המנטליסטית

כמו זחל שהופך לגולם ואז לפרפר, כך נשלט הופך מגבר לכלבלב כשהוא חוצה את סף ביתי, ומכלבלב לשפחה כשהוא עובר מהסלון לחדר השינה שלי. 

כלבלב חמוד להוט ונלהב שמקבל ליטוף על הראש כשהוא ממלא פקודות בצייתנות. 

שפחת מין צייתנית, כוסית קטנה שאני מזיינת להנאתי. זו הפאזה שאני הכי אוהבת.

ואז, כשהסשן תם, כל החלקים מתמזגים. 

קסם. 

כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו בסדר. גם אלה מאיתנו שמציקים, מעיקים, לא מקבלים לא.

אנחנו לא תמיד מבינים שהתנהגות מסוימת שלנו היא לקויה, אבל כשמשקפים לנו את זה שאנחנו מתנהגים לא יפה, אנחנו מתאפסים על עצמנו.

אחרי שגיליתי שלהגיד לא למישהו לא מונע ממנו להמשיך לנסות, גיליתי את מילות הקסם. שתי מילים: כבד גבולות.

Works like a charm.

אף אחד לא רוצה להיות דוש שלא מכבד. 

והם מפנימים. 

יאי! 

הרבה אנשים חושבים ששולטות חיות בעולם קסום ובשום ונפלא. הן תמיד לבושות תיק תק, מסתובבות עם עקבים, מקבלות שירות מנשלטים על ימין ועל שמאל, יפות, חטובות, צעירות וזוהרות. 

ובכן, לא. 

שולטות הן נשים רגילות. הן פשוט אוהבות לשלוט. ההעדפה הבדסמית הזו לא מקלה על חיינו בשום צורה. עדיין קמות בבוקר, עובדות, חלקנו מגדלות ילדים, שהם השולטים האמיתיים.

שולטת שווה היא, לפחות בעיניי הטרוטות, שולטת שיודעת לשלוט ונהנית מכך. כל המסביב זה חרטא. איך היא נראית או מתלבשת,  בת כמה היא, מה היא עושה, היכן היא גרה ועם מי, כל זה לא הופך אותה לשולטת טובה. הקשיחות והרכות כשצריך, ההכנעה, היכולת להביא נשלט הכי למטה, לגרום לו לציית, להתחנן. זה העיקר.

וזה מנותק מכל משתנה אחר. 

נכתב מהעבודה שבה ננעלתי בטעות, מחכה לחילוץ שיגיע תוך שעה מינימום. מצב כזה של חוסר שליטה לא היה לי הרבה זמן. לפחות יש לי בלוג לפרוק בו. 

במרפאת השיניים שלי יש רפלקסולוגית. אתמול הייתי שם לטיפול כירורגי, והיא טיפלה בי במקביל. לא יאומן עד כמה זה מקל על הטיפול, מה גם שמדובר באשת מקצוע מדהימה ששיחררה לי פעם צוואר תפוס בלי לגעת בו. 

בעודה לוחצת ומעסה, חשבתי כמה בא לי עיסוי כף רגל מסוג אחר. מנשלט צייתן, משחק מקדים. חזרתי הביתה בהחלטה שהערב זה קורה. זה דרש קצת השקעה, אבל בשבע וחצי התייצב אצלי נשלט ראוי וקיבלתי את מבוקשי. 

מה אגיד לכן, רפלקסולוג הוא לא. כפות הרגליים של עונגו, אבל כשהוא עלה מעל לקרסול, הוא עיסה אותי בכזו עוצמה שנשארו לי סימנים בשוקיים וכואב לי.

כמובן שנזעקתי ואמרתי לו לגעת בי יותר חלש ובעדינות. 

אז אני מניחה שהפנטזיה הנוכחית שלי היא רפלקסולוג מתמסר וצייתן עם אצבעות חזקות ועדינות. 

נקרא לה מעשה (מגונה) במעסה. 

כשמישהי אומרת לא, הרבה גברברים חושבים שרמת הקושי של המשחק עלתה לרמת hard to get במקום להבין שזה game over. 

על שני דברים רציתי לכתוב. הקשר ביניהם הוא יחסי הכוחות הלא סימטריים בין גברים לנשים. 

הראשון הוא שאסרטיביות או עקביות מצד אישה נתפסות הרבה פעמים כעקשנות בקרב גברים. במיוחד אם האישה אומרת להם לא. אמרתי לא, הסברתי למה. בנימוס אך בתקיפות. לא קיבלת את הלא, המשכת לנסות לשכנע אותי, ובסוף עוד טענת שאני סתם מתעקשת. כן, אני זו שסתם מתעקשת. לא אתה חלילה.

