המנטליסטית

צבי מגדל היה ארגון פשע יהודי שסחר בנשים. הוא פעל שישים שנה. נציגי הארגון הגיעו למשפחות יהודיות בפולין מוכת העוני והפוגרומים והציעו לבנותיהן להגר לארגנטינה כדי לעבוד עבור משפחות יהודיות אמידות או להשתדך לבניהן. 

בהפלגה לארגנטינה, הנערות, רובן בנות 13-18, הוכו ונאנסו כדי לשבור את רוחן. עם הגעתן, הן נמכרו במכירה פומבית למרבה במחיר, כשהן מוצגות לעיני הקונים בעירום. 

הארגון פעל במרכזים שונים ברחבי העולם עד 1930. עדת מפתח בהפלתו היתה רחל ליברמן, אלמנה שעבדה בזנות בארגון, נחלצה ממנו, פותתה להתחתן עם צעיר נאה שפעל בשליחות הארגון, ולאחר נישואיהם הוחזרה לעסוק בזנות בכפייה. 

החלק שהכי העציב אותי הוא שרבות מהמשפחות לא הסכימו לקבל חזרה לחיקן את בנותיהן משנודע להן במה עסקו. 

לאחר שסיימתי לקרוא על הארגון הזה ולא להאמין, צפיתי בתכנית של אורלי וגיא, תחקיר ההמשך לפרשת איה נאפה.
הסרטון שהופץ של הנערה מקיימת יחסי מין בהסכמה עם הנערים? זיוף. זה סרטון משנת 2015 שנלקח מאתר פורנו ישראלי.
כל מסכת השקרים שהפיצו עליה היתה מכוונת היטב. תביעת הביטוח, תלונות השווא הקודמות.
המנוולים הכינו את החדר מראש. הצמידו את המיטות. אנסו אותה ויצאו ללא פגע, כשהיא עצמה עוברת ייסורי גיהנום.
המצב לא משתפר. אלה בני עשרים. תרבות האונס חוטפת שטוזה מתנועת me too ומיד מחזקת ביצורים. חינוך הוא המפתח. חינוך בבית וחינוך בבית הספר. ואני לא רואה את זה קורה. איזה יאוש.

ואז, כדי לחסל אותי סופית, שודרה התכנית "רק בהצבעה" בחינוכית 23. היה עימות בסוגייה האם רק לבנים מותר להציע חברות לבנות. הבן, בן 13.5, טען שכן. הבת טענה שלא. בעימות, יש לכל צד שתי דקות, וכל צד אומר נימוק אחד בכל פעם. הבן התחיל, הבת ענתה. ואז הוא אמר לה, "את רוצה שאסביר לך את זה מדעית?".

אני לא רואה שום התקדמות במעמד האישה, ביחס החברה למין. 150 שנה של ניצול, אכזריות, החפצה ושוביניזם, והסוף לא נראה באופק.

כאישה בכלוב, אני זוכה ליחס דומה. מסגבירים לי, לא מכבדים גבולות שלי, לא מכבדים סרוב שלי. מצד אחד, מה שמושך הרבה גברים לפנות אליי הוא הפרופיל והבלוג. מחמיאים לי על הכתיבה ויכולת התאור. מצד שני, ובלי לראות שום סתירה, מתיחסים אלי כשחקנית פורנו להשכרה. בובת מין חסרת דעת ובינה. לא בא לך? יבוא לך, דינה, יבוא לך.

הגדיל לעשות מישהו שכשאמרתי לו את שמי, אמר שזה שם יפה. שעתיים אחר כך הוא שכח אותו כליל. מה, לא קוראים לך שולתט עחזרית? ולמה זה ששכחתי את שמך פוסל אותי? זה אומר שאני לא רואה אותך כאדם? הבלים. בואי אסגביר לך למה את טועה.

גברים רוצים סקס מנשים, אבל אז מסמנים עליהן אות קלון של קלות, פותחות רגליים, זונות, זולות. נשים רוצות סקס לא פחות, אבל למדו בדרך הקשה שעליהן לבחור בין סקס לכבוד. 

נשלטים בכלל חיים בקונפליקט. הזין רוצה שולטת, הראש והאגו מרגישים המין החזק, עלק דומיננטיים. הם חייבים למדר כדי לשרוד פסיכולוגית. חברה,  אישה, קשר זה עם ונילית. סקס יצרי עם שולטת. וברגע שאחרונת טיפות הזרע ניגרת, הם חשים בושה, אשמה ודחייה. רוצים להתרחק ככל הניתן מהמצב, מההיבט הזה של עצמם. מהלילית המדיחה שפיתתה אותם. 

אמרתי לבן זוגי שגם אם הייתי מעלה לפרופיל תמונה של פרס נובל כפול שבו זכיתי, תעודת חסידת אומות עולם על הצלת ילדים יהודים בשואה ותעודת סיום דוקטורט בהצטיינות יתרה, זה לא היה משנה לאף אחד כהוא זה. אולי גורם להם לבקש ממני לחבוש את הכובע השחור מטקס הסיום בזמן שאני חודרת אליהם עם סטרפאון ומשפילה אותם במילים שהם הכתיבו לי מראש. 

אישה. 2020.

עוד שבוע מגיע אל סופו. 

הוא החל בבחור שהעתיר לייקים ותגובות מפרגנות על פוסטים בבלוג הזה ממש. עברנו למייל ואז לווטסאפ. ואז לטלפון. 

כל הזמן הייתי צריכה ליישר אותו. להסביר לו שהטרמינולוגיה של תנאי סף מעוותת. שכימיה חשובה יותר מהכל. שאני לא מתחברת לדיכוטומיה הקלישאתית הזו של ביום יום אני מנהל דומיננטי, ובבית מחפש מישהי שתנהל אותי. בסוף נמאס לי וחתכתי. 

למחרת הוא התנצל ואמר שירד לו האסימון. שהוא הבין שהוא צריך להכיר אותי וללמוד אותי ולהקשיב לי כמו שהוא עושה עם נשים שהוא מכיר מחוץ לכלוב. שוחחנו במהלך היום, אבל בכל פעם שסיימתי את השיחה, חלפו דקות ספורות בלבד לפני שהוא שלח לי הודעות זימה. כששוחחנו בטלפון, הוא ניסה לשאול אותי שאלות על עצמי, אבל בעומק סנטימטר. בלי שום דיון או העמקה. ספרים, סרטים, ספורט. צ'קליסט. 

חוץ מזה הוא היה סחי משעמם ומיינסטרימי להחריד. 

חתכתי. 

נקסט. 

היום שוחחתי עם בחור חביב. הוא אמר שראה שכתוב לי בגבולות פוט פטיש, ושהוא פטישיסט, אבל שזה לא אישו. 

נחשו מה? זה היה אישו. כל מה שהוא תיאר שהוא אוהב כלל את כפות הרגליים שלי. בפה שלו, סביב הפנים שלו, על הזין שלו. אמרתי לו שא', זה דיל ברייקר וב', מה שהוא רוצה ואוהב לא רלוונטי בשיט. 

אז בחור א' ראה אותי כאוביקט למרות שניסה להרחיב את הפרספקטיבה, וכשעמד לו, שזה רוב הזמן, לא הצליח להתאפק ולא לשתף אותי בחרמנות שלו. בחור ב' ראה אותי כמגשימת פנטזיות, כשהפנטזיה שלו כתובה לי בגבולות כדיל ברייקר. 

מה יהיה, גברים? 

בשביל גברים, כל מה שכתוב בגבולות הוא לא דיל ברייקר. בסך הכל גחמה. 

אצלי אי אפשר להיפגש, מה לעשות. לכן כתוב בפרופיל שלי בגבולות לא ממוקמים שגרים רחוק. 

הנה הניסוח המדויק: אצלי כמעט ואי אפשר להיפגש, אז חשוב שאצלך יהיה אפשר.

מספר הנסיונות לשכנע אותי להיפגש בחדרים לפי שעה גבוה יותר משיעור ההידבקות בקורונה.

הגדיל לעשות האחרון. טוען שהוא בנישואין פתוחים. שאל אם זה בסדר. עניתי שאם אפשר להיפגש אצלו, אז כן. 

אה, למען האמת זה חדש אצלנו. אבל אולי בהמשך יתאפשר. 

אז לא. 

אפשר להיפגש בעוד מקומות.

לא.

נו, מקום מפגש זה דיל ברייקר? באמת!

נחסם. 

עוד מקרה מצער של טמטום חשוך מרפא נכנס לסטטיסטיקה. אם אתה לא מבין כמה סליזי ודוחה זה להיפגש במקום כזה, וזה היינו הך בעיניך למפגש בבית שלך, כנראה שאתה באמת לא בשבילי. 

וכן, נשים וגברים. גברים מתיחסים לנשים בביטול. כל סיבה סופר לגיטימית לדחייה שלהם נענית בתגובה מזלזלת  ומבטלת. נסתדר. יהיה בסדר. נמצא פתרון. 

כמו ההוא שהתעקש שזו לא בעיה בשבילו להגיע מנתניה. כולה חצי שעה. הגיע באיחור "כי היו פקקים ולא מצאתי חנייה", ואחרי שגמר מיד אמר שהיה לו יום ארוך וקשה והוא עוד צריך לחזור לנתניה. 

אני מציעה לכלובי להציע פראמין ושקית הקאה מתנה לכל אישה שרוכשת מנוי. ואולי גם להוסיף אופציה של "דושבאג". הרבה פעמים היא יותר מדויקת מ"נשלט". 

כמו בסדרה "החיים הסודיים של גן החיות" שמשודרת כעת.

וכן, הם בלתי נסבלים בדיוק כמו זכרי האלפא (נחתומים שמעידים על עיסתם) שמותירים אחריהם שובל טסטוסטרון רירי במסדרונות הכלוב האפלוליים.

ואם כבר נחתומים, אין הנחתום מעיד על גיסתו כבר היה? 

מחוץ לכלוב, קשה לנו הנשים. בכל דיון, ובמיוחד באלה האינטרנטיים, מסגבירים לנו, מקטינים אותנו ומקצצים את כנפינו כל אימת שמתגלעת אי הסכמה בינינו לבין גברים.

בכלוב יש אשליה שיחסי הכוחות שונים. פונים אלינו, חלק מהפניות אפילו נחמדות, מחמיאים לנו. נשלטים נשבעים לנו אמונים ומבטיחים להתמסר אלינו. 

אבל זו רק אשליה. אלה אותם אנשים. כשאנחנו נשים דעתניות שמגיבות על פוסט בפייסבוק, ייכנסו בנו ברבאק. כשאנחנו ניק של שולטת בכלוב, יתחנפו אלינו. 

אבל מילים יפות ללא כיסוי לא צריך לקחת ברצינות. צריך לגרד ממש מעט את הציפוי הנוצץ, ומתחתיו מתגלה הגבריריות המכוערת. זו שאף פעם לא מודה בטעות, לא לוקחת אחריות, לא מתנצלת. 

נניח, כל מי שפונה אליי בצ'אט וברור שלא קרא את הפרופיל שלי ולא פתח את הקישור לפוסט בבלוג שמסביר איך לפנות אליי. אף אחד לא מודה שהוא לא קרא את הפרופיל. ולגבי הקישור, לא נפתח, לא הבנתי, רציתי לראות קודם כל שאת פה ועונה. 

ואם באמת קראת את הבלוג שלי והוקסמת כה, איפה הלייק שמוכיח זאת? איפה תגובה עניינית?

שורה תחתונה, נשות כלוב יקרות: אל תשלו את עצמכן. אל תתפתו להודעות מפוצצות והבטחות. תעמידו את אביר החלומות במבחן קטן, וכשהוא נופל מהסוס על הפרצוף והשריון הנוצץ מתכסה בוץ, אל תהיו מופתעות. 

לא סגורה על מוצא האישה, אבל מוצא הגבר בטוח מהקוף. ולא שימפנזה, בבון. 

ואני אנמק. 

בקבוצת פייסבוק של תושבי עיר מגוריי, מישהי התלוננה על אופניים של שליח שחוסמות לה את היציאה מהבניין. כמעט כל הגברים יעצו לה לשבור לו את האופניים, לשרוף אותם או להתעמת איתו. כמעט כל הנשים יעצו לה לנסות לדבר איתו או להזמין משטרה. ואכן, היא הזמינה משטרה שפתרה את העניין. 

כתבתי לאחד מהם שלייעץ לאישה להתעמת פיזית עם גבר שכנראה חזק ממנה ושלפי ההתנהגות שלו נראה שהוא לא אביר זכויות גדול זה לא חכם בואכה מסוכן. 

הוא כתב לי "אני לא הכתובת". לא הבנתי.

בקבוצה אחרת שאני חברה בה, של היכרויות לא מונוגמיות, מישהי פרסמה פוסט היכרות. היא כתבה במפורש שהיא מעוניינת בקשר ראשי. אמנם לא מונוגמי, אבל ראשי. כולל הבאת ילדים. 

אחד הגברים כתב לה שאם יש וועדת חריגים לגבי קשר ראשי, הוא ישמח להכיר אותה. כאילו, כל מה שאישה כותבת בפלטפורמת הכרויות הוא בגדר המלצה. ותמיד השאלה העבשה לגבי וועדת חריגים.

גבר יקר, אם בגבולות שלך אתה כותב צואה, גברים או דם, סביר בעיניך שאישה תתיחס לזה כהמלצה שנתונה למשא ומתן?

ואחרונים ולא חביבים, אלה שבטוחים שהכרות היא עניין של מספרים. אם אפנה למספיק נשים, סטטיסטית סביר שאחוז מסוים יענה בחיוב. 

לא, דבילים. זה כמו לחשוב שאם מספיק חברות יספימו לך את המייל, אתה תענה בחיוב לאחת מהן. או שאם תקבל מספיק הצעות עבודה של 350 שעות בחודש תמורת 5,000 ש"ח, תסכים לאחוז מסוים מהן.

בבונים. מוצפי טסטוסטרון, פרימיטיבים, מוגבלים, כוחניים וטיפשים. 

אתמול היה לי דייט עם מישהו, וכשחזרתי הביתה לא הייתי בטוחה אם אני רוצה דייט שני. הבוקר קמתי בידיעה שלא. ניסיתי להסביר לעצמי למה ומצאתי לא פחות משבע סיבות. שבעה דברים שהפריעו לי בהתנהלות שלו. שבעה דברים תוך פחות משעתיים זה לא מעט. 

1. דירה מבולגנת, חוסר היגיינה בשירותים. לא היה לו נייר טואלט, מה שגיליתי אחרי שהשתמשתי בשירותים. קיבלתי מגבת כתחליף. 

2. חוסר עניין בי כאדם. מרגע שעברנו לפסים מיניים, מה שעניין אותו היה רק הסשן הבא. אני, כידוע, מחפשת קשר מלא. מישהו שיתמסר אליי ספציפית. לשם כך צריך להכיר אותי לעומק. ויצויין שהתכתבנו כמה ימים לפני שנפגשנו, והוא כל הזמן כתב כמה הוא צריך חיבור אישיותי, אמפתיה וכבוד לפני שהוא מוכן לדון בהעדפות בדסמיות. 

3. לא איכותי מספיק. אומר שלוש אלף במקום שלושת אלפים, משכיר במקום שוכר. לא בטוח האם הביטלז זה שנות השישים או השבעים. לא זיהה שיר ברקע ששר אלטון ג'ון. לא משהו איזוטרי. אלטון ג'ון. 

4. אובססיה לכסף. חצי מהשיחה נסובה על כמה יקר היה להזמין שוקו בדנמרק (25 ש"ח), כמה איסלנד יקרה (130 ש"ח לארוחת המבורגר, צ'יפס ושתייה), האם גובה דמי השכירות שלו הגיוני. השיר של אלטון ג'ון הזכיר לו סיפור על חבר שלו שמכר כרטיסים להופעה של אלטון ג'ון באוסטריה, הציג את ההופעה ככזו שמתקיימת בוינה, וכשגילה שהיא מתקיימת בעיר אחרת, דאג לשכור למזמינים רכב כדי לא להצטרך להחזיר להם את כספם. כמעט כל נושא שיחה קיבל תג מחיר. 

5. מיעוט פרטים אישיים כמו מאיפה הוא במקור, מאיפה מכיר את מי שהכירה בינינו, העבודה שלו. מאיפה אתה במקור? "מתל אביב. שזה ת'כלס כמו רמת גן". מה? 

6. התעסקות בנייד במהלך השיחה והפגישה. לא מנומס בעליל. אמנם בכל פעם כזו הוא התנצל, אבל עדיין. 

7. הקשבנו ברקע לפלייליסט שהכנתי. לאחר שמר בחור גמר, הוא מייד שינה את הפלייליסט לפלייליסט שלו. לא שאל אם זה בסדר, לא אמר שהפלייליסט שלי לא עושה לו את זה. פשוט לחץ על סטופ ועבר למוזיקה שלו.

אף אחד מהדברים האלה לכשעצמו הוא לא דיל ברייקר. אבל במצטבר הם היטו את הכף למטה.

בסוף השבוע התנהגתי לא יפה פעמיים. 

הפעם הראשונה היתה למישהי שפנתה אליי בצ'אט והציעה להכיר לי ידיד שלה. הפרופיל שלה נראה לי פיקטיבי, וכך אמרתי לה. היא כתבה שזכותי לחשוב כך ושהיא מצטערת שכך אני חושבת. הציעה שאפנה אליו דרך טלגרם או קיק. פניתי  וכתבתי לה בציניות ששלב שני בהונאה יכול להתחיל. שאלתי בכללי אם עוד מישהו/י קיבל/ה ממנה הצעות מפתות. נעניתי בשלילה.

הבחור התגלה כאמיתי, והיום נפגשנו. אז אני חייבת התנצלות לחברת הכלוב "חדשה וחוששת" על שהטלתי בה ספק ורפש.

בשבת בבוקר פנה אליי בצ'אט מישהו, והתחלנו לשוחח. הוא היה מקסים ומנומס, רהוט ואיכותי, ואחרי חצי שעה עברנו לווטסאפ. גם שלב החלפת התמונות עבר בהצלחה. שוחחנו בנעימים כשלפתע הוא הפסיק להגיב. אחרי חמש דקות שלחתי לו הודעה: "מיצית?". אחרי עוד חמש דקות הוא ענה לי והתנצל. אמר שקיבל שיחת טלפון. עשר הדקות שבהן הוא לא ענה לי הספיקו כדי שאחליט שהנה הקאטץ'. שהנה שוב מאכזבים אותי, מתגלים כלא רציניים, נעלמים.

אמרתי לו שירד לי ממנו לגמרי, לא שעיתי לתחינותיו וחתכתי. 

אחר הצהריים הראיתי את ההתכתבות שלנו לבן זוגי ושאלתי אותו מה דעתו. דעתו היתה נחרצת מאד: פישלתי. מיהרתי לשפוט. לא נתתי צ'אנס.

שלחתי הודעת התנצלות שלא נקראה. לא יודעת מה בדיוק אומר וי בודד בווטסאפ.

אז אם אתה קורא את הפוסט הזה, אני מתנצלת ומצטערת שהרסתי מה שעשה רושם שהיה יכול להיות קשר חיובי ומהנה. לא מצפה להזדמנות שנייה. רק שתדע שאני מצטערת ולא היה מגיע לך יחס כזה על לא עוול בכפך. 

לפני כמה שנים הכרתי כאן עלם חמודות. מעולם לא נפגשנו, אבל נהיינו חברים. הוא היה בראשית דרכו בכלוב, ועד מהרה התמזל מזלו והוא פגש בשולטת המושלמת עבורו. תוך מספר חודשים הם עברו לגור יחד. 

הייתי היועצת שלו. העצה שלי תמיד היתה זהה. במקום לחלוק את רגשותיך אתי, דבר איתה. בכנות, ללא פחד. 

אחרי שנה או שנתיים, הצטרפה אליהם צלע שלישית. בחורה צעירה. היא רצתה מאד אקט ספציפי, והוא ניסה למנוע ממנה לממש אותו מתוך דאגה לה. היא הצטרפה אלינו לשיחה, ולאחר מכן התחילה לשוחח אתי בנפרד. לקח כמה ימים עד שהוא הסיר את התנגדותו. היא מימשה בתמיכתו ובנוכחותו. 

מדהים עד כמה הצלחתי להשפיע על החיים שלהם מבלי שנפגשנו. 

בתחילת הכרותנו הבהרתי לו שעם כל התמיכה וההכלה, יש אקטים שאני לא מסוגלת להכיל, ושאם ןכאשר הוא יגיע עדיהם, אני אנתק קשר. וכך היה. 

ואז פנתה אליי בצ'אט השולטת שלו, וגם איתה התחילו שיחות נפש. היא עדכנה אותי בקורותיו. 

לפני חודש הוא פנה אליי, וחסמתי אותו. אבל כשראיתי אותה בצ'אט השבוע, שאלתי אותה אם הוא בסדר, והיא אמרה שהם נפרדו. הוא ביקש מונוגמיה, היא נעתרה, אבל זה כיבה אותה לגמרי, והיא סיימה את הקשר. הבנתי שקשה לה והיא מתגעגעת. אמרתי לה מה שאני תמיד אומרת לכולם: תקשרו. דברו. תגיעו להבנה, לפשרה, להסכמה. היא הודתה לי על השיחה ואמרה שאולי באמת היא תנסה שוב. 

הסרתי את החסימה ושלחתי לו הודעה. הוא שבור כליל, כמוה. סיפרתי לו על שיחתי איתה, והוא אמר שהוא ידבר איתה. הוא כתב לי תודה בערך חמש פעמים. 

אני שמחה שיכולתי לתווך ביניהם, ושמחה על התפקיד החיובי שמילאתי בחייו, בחיי צלע ג' ובחיי השולטת. מעולם לא פגשתי איש מהם, וכנראה שגם לא אפגוש. ועדיין, שיחקתי תפקיד משמעותי בחיים של שלושתם. 

דבר דומה קרה לפני חצי יובל. חברה שלי התחילה קשר זוגי. באיזשהו שלב, היה ביניהם קצר בתקשורת שהוביל למריבה. היא סיפרה לי על כך בטלפון בשישי בצהריים. היה לי ברור ששניהם מגיבים מתוך חוסר בטחון ותו לאו. הפצרתי בה לנסוע אליו ולשוחח אתו פנים מול פנים. אמרתי לה שאלמלא היה צריך להגיע אליי חבר לסופשבוע, הייתי מתלווה אליה. לא הצלחתי להסביר למה, אבל ביקשתי ממנה בכל לב. היא עשתה זאת, והם השלימו, התחתנו, הביאו שלושה ילדים. אנחנו צוחקות על זה עד היום, שבזכותי קם בית בישראל. 

לסיום, אם יורשה לי לעוף על עצמי, במקרה של הנשלט, השולטת והצלע, פעלתי מתוך אלטרואיזם. מקווה שהקארמה הטובה תחזור אליי, ויפה שעה אחת קודם. 

אתם שלושה. עבד ניקיון, עבד בישולים ומשרת אישי. 

האחרון הוא זה שנכנס לחדר שלי מיד לאחר שאני מתעוררת. הוא מענג אותי עם לשון ואצבע. אורגזמה ראשונה של היום. 

אני יוצאת מחדר השינה היישר לשולחן האוכל. עבד הבישולים מגיש את ארוחת הבוקר לשולחן. עבד הניקיון כבר שוטף כלים. שלושתכם עירומים ונעולים. 

כשאני מסיימת לאכול, אני עוברת לספה. מסתכלת בשניים שבמטבח. האחד מפנה, השני מדיח. אתם יפים וחמודים, ואני יכולה להביט בכם שעות, אבל האמבטיה כבר התמלאה. 

המשרת האישי רוחץ אותי. מסבן בעדינות. מנגב. עוזר לי להיכנס לחלוק. אני חוזרת לחדר השינה, והוא בעקבותיי. אני שוכבת על המיטה והוא מורח אותי בקרמים. קרם גוף, קרם ידיים, קרם כפות רגליים. גב, רגליים, בטן, זרועות. 

אני מורה לו להשתחרר מהכלובון. הגיע הזמן לאורגזמה נוספת. כשאני גומרת, אני אומרת לו להורות לעבד הבישולים למצוץ לו עד שיגמור ויוכל להינעל שוב. עבד הניקיון צריך לצלם אותם.

אני צופה בטלוויזיה, גולשת בנייד, מנמנמת קצת. 

ארוחת צהריים. קצת עבודה מחדר העבודה. השעה ארבע, ועד ארוחת הערב יש עוד שעתיים. 

עבד הבישולים נקרא לחדר השינה. אני משכיבה אותו על הברכיים שלי לקצת ספנקינג. מלטפת לו את הראש. אני צופה בסרטון שלו מלקק ומוצץ למשרת האישי. הוא על הרצפה, על הברכיים, מלקק את הביצים של המשרת האישי, מלקק לו את הזין, מוצץ אותו בהכנעה. אני תוחבת אגודל לפה שלו ומצווה עליו לשחזר את החוויה. דמעה מרטיבה את הסדין. אני משכיבה אותו לידי על המיטה, מחבקת אותו בשקט. מנשקת לו את הצוואר. ילד יפה שלי. 

אבל שעת ארוחת הערב מתקרבת, והארוחה לא תכין את עצמה. הוא נשלח למטבח, ועבד הניקיון מחליף אותו על הברכיים שלי ולצידי על המיטה.

בשש אנחנו מתיישבים לאכול. ארבעתנו יחד. מדברים על הא ועל דא. משפחה מאושרת. 

אחרי הפינוי והכלים, אני עורכת מסדר. המטבח מבריק, הרצפה מבריקה, האמבטיה נוצצת. האוכל היה משובח. כולכם עברתם. 

ולכן כולנו עוברים לסלון. אני על הספה. המשרת האישי למרגלותיי, מעסה את כפות הרגליים שלי. עבד הניקיון לצידי, מנשק לי את הצוואר. מהצד השני עבד הבישולים, מזקיר לי את הפטמה בעדינות. אני מצווה על המשרת האישי לרדת לי. אני מחזיקה מעמד בדיוק חמש דקות לפני שאני מעבירה אותנו לחדר השינה. אחד יורד, אחד על הברכיים לצד המיטה, מתמקד בחזה שלי, והשלישי על המיטה, מנשק לי את הצוואר. 

אורגזמה שלישית. אני גמורה. עבד הניקיון ועבד הבישולים מקבלים רשות לפתוח את הכלובון ולאונן זה לזה. הרוויחו את זה ביושר, החמודים. 

אני הולכת לישון. לילה טוב, מתוקים. חלומות פז.