המנטליסטית

לא סגורה על מוצא האישה, אבל מוצא הגבר בטוח מהקוף. ולא שימפנזה, בבון. 

ואני אנמק. 

בקבוצת פייסבוק של תושבי עיר מגוריי, מישהי התלוננה על אופניים של שליח שחוסמות לה את היציאה מהבניין. כמעט כל הגברים יעצו לה לשבור לו את האופניים, לשרוף אותם או להתעמת איתו. כמעט כל הנשים יעצו לה לנסות לדבר איתו או להזמין משטרה. ואכן, היא הזמינה משטרה שפתרה את העניין. 

כתבתי לאחד מהם שלייעץ לאישה להתעמת פיזית עם גבר שכנראה חזק ממנה ושלפי ההתנהגות שלו נראה שהוא לא אביר זכויות גדול זה לא חכם בואכה מסוכן. 

הוא כתב לי "אני לא הכתובת". לא הבנתי.

בקבוצה אחרת שאני חברה בה, של היכרויות לא מונוגמיות, מישהי פרסמה פוסט היכרות. היא כתבה במפורש שהיא מעוניינת בקשר ראשי. אמנם לא מונוגמי, אבל ראשי. כולל הבאת ילדים. 

אחד הגברים כתב לה שאם יש וועדת חריגים לגבי קשר ראשי, הוא ישמח להכיר אותה. כאילו, כל מה שאישה כותבת בפלטפורמת הכרויות הוא בגדר המלצה. ותמיד השאלה העבשה לגבי וועדת חריגים.

גבר יקר, אם בגבולות שלך אתה כותב צואה, גברים או דם, סביר בעיניך שאישה תתיחס לזה כהמלצה שנתונה למשא ומתן?

ואחרונים ולא חביבים, אלה שבטוחים שהכרות היא עניין של מספרים. אם אפנה למספיק נשים, סטטיסטית סביר שאחוז מסוים יענה בחיוב. 

לא, דבילים. זה כמו לחשוב שאם מספיק חברות יספימו לך את המייל, אתה תענה בחיוב לאחת מהן. או שאם תקבל מספיק הצעות עבודה של 350 שעות בחודש תמורת 5,000 ש"ח, תסכים לאחוז מסוים מהן.

בבונים. מוצפי טסטוסטרון, פרימיטיבים, מוגבלים, כוחניים וטיפשים. 

אתמול היה לי דייט עם מישהו, וכשחזרתי הביתה לא הייתי בטוחה אם אני רוצה דייט שני. הבוקר קמתי בידיעה שלא. ניסיתי להסביר לעצמי למה ומצאתי לא פחות משבע סיבות. שבעה דברים שהפריעו לי בהתנהלות שלו. שבעה דברים תוך פחות משעתיים זה לא מעט. 

1. דירה מבולגנת, חוסר היגיינה בשירותים. לא היה לו נייר טואלט, מה שגיליתי אחרי שהשתמשתי בשירותים. קיבלתי מגבת כתחליף. 

2. חוסר עניין בי כאדם. מרגע שעברנו לפסים מיניים, מה שעניין אותו היה רק הסשן הבא. אני, כידוע, מחפשת קשר מלא. מישהו שיתמסר אליי ספציפית. לשם כך צריך להכיר אותי לעומק. ויצויין שהתכתבנו כמה ימים לפני שנפגשנו, והוא כל הזמן כתב כמה הוא צריך חיבור אישיותי, אמפתיה וכבוד לפני שהוא מוכן לדון בהעדפות בדסמיות. 

3. לא איכותי מספיק. אומר שלוש אלף במקום שלושת אלפים, משכיר במקום שוכר. לא בטוח האם הביטלז זה שנות השישים או השבעים. לא זיהה שיר ברקע ששר אלטון ג'ון. לא משהו איזוטרי. אלטון ג'ון. 

4. אובססיה לכסף. חצי מהשיחה נסובה על כמה יקר היה להזמין שוקו בדנמרק (25 ש"ח), כמה איסלנד יקרה (130 ש"ח לארוחת המבורגר, צ'יפס ושתייה), האם גובה דמי השכירות שלו הגיוני. השיר של אלטון ג'ון הזכיר לו סיפור על חבר שלו שמכר כרטיסים להופעה של אלטון ג'ון באוסטריה, הציג את ההופעה ככזו שמתקיימת בוינה, וכשגילה שהיא מתקיימת בעיר אחרת, דאג לשכור למזמינים רכב כדי לא להצטרך להחזיר להם את כספם. כמעט כל נושא שיחה קיבל תג מחיר. 

5. מיעוט פרטים אישיים כמו מאיפה הוא במקור, מאיפה מכיר את מי שהכירה בינינו, העבודה שלו. מאיפה אתה במקור? "מתל אביב. שזה ת'כלס כמו רמת גן". מה? 

6. התעסקות בנייד במהלך השיחה והפגישה. לא מנומס בעליל. אמנם בכל פעם כזו הוא התנצל, אבל עדיין. 

7. הקשבנו ברקע לפלייליסט שהכנתי. לאחר שמר בחור גמר, הוא מייד שינה את הפלייליסט לפלייליסט שלו. לא שאל אם זה בסדר, לא אמר שהפלייליסט שלי לא עושה לו את זה. פשוט לחץ על סטופ ועבר למוזיקה שלו.

אף אחד מהדברים האלה לכשעצמו הוא לא דיל ברייקר. אבל במצטבר הם היטו את הכף למטה.

בסוף השבוע התנהגתי לא יפה פעמיים. 

הפעם הראשונה היתה למישהי שפנתה אליי בצ'אט והציעה להכיר לי ידיד שלה. הפרופיל שלה נראה לי פיקטיבי, וכך אמרתי לה. היא כתבה שזכותי לחשוב כך ושהיא מצטערת שכך אני חושבת. הציעה שאפנה אליו דרך טלגרם או קיק. פניתי  וכתבתי לה בציניות ששלב שני בהונאה יכול להתחיל. שאלתי בכללי אם עוד מישהו/י קיבל/ה ממנה הצעות מפתות. נעניתי בשלילה.

הבחור התגלה כאמיתי, והיום נפגשנו. אז אני חייבת התנצלות לחברת הכלוב "חדשה וחוששת" על שהטלתי בה ספק ורפש.

בשבת בבוקר פנה אליי בצ'אט מישהו, והתחלנו לשוחח. הוא היה מקסים ומנומס, רהוט ואיכותי, ואחרי חצי שעה עברנו לווטסאפ. גם שלב החלפת התמונות עבר בהצלחה. שוחחנו בנעימים כשלפתע הוא הפסיק להגיב. אחרי חמש דקות שלחתי לו הודעה: "מיצית?". אחרי עוד חמש דקות הוא ענה לי והתנצל. אמר שקיבל שיחת טלפון. עשר הדקות שבהן הוא לא ענה לי הספיקו כדי שאחליט שהנה הקאטץ'. שהנה שוב מאכזבים אותי, מתגלים כלא רציניים, נעלמים.

אמרתי לו שירד לי ממנו לגמרי, לא שעיתי לתחינותיו וחתכתי. 

אחר הצהריים הראיתי את ההתכתבות שלנו לבן זוגי ושאלתי אותו מה דעתו. דעתו היתה נחרצת מאד: פישלתי. מיהרתי לשפוט. לא נתתי צ'אנס.

שלחתי הודעת התנצלות שלא נקראה. לא יודעת מה בדיוק אומר וי בודד בווטסאפ.

אז אם אתה קורא את הפוסט הזה, אני מתנצלת ומצטערת שהרסתי מה שעשה רושם שהיה יכול להיות קשר חיובי ומהנה. לא מצפה להזדמנות שנייה. רק שתדע שאני מצטערת ולא היה מגיע לך יחס כזה על לא עוול בכפך. 

לפני כמה שנים הכרתי כאן עלם חמודות. מעולם לא נפגשנו, אבל נהיינו חברים. הוא היה בראשית דרכו בכלוב, ועד מהרה התמזל מזלו והוא פגש בשולטת המושלמת עבורו. תוך מספר חודשים הם עברו לגור יחד. 

הייתי היועצת שלו. העצה שלי תמיד היתה זהה. במקום לחלוק את רגשותיך אתי, דבר איתה. בכנות, ללא פחד. 

אחרי שנה או שנתיים, הצטרפה אליהם צלע שלישית. בחורה צעירה. היא רצתה מאד אקט ספציפי, והוא ניסה למנוע ממנה לממש אותו מתוך דאגה לה. היא הצטרפה אלינו לשיחה, ולאחר מכן התחילה לשוחח אתי בנפרד. לקח כמה ימים עד שהוא הסיר את התנגדותו. היא מימשה בתמיכתו ובנוכחותו. 

מדהים עד כמה הצלחתי להשפיע על החיים שלהם מבלי שנפגשנו. 

בתחילת הכרותנו הבהרתי לו שעם כל התמיכה וההכלה, יש אקטים שאני לא מסוגלת להכיל, ושאם ןכאשר הוא יגיע עדיהם, אני אנתק קשר. וכך היה. 

ואז פנתה אליי בצ'אט השולטת שלו, וגם איתה התחילו שיחות נפש. היא עדכנה אותי בקורותיו. 

לפני חודש הוא פנה אליי, וחסמתי אותו. אבל כשראיתי אותה בצ'אט השבוע, שאלתי אותה אם הוא בסדר, והיא אמרה שהם נפרדו. הוא ביקש מונוגמיה, היא נעתרה, אבל זה כיבה אותה לגמרי, והיא סיימה את הקשר. הבנתי שקשה לה והיא מתגעגעת. אמרתי לה מה שאני תמיד אומרת לכולם: תקשרו. דברו. תגיעו להבנה, לפשרה, להסכמה. היא הודתה לי על השיחה ואמרה שאולי באמת היא תנסה שוב. 

הסרתי את החסימה ושלחתי לו הודעה. הוא שבור כליל, כמוה. סיפרתי לו על שיחתי איתה, והוא אמר שהוא ידבר איתה. הוא כתב לי תודה בערך חמש פעמים. 

אני שמחה שיכולתי לתווך ביניהם, ושמחה על התפקיד החיובי שמילאתי בחייו, בחיי צלע ג' ובחיי השולטת. מעולם לא פגשתי איש מהם, וכנראה שגם לא אפגוש. ועדיין, שיחקתי תפקיד משמעותי בחיים של שלושתם. 

דבר דומה קרה לפני חצי יובל. חברה שלי התחילה קשר זוגי. באיזשהו שלב, היה ביניהם קצר בתקשורת שהוביל למריבה. היא סיפרה לי על כך בטלפון בשישי בצהריים. היה לי ברור ששניהם מגיבים מתוך חוסר בטחון ותו לאו. הפצרתי בה לנסוע אליו ולשוחח אתו פנים מול פנים. אמרתי לה שאלמלא היה צריך להגיע אליי חבר לסופשבוע, הייתי מתלווה אליה. לא הצלחתי להסביר למה, אבל ביקשתי ממנה בכל לב. היא עשתה זאת, והם השלימו, התחתנו, הביאו שלושה ילדים. אנחנו צוחקות על זה עד היום, שבזכותי קם בית בישראל. 

לסיום, אם יורשה לי לעוף על עצמי, במקרה של הנשלט, השולטת והצלע, פעלתי מתוך אלטרואיזם. מקווה שהקארמה הטובה תחזור אליי, ויפה שעה אחת קודם. 

אתם שלושה. עבד ניקיון, עבד בישולים ומשרת אישי. 

האחרון הוא זה שנכנס לחדר שלי מיד לאחר שאני מתעוררת. הוא מענג אותי עם לשון ואצבע. אורגזמה ראשונה של היום. 

אני יוצאת מחדר השינה היישר לשולחן האוכל. עבד הבישולים מגיש את ארוחת הבוקר לשולחן. עבד הניקיון כבר שוטף כלים. שלושתכם עירומים ונעולים. 

כשאני מסיימת לאכול, אני עוברת לספה. מסתכלת בשניים שבמטבח. האחד מפנה, השני מדיח. אתם יפים וחמודים, ואני יכולה להביט בכם שעות, אבל האמבטיה כבר התמלאה. 

המשרת האישי רוחץ אותי. מסבן בעדינות. מנגב. עוזר לי להיכנס לחלוק. אני חוזרת לחדר השינה, והוא בעקבותיי. אני שוכבת על המיטה והוא מורח אותי בקרמים. קרם גוף, קרם ידיים, קרם כפות רגליים. גב, רגליים, בטן, זרועות. 

אני מורה לו להשתחרר מהכלובון. הגיע הזמן לאורגזמה נוספת. כשאני גומרת, אני אומרת לו להורות לעבד הבישולים למצוץ לו עד שיגמור ויוכל להינעל שוב. עבד הניקיון צריך לצלם אותם.

אני צופה בטלוויזיה, גולשת בנייד, מנמנמת קצת. 

ארוחת צהריים. קצת עבודה מחדר העבודה. השעה ארבע, ועד ארוחת הערב יש עוד שעתיים. 

עבד הבישולים נקרא לחדר השינה. אני משכיבה אותו על הברכיים שלי לקצת ספנקינג. מלטפת לו את הראש. אני צופה בסרטון שלו מלקק ומוצץ למשרת האישי. הוא על הרצפה, על הברכיים, מלקק את הביצים של המשרת האישי, מלקק לו את הזין, מוצץ אותו בהכנעה. אני תוחבת אגודל לפה שלו ומצווה עליו לשחזר את החוויה. דמעה מרטיבה את הסדין. אני משכיבה אותו לידי על המיטה, מחבקת אותו בשקט. מנשקת לו את הצוואר. ילד יפה שלי. 

אבל שעת ארוחת הערב מתקרבת, והארוחה לא תכין את עצמה. הוא נשלח למטבח, ועבד הניקיון מחליף אותו על הברכיים שלי ולצידי על המיטה.

בשש אנחנו מתיישבים לאכול. ארבעתנו יחד. מדברים על הא ועל דא. משפחה מאושרת. 

אחרי הפינוי והכלים, אני עורכת מסדר. המטבח מבריק, הרצפה מבריקה, האמבטיה נוצצת. האוכל היה משובח. כולכם עברתם. 

ולכן כולנו עוברים לסלון. אני על הספה. המשרת האישי למרגלותיי, מעסה את כפות הרגליים שלי. עבד הניקיון לצידי, מנשק לי את הצוואר. מהצד השני עבד הבישולים, מזקיר לי את הפטמה בעדינות. אני מצווה על המשרת האישי לרדת לי. אני מחזיקה מעמד בדיוק חמש דקות לפני שאני מעבירה אותנו לחדר השינה. אחד יורד, אחד על הברכיים לצד המיטה, מתמקד בחזה שלי, והשלישי על המיטה, מנשק לי את הצוואר. 

אורגזמה שלישית. אני גמורה. עבד הניקיון ועבד הבישולים מקבלים רשות לפתוח את הכלובון ולאונן זה לזה. הרוויחו את זה ביושר, החמודים. 

אני הולכת לישון. לילה טוב, מתוקים. חלומות פז. 

הכרתי פה מישהו. היינו יחד כמעט שלוש שנים. הייתי בת 44, הוא היה בן 28. סטודנט. עבד בשמירה בלילות. גר בבית הוריו.

מקץ שלוש שנים, הוא סיים את הלימודים, אבל לא עבר את מבחן ההסמכה שדרוש כדי לעבוד במקצוע. המשיך לעבוד בשמירה בלילות. המשיך לגור בבית ההורים. 

שוחחתי איתו על התקיעות הזו. ניסיתי להבין למה הוא לא מתקדם, לא שוכר דירה, לא מוצא עבודה שיותר הולמת את גילו ויותר קשורה לתחום שלמד. 

קיבלתי תשובות שרק המחישו לי ביתר שאת שהוא תקוע מחשבתית. שהוא חי בפנטזיה שהפער בינה לבין המציאות רק הולך וגדל עם הזמן. כלכלית, הוא יכול להרשות לעצמו לעזוב את בית ההורים ולשלם שכירות, וודאי בדירת שותפים. לא שם הבעיה. הבעיה היא אצלו בראש. 

נפרדתי ממנו. זה היה לפני שנתיים וחצי.

היום הוא פנה אלי בצ'אט. עדיין גר בבית, אבל באוגוסט יהיה תאריך מעבר. עושה סטאז' בתחום שלמד, אבל עדיין לא עבר את מבחן ההסמכה.

עדיין בהכחשה לגבי המצב והסיבות לו. גם בקשר אלינו. עברו שנתיים וחצי, והוא עדיין מקווה שנחזור למרות שהייתי מאד ברורה לגבי זה שאין סיכוי בכל שיחה שהיתה לנו בשנתיים האחרונות. 

עצוב. פשוט עצוב. ופתטי. גבר בן 33 שחי חיים שמתאימים לבחור בן 25. שלא מבין שהוא תקוע. שלא הולך לטיפול או עושה עבודת עומק אלא משקר לעצמו שהוא מתקדם, שאו טו טו הוא מתחיל לעוף.

ובנימה פסימית זו, כולי תקווה שאני עצמי אתחיל טיפול בקרוב, בפעם השלישית בחיי, כדי להתמודד עם הסטרס ועם אופן ההתמודדות הכושל שלי עם סטרס. 

מדי פעם אני טווה לי פנטזיה. בדרך כלל מתחילה בקטן. נשלט מושלם. ואז, אחרי כמה לילות של עינוג עצמי, מתחילה אבולוציה. אנחנו מגיעים לארוחת ערב אצל זוג, שולטת בלונדינית גבוהה והנשלט שלה. הוא מכין את ארוחת הערב ומגיש לנו אותה. אחרי שסיימנו לאכול, הוא מפנה ומדיח כלים בזמן שהנשלט שלי משרת את שתינו בסלון.

אחרי הקינוח, הם מתפשטים, כל אחד נעול בכלובון. אני מרגישה מספיק נוח במחיצתם כדי לצוות על הנשלט שלי לענג אותי, ובמקביל היא עושה לשלה את אותו הדבר. 

המפגש הבא אצלנו. נוהל ארוחת ערב ועינוגנו. 

במפגש השלישי אנחנו כבר גורמות להם לשחק זה עם זה. אחד כורע ברך לפני השני ומשחרר אותו מהכלובון, ואז מצטווה ללקק לו את הביצים ולמצוץ לו. אחר כך הם מתחלפים. 

השלב הנוכחי בפנטזיה הוא שלכבוד יום ההולדת שלי, השולטת השנייה מארגנת לי הפתעה. שתי נשלטות. אני בוחרת אחת מהן. השולטת ואני יושבות זו לצד זו על הספה. הנשלטת שלי מעסה את כפות רגלי. השנייה מלקקת את כפות רגליה שלהשולטת השנייה. הנשלט שלי מצטווה לזיין את הפה של הנשלט השני באגרסיביות. המחזה מרנין ומחרמן, ואני פוקדת על הנשלטת שלי לרדת לי. השולטת השנייה כורכת סביבי זרוע ומנשקת אותי. אני בגן עדן חושי. האורגזמה שלי מרעידה את החדר. אני הולכת לנוח בחדר השינה של המארחת, מותשת ורפויה ומאושרת.

מעניין מה יהיה השלב הבא. 

שמונה בערב בדיוק. דפיקה בדלת. אני פותחת לך. אתה נכנס. אני נעמדת בגבי לדלת, מביטה בפנים היפות שלך ומחייכת. ערב טוב, דוד. 

ערב טוב, גבירתי. 

אני גומאת את המרחק בינינו בצעד אחד. מעבירה יד בשיער החלק שלך. יפה שלי. מחליקה על הלחי.

תנשק. 

אתה מנשק את היד שלי. 

עכשיו תלקק. 

מתחת לחלוק אני מרגישה את חלציי בוערים. 

תתפשט ותגיע למיטה. 

אני פושטת את החלוק ונשכבת בצד שלי. 

אתה מגיע. החדר חשוך. אתה נשכב על הגב בצד שלך ומצליב ידיים מאחורי הראש. 

אני ממזמזת אותך קצת, מתענגת על הגוף הרזה והמוצק והצעיר שלך. 

תאונן לי. אני רוצה לגמור. 

האצבעות המיומנות שלך מעסות לי את הדגדגן, עוברות לאורך השפתיים. מגיעות לפתח הנרתיק אבל לא עוברות אותו. 

אורגזמה ראשונה של חרמנות נואשת. צ'ק. 

עכשיו אפשר להתחיל להשתעשע ברצינות. אני מצווה עליך לפתוח את הכלובון. אסור לך לגעת בזין. הוא שלי. אני מלטפת אותו ונהנית להרגיש אותו מתקשה. אני נשכבת מעליך, מתחככת בו. מסיטה את הראש שלך שמאלה ומלקקת את הצוואר שלך.

שולפת קונדום מהמגירה. 

שים. 

נשעבת על הגב. מפשקת רגליים. 

תכניס אותו. בלי ידיים. לאט. עד הסוף. תוציא כמעט עד הסוף. תמשיך. 

יד אחת שלי לשה את אחוריך, מפליקה קצת. רגל שמאל שלי מונחת על כתף ימין שלך. 

תנשק. 

עכשיו צא. 

רד. 

אחרי שעינגת אותי עם אצבעות וזין, עכשיו תור הלשון. אני מלטפת לך את השיער. אני דוחפת את הראש שלך עמוק. אני מצווה עליך להוציא לשון ומאוננת עליה. 

עכשיו הגיע הזמן לאורגזמה נוספת. אני מתהפכת על הבטן, מאוננת מהר וחזק, ואתה מנשק לי את הגב, מלקק את הישבן שלי, עושה לי רימינג ומוסיף אצבע בין הירכיים. 

הפעם לוקח לי לא מעט זמן להתאושש. אתה הולך לאמבטיה, שוטף פנים וידיים, חוזר ונעמד בפינה עם הגב אליי.

מחכה. 

ממתין. 

בוא, עבד. 

על הברכיים מולי.

מלטפת את השיער שלך. סטירות קטנות ניחתות על הלחי שלך. 

כלב טוב. בוא, עלה למיטה ותאונן לי על הרגל. בלי לגעת בזין. ולא לגמור בלי רשות. 

יש לך חלון הזדמנויות. משהו כמו חמש דקות לפני שאני מאבדת סבלנות. אם הצלחת לגמור בזמן הזה, אתה מלקק את הזרע שלך מהרגל שלי. אם לא, אתה נשלח הביתה בלי לגמור. 

לילה טוב, חמוד. נתראה בשבוע הבא. 

יש משהו מגרה במיוחד בעונשים. 

מבהירים לנשלט במה חטא, נותנים לו עונש קצוב, ונהנים לראות אותו מבצע או מקבל אותו בצייתנות ובהכנעה. 

עמוד בפינה עם הפנים לקיר, פישוק קל וידיים מאחורי הגב במשך שבע דקות. מכוונת סטופר שיצלצל כשנגמר הזמן.

מדי פעם אני עוברת לידך, צובטת לך בישבן או מפליקה לך קצת, אבל רוב הזמן אני פשוט מתעלמת ממך. אחרי הכל, עונש. 

כשנגמר הזמן, אתה מוזמן לחזור למיטה. הכל נסלח ונשכח. עד העונש הבא. 

לא יעזור לכם, חלאות. 

אני מעדיפה להתנזר עד סוף ימיי מאשר להסכים להצעות הפתטיות שלכם. 

אולי עכשיו, כשאין לך אף אחד, תסכימי לשלוט בי שוב בלי שום מחויבות מצידי, שום התחייבות, שום סיפוק צרכייך הרגשיים? מה אכפת לך? יותר טוב מכלום, לא?

לא. 

לא. 

לא. 

כל הצעה כזו רק מורידה את הסיכוי שלכם, שגם ככה עומד על אפס. ניצול חולשה מאץ'?

לא יקרה, פשוט לא.

אני מחפשת מערכת יחסים. דה טוטאל פקג'. קביעות, יציבות, התחייבות, בעלות. מחפשת נשלט שיהיה שלי בגוף ונפש. לא קינקי, נשלט. מישהו שיתחייב לפגישה פעמיים בשבוע. אצלו בבית. לא בחדר, דירה או צימר מעופש וסליזי. שיראה אותי כאדם ולא ייחפז לחפצן אותי עם שאלות מיניות. לא טוב לכם? דפדפו הלאה. נסו את מזלכם עם שולטת אחרת. 

תחסכו לעצמכם את הפניות. פחות מהאמור לעיל לא רוצה, לא צריכה, לא נותנת.

כן, גם אם לא יהיה לי סקס שנתיים. כבר עברתי תקופות ארוכות יותר בלי סקס. 

צריך להיות סוג מבחיל במיוחד של חלאה כדי לנסות לשכנע אותי לתת לך מה שאתה רוצה בלי לתת לי מה שאני רוצה רק כי נראה לך שאני במצב ובתקופה חלשים. ולצערי, הסוג הספציפי הזה מלבלב ופורח במי האפסיים של הכלוב. 

בעע.