הדבר השני הוא ששמתי לב שבקרב לא מעט נשלטים, אין דבר כזה מין וונילי. יש מין רגיל, שבו הם השולטים, האקטיביים, ושאקטים מסויימים בו, כמו מין אוראלי שמוענק להם, אוטומטית מקושרים עם השפלה, ויש את המין הבדסמי שאותו הם מחפשים  שבו יש - מילים של מישהו מהבוקר - היפוך תפקידים ושעקב כך הוא משפיל.

אני סולדת מהראייה הכוחנית הזו. זה שלגבר יש זין, ומתוך כך הוא חודר  לא הופך חדירה לאקט שליטה משפיל. ההמשגה של חדירה כלזיין היא זו שיוצרת את הקונוטציה החד כיוונית והלא סימטרית.

עכשיו קצת חשבון נפש. אני מודעת עד כאב לחוסר השוויון ביחסים בין המינים  הרצון לאזן אותו בהחלט משפיע על ההתנהלות הבדסמית שלי. הוא לא מקור המשיכה שלי לתחום, כי נמשכתי לבדסמ עוד לפני שהמיניות שלי היתה בשלה או מגובשת ולפני שהמודעות שלי ליחסי הכוחות בין המינים התפתחה דיה. אבל זה שם. ההבדל הוא שמעולם לא חשבתי על מין וונילי כעל אקט לא שוויוני. לך יש זין, לי יש כוס, אז ברור שאתה החודר ואני הנחדרת. אז מה? זה לא הופך אותך ליותר ממני בשום מובן. מה גם שתמיד הקפדתי על שוויון במיטה. האורגזמה שלי חשובה לא פחות משלך. ומין אוראלי תמיד אהבתי לקבל ולא להעניק . בשם השוויון וההגינות לא דרשתי אותו מפרטנרים ווניליים, כי נאה דורש, נאה מקיים.

בבדסמ, לעומת זאת, אין שוויון. ויש השפלה. אני אוהבת את זה. אבל ההשפלה נובעת מההקשר, מכך שאני הופכת כל אקט, כולל חדירה אליי, לאקט משפיל עבור הנשלט או לכל הפחות לאקט שעיקרו הוא השירות וההנאה שהנשלט מעניק לי לפי פקודה. לא מעצם היפוך תפקידים דמיוני ומעוות. כי מראש אני לא חושבת על התפקידים הווניליים כאסימטריים או משפילים.

סופ"ש נעים שיהיה. תהיו טובים. 

כשנכנסתי לכלוב, מהר מאד הבנתי את היתרון בכתיבת פרופיל מושקע.
פעם אחת משקיעים, אח"כ קצת משפצרים, ואז יש פרופיל שעונה על רוב השאלות של רוב האנשים ומסנן פניות.

בלוג ממלא פונקציה דומה. שואלים אותי למה אני מתחברת, אני נותנת לינק לרשומה או שתיים שמתארות סשן טיפוסי.
בכל פעם שאני נכנסת לפרופיל שלא כתוב בו כלום, או שהוא לקוני מאד, אני תוהה לעצמי -
לא יותר פשוט להשקיע חצי שעה במילוי פרטים על עצמך מאשר לענות על אותן שאלות בכל פעם שאתה מצ'וטט עם מישהי?
מה גם שפרופיל מושקע וכתוב היטב ישר נותן לך נקודות זכות אצלי.

נראה לי שיש כמה סיבות לפרופילים ריקים. הראשונה והנכלולית היא כדי שבעל הפרופיל יוכל לומר לבת שיחו שהוא מתחבר בדיוק למה שכתוב לה בפרופיל. שתוכיח שזה משתנה מבת שיח אחת לשנייה. זו הסיבה שאני חשדנית מאד כלפי מי שפונה אליי ופרופילו ריק או מאד דליל. אני יודעת שהרבה אנשים כלל לא טורחים לענות לפניות כאלה.

סיבה שנייה היא עצלנות ולהיטות יתר. אני חדש בכלוב! אני בצ'אט! אני מעדיף לשלוח הודעות מאשר להתחיל לנסח מי אני ומה אני. 

וסיבה  שלישית היא שיש אנשים שבאמת לא הגדירו לעצמם עדיין את הפרמטרים שהפרופיל מבקש מהם להגדיר. 

תהא הסיבה אשר תהיה, תדעו שזה מוריד לי ממכם.

כמו כן, גיל ואזור מגורים אני לא רואה מה הבעייה לציין. זה לא שאתה יכול לשנות אותם לפי הטעם של מי שאתה פונה אליה. אם אתה גר במטולה, זה יתגלה מתישהו ויפיל את הקשר המתהווה. 
אז יאללה, תפשילו שרוולים, תוציאו את הקסת והנוצה, ותתאמנו בכתיבה תמה.
(תודו שזה הרבה יותר קל היום).

פוסט שכתבתי בקבוצת שליטה פייסבוקית אתמול. 

בעקבות שיחה שהיתה לי עכשיו עם נשלט, הבנתי למה אני כל כך מתעקשת על חיבור ותקשורת ועל רצון בקשר ששליטה תהווה בו את החלק הארי, אבל שיהיה בו גם מעבר.
שולטת לא יכולה לספק לנשלט את סשן חלומותיו בלי להכיר אותו לעומק. גם אם הם יסכימו מראש על כל אקט וכמה זמן הוא יתקיים, זה יהיה מכני ועקר אם לא תהיה ביניהם היכרות מעמיקה ותקשורת מרובה לפני הסשן.
במיוחד נכון האמור לגבי החלק המנטלי של הסשן.
לכן, כשאני מתקשרת עם נשלטים שפונים אליי, וכל מה שהם רוצים לדבר עליו זה מה אעשה להם והם לי, נדלקת לי נורה אדומה גדולה מספיק כדי להאיר את רמת גן. הרי ברור שהסשן לא יהיה מה שהם מפנטזים עליו, ושהם יאבדו עניין עקב כך מיד בסופו.
מעבר לכך, גם אני צריכה לבטוח בנשלט כדי להגיע איתו לאקט אינטימי. וביטחון נבנה לאט ובהדרגה, דרך שיחות ותקשורת. דרך הבנת האדם שאיתו מתקשרים.
ולכן, נשלטים יקרים, אם אתם רוצים סשן מוצלח, אין דרך קיצור. תבינו שמי שיכולה להעניק לכם אותו היא לא מישהי שצ'וטטתם איתה שעה. גם לא שעתיים. וודאי לא אם כל מה שעשיתם בשיחה זה לדמיין יחד מה תעשו כשתיפגשו.
והכי חשוב לזכור ששולטת היא קודם כל בן אדם, אחר כך אישה, ורק אז שולטת. היא לא בובת המין שלכם, לא מגשימת הפנטזיות שלכם, לא אובייקט וודאי לא שחקנית פורנו. נשמע מובן מאליו, אבל לצערי זה ממש, לא המצב.

אני מלמדת במסגרות כאלה ואחרות יותר מ-25 שנה. ילדים, נוער, מבוגרים. חינוך רגיל, חינוך מיוחד. אני מבינה לחלוטין את הצורך להיות תמציתית, ברורה ומדויקת. להנגיש את החומר לתלמידים.

ולכן אין לחשוד בפרופיל שלי בעמימות או בחירת מילים לא מדויקת. הכל כתוב שם. מי אני, מה סוג השליטה שאני מתחברת אליה ומה אני מחפשת. 

ועדיין, הפניות שאני מקבלת מראות על קריאה סלקטיבית, ואם לשפוט לפיהן, ישראל נמצאת במקום האחרון והלא מכובד בכלל בהבנת הנקרא בקרב מדינות ה-OECD. והמדינות המתפתחות. ורפובליקות הבננות.

מה לא ברור במילים "איזור המרכז, מראשל"צ בדרום עד הרצליה בצפון"? מסתבר שחיפה ועומר, אם ניקח דוגמאות מהיממה האחרונה, הן לגמרי במרכז.

הלאה, "מחפשת קשר רציני, זוגיות משנית לזו שיש לי". איך זה מתפרש על ידי האחרון שפנה אליי כמחפשת סשנים בלבד?

אני שוקלת לפתוח מסלול הוראה חדש, עם התמחות בנשלטים בגיל המנטלי הרך. או שמא קורס קריאת פרופילים. עם מבחן בסוף. ורק מי שיעבור אותו בציון 80 ומעלה יורשה לפתוח פרופיל בכלוב.

מספר המקומות מוגבל כמו האיי קיו של קהל היעד. מהרו להירשם.

אחת החולשות שלי היא אנשים ורבליים, רהוטים, חכמים ושנונים. אני נוטה לשכוח ולסלוח להם על הרבה, כמו שהם לפעמים חארות של בני אדם. במוח הסאפיוסקסואלי שלי, שמחווט קצת בחובבנות, אם אתה מתבטא מספיק טוב, כנראה שאתה אחלה בכל קנה מידה. 

לפעמים בא לי להקים קבוצה סודית של מיטיבי כתוב עם כמה בלוגרים מהכלוב. אין לי שום דבר אחר במשותף איתם חוץ מכושר הביטוי וההומור המושחז. העדפות מיניות שונות לגמרי. לא מכירה אותם. אבל מוקירה אותם. 

ספציפית, מי שעוררו בי את ההשראה לפוסט הזה הם  KinkyMaster ודיאנג'לו. מי שטרם נחשף מוזמן להציץ ולהיפגע. כפרעליהם. 

אם יש עוד כאלה, אשמח לשמוע עליהם. תודה מראש.