המנטליסטית

זה מה שעובר לי בראש בימים אלה. לא קרה עדיין.

דפיקה בדלת, בדיוק בזמן.

אני פותחת, אתה נכנס. אני סוגרת את הדלת. "שלום, גבירתי", אתה ממלמל חלושות. 

אני מצמידה אותך לקיר, ידיים פרושות,  רגליים מפוסקות קצת. מרחיבה לך את הפיסוק עם הברך, תופסת אותך במותניים ומזיינת אותך קצת על יבש מאחורה. יד אחת שלי עוברת מהמותן שלך למפשעה, מוודאת שהזין שלך כבר זקור, מוחצת קצת ולשה את האשכים.

אני מושכת אותך מהקיר, מסובבת אותך אלי, תופסת אותך מהמכנסיים וגוררת אותך אחריי לסלון. על השולחן מונח הקולר, מחובר לשלשלת.

מורידה אותך בכוח לברכיים. מתיישבת על הספה. "חולצה!", אני פוקדת. אתה מוריד אותה. אני מורידה את הראש שלך למטה, לעבר כפות הרגליים שלי. "נשק!". אתה מציית. אני משכלת רגליים. מרימה אותך מהסנטר. עונדת לך את הקולר. יותר נוח ככה. מושכת בשלשלת, מאלצת אותך להיצמד לשוקיים שלי.

"לקק, כלבלב", אני מצווה, וכשאתה מלקק, אני תוחבת את כף היד שלי אל בין השוקיים שלי והלשון שלך, שתלקק אותה. דוחפת שתי אצבעות לפה שלך, שתמצוץ. אתה מוצץ בנאמנות, כמו שרמוטה טובה. עוצם עיניים ומתמסר. מתמכר. 

משחררת קצת את השרשרת ומורה לך לחלוץ את הנעליים שלי. אתה מציית וחולץ אותן בעדינות. "עכשיו תתפשט". אתה חולץ נעליים, פושט את המכנסיים והתחתונים.

"אני רואה שעומד לך, עבד. מעצם ההשפלה. אתה כזה אפס". אבל אני מרוצה מהאיבר הזקור שלך, מחייכת ופורעת לך את השיער בחיבה.

המשך יבוא. 

אז אחרי הפוסט האחרון, שתיאר את הצדדים השליליים של חוויותיי בכלוב, יש גם צד שני למטבע. אתמול בלילה היה ממש קסום.

שיחה עם נשלט שביקש להתייעץ איתי לגבי השולטת שלו, שבעקבותיה הוא קיבל החלטה חשובה לגביה, והיום סיפר לי על ביצועה. ממש התרגשתי מהיכולת שלי לגעת ככה בחיים של מישהו שאני לא מכירה. לייעץ, להקשיב, לתת אינפוט. קשר של ממש בין שני אנשים נטולי אינטרסים. מנטה המנטורית. 

שיחה נוספת עם מישהו שהכרתי בכלוב והפך לחבר פייסבוק שלי, שגם בה ייעצתי לו איך להתקדם עם בחורה שהיה לו דייט איתה. גם הוא יישם ודיווח לי היום על התוצאה המוצלחת. 

שתי שיחות עם מכרים וותיקים שהפכו לסשן וירטואלי בצ'אט, כל אחד יותר מחרמן ומספק מהשני. אגו טריפ מטורף.

ובעיקר, מיעוט הצקות מדושים עילגים. נראה לי שהפרופיל שלי כעת מרתיע אותם.

כן ירבו לילות כאלה.

חג שמח, אנשימים. 

שלושה אנשים, שלושה נשלטים, שבוע אחד.

הראשון בן 39, עשה רושם רציני. שוחחנו על התקופות שחיינו בחו"ל. הוא נראה מעוניין להכיר אותי באמת ובתמים כאדם.

החלפנו תמונות. שוחחנו בטלפון. עשינו תאום ציפיות. הבהרתי ששליטה לוקחת זמן ואמון שנבנים עם הזמן. נפגשנו. היה נחמד ונעים. הפגישה הסתיימה ביוזמתי. מאז לא שמעתי ממנו. אתמול הייתי בצ'אט והוא היה גם ולא פנה אליי.

השני זה מישהו שנפגשתי איתו פעמיים בעבר, והפסקתי כשהוא רצה לתחום את הפגישה השלישית לזמן מוגבל של שעה. הוא הפציע מולי בצ' אט וביקש הזדמנות נוספת. קבענו להיפגש בחמישי בשמונה וחצי. קצת לפני כן הוא ביקש לאחר. אמרתי לו שנראה לי שנוותר, וצמחה מזה שיחה שבה הוא הודה שהוא בזוגיות ונילית ונפגש עם שולטות כי הן החולשה שלו מאחורי גבה.

השלישי כבר פגע בי באמת, ודי עמוק. פנה אליי בצ' אט, עברנו לווטסאפ ויומיים הוא חיזר אחריי בקטע מתוק לחלוטין. אמר שנראה לו שמצא את השולטת הבאה שלו. קרא לי גברתי. שוחחנו בטלפון והיה חיבור ממש טוב. על פוליטיקה, על מוסיקה, על הא ועל דא. החלפנו תמונות ונרשמה התלהבות הדדית. נפגשנו ברביעי. הוא שפע מחמאות על כמה אני יפה וסקסית ואיזה מדהים זה לראות אותי גומרת. הפגישה הסתיימה ביוזמתי. למחרת הוא נעלם. שלחתי לו סמס לדרוש בשלומו כי הוא היה קצת חולה ברביעי, והוא ענה בלקוניות שהוא על הפנים ונדבר אחר כך, ולא סיים את ההודעה בגבירתי. מאז לא שמעתי ממנו. אמש שלחתי לו הודעה שמבקשת להבין מה השתבש ומתי. זכיתי לתשובה הבאה: "מצטער שלא הסברתי אבל אני החלטתי לקחת צעד אחורה בנושא כרגע.. מצטער בכל מקרה אל תקחי את זה אישית." 

כבר כתבתי פה בעבר על כך שרוב המפגשים שלי נגמרים ככה, וכמה רע זה גורם לי להרגיש. אני נחבטת באותו קיר שוב ושוב בלי להבין למה. איפה הכשל. מה אני עושה לא בסדר.

האם מנגנון הסינון שלי לא מספיק טוב? האם יש משהו במפגש, שמוריד אותם ממני? אשמח לאינפוט בונה ולחוויות דומות שאולי קרו לכן השולטות ולכם הנשלטים.

מה שהכי מעליב זה שכל הזמן מתלוננים על מיעוט השולטות האמיתיות והאיכותיות פה. ועד שכבר מוצאים אחת, זורקים אותה אחרי פגישה אחת? כנראה שקורה משהו ממש דרסטי.

אני לא יודעת איך להרתיע נשלטים קקות כאלה. איך למנוע מעצמי את הפגיעה הבאה. חשבתי לומר שמי שייעלם לי בלי להסביר לי למה יככב בפוסט הבא שלי, כולל תיאורים לא מחמיאים שלו. מה דעתכם? 

אין תקווה, אין מכנה משותף, אין שום תקשורת.

בימים האחרונים הצטברה כזאת כמות של דושיות וסחלה בקרב הפונים אליי, שאני על סף ייאוש. ואם אני מרגישה ככה, אני לא מתארת לעצמי מה נשלטות או נשים צעירות יותר עוברות.

כל אחד מרשה לעצמו להניח הנחות לגביי. כמו שאם אני בצ'אט, אני מחפשת פגישה. שאם אני בזוגיות פתוחה, אני זמינה להצעות לסקס כשהפקטור היחיד הוא מתי הדירה שלי פנויה.

אנשים שלוחצים לעבור לווטסאפ אחרי 5 דקות שיחה. אנשים שפונים אליי ישר כהמלכה. אנשים שנעלמים באמצע תקשורת בלי להגיד שלום או להתנצל. לא מתאים לך? סבבה. יש דרך מכבדת ומנומסת להגיד שאתה לא מעונין ושיהיה לשנינו בהצלחה. אלוהים עדי שאני מסננת נשלטים על מראה חיצוני, אבל אני אף פעם לא נעלמת אחרי שראיתי תמונה. אני מסבירה שלא מתאים ומתנצלת. 

אנשים שלא קראו את הפרופיל המושקע שלי או מתעלמים כליל ממה שכתוב בו.

אנשים שקיבלו הזדמנות, איבדו עניין אחרי פגישה או שתיים או לא עמדו בסטנדרט של קשר קבוע, וחוזרים מהאוב אחרי שנה או שנתיים ודורשים, לא מבקשים חלילה, הזדמנות נוספת.

כאלה שנורא רוצים להיפגש אבל לא מוכנים לתת לי מספר טלפון.

כאלה שברגע שמעמתים אותם עם שקר או חוצפה מגיבים בתוקפנות והכחשה. כן, הכל בראש שלי. גם זה ששאלת אותי אם אני גרושה עם 3 בנות ושאלת אם אני רוצה לראות אותך בחגורת צניעות.

למה אני עדיין כאן? שאלה טובה. לא באמת מצפה להכיר פה מישהו נורמלי, אבל התקווה מתה אחרונה, כפי שכתב לי מישהו בהודעה פרטית שבה כתב שיפה שאני מחפשת בחורים צעירים ורזים בעוד אני כוניפה מבוגרת. ויש אנשים נחמדים שהכרתי כאן במהלך השנים שאני נהנית לפטפט איתם. ובעיקר, זה מעביר את הזמן. כמה אפשר להיות בפייסבוק אחרי יום עבודה ארוך ומתיש.

בבקשה, בבקשה, בבקשה. תהיו בני אדם. תכבדו. אני אישה בשר ודם, לא פנטזיה מחופצנת. ולא ייצא לכם כלום מפניות כוחניות, עילגות ולא מכבדות. תודה ולילה טוב. 

אחרי כמעט 3 שנים, נפרדתי מהנשלט שלי. בזמן האחרון אני מאד רגישה לצרימות וזיופים, והרגשתי שמשהו הפסיק לזרום בשיחות שלנו. שפחות ופחות בא לי לפגוש אותו. בהתחלה ביטלתי, ואז קראתי לו לשיחה ופתחתי הכל. השיחה הