לו. באבוה. 

חוץ מזה, אתמול היה לי דייט ונילי עם בלונדיני נמוך ונערי אחר. הו, הבלונדינים האלה. אני רק רואה אותם ונמסה. לשמחתי, הדייט היה מוצלח והמשיכה החייתית הדדית. זהו. 

לפני 8 שנים. יום שבת, 7 ביולי 2018 בשעה 3:41

מתוכנן מפגש שני עם מישהו. דיברנו על המפגש הראשון והוא ביקש שבשני יהיו גם שלושה דברים נוספים שאני בסבבה איתם. 

אמש נפגשתי עם מישהו בספונטניות. אנחנו מכירים שנה פלוס. נפגשנו בבית קפה בעבר, והחלטתי שלא להמשיך. שמחה ששיניתי את דעתי. היה כיף, ואחרי שתם הסשן נשארתי לצפות איתו בקטעים של להקה ששנינו אוהבים מיוטיוב. 

לפני שהלכתי אמרתי לו תודה, והוא הודה לי בחזרה. שנינו היינו צריכים את זה, כנראה.

אז מה, נפלתי על שני הנשלטים הנורמלים היחידים בישראל? או שמרקורי הפסיק לסגת? 

לפני 8 שנים. יום שבת, 30 ביוני 2018 בשעה 1:27

נחמד, העסק. 

כמו כן, מין ונילי. הא. 

 

לפני 8 שנים. יום שישי, 29 ביוני 2018 בשעה 18:32

הטיסה מטאלין להלסינקי התעכבה בארבעים דקות. 

החמצתי את הטיסה לארץ. 

קיבלתי שובר לארוחת ערב ומלון בהלסינקי.

היה מעיק לחכות בתור לפקיד ולחכות שימצא טיסה חלופית ומלון פנוי, ואז לחכות לאוטובוס למלון, ובמלון לחכות בתור הארוך לצ'ק אין,  אבל בקטנה.

עכשיו אני אחרי ארוחת ערב, בחדר מלון נאה ביותר, ומחר אני טסה חזרה דרך מינכן. 

I hope this is the finish line. Or maybe the Finnish line? 

 

לפני 8 שנים. יום שישי, 29 ביוני 2018 בשעה 9:55

הצורך העיקרי שלי מקשר שליטה הוא ביטחון ויציבות.

לא רוצה להיפגש יותר מפעמיים בשבוע.

לא צריכה שיחות וחפירות עמוקות כל יום. 

כן צריכה תקשורת יומיומית. בוקר טוב בבוקר, ערב טוב בערב. עדכון של כמה דקות בווטסאפ איך עבר היום. 

את עיקר התקשורת מעדיפה לבצע פנים מול פנים, במפגש.

ואת המעט הזה לא מסוגל לספק לי פה אף נשלט. כשנוח להם ויש להם זמן וכוח, הם ידברו איתי שעות בטלפון. אבל זה לא אומר שלמחרת הם ישלחו לי הודעה.

כשהם פנויים, הם יציקו לי בווטסאפ כשאני בעבודה, כשאני נוהגת. אני אומרת מתי אגיע הביתה ואהיה פנויה, והם בשלהם.

לא מתאים. 

זו התנהגות של ילד בן שלוש שלא מצליח לדחות סיפוקים ושלא אחראי מספיק כדי להיות יציב לאורך זמן. 

הנה הצורך שלי, מוגדר וברור.

יום אחרון בחו"ל. מעבירה זמן עד הטיסה. בחוץ גשום וקר, ואני עייפה רצח. 

אז תיזהרו. 

לפני 8 שנים. יום חמישי, 28 ביוני 2018 בשעה 5:06

מישהו ממכריי פה הציע לי להתקין טינדר ולבדוק את ההיצע המקומי. 

עברתי על מאות תמונות של גברים בני 25 עד 39 שממוקמים עד 10 קילומטרים ממני. עשיתי לייק לבערך 20. אמרתי לעצמי שאם כבר, אז רק כאלה שממש ממש בול לטעמי. עד כה יש 4 לייקים משותפים, להפתעתי הנעימה. האם ייצא מזה משהו? כנראה שלא. אין לי באמת אנרגיה לצאת בערב אחרי יום הליכה ברחבי העיר.

אבל נחמד, הקטע. אחלה רעיון, זרקת. 

יום טוב. אני חוזרת לישון עוד קצת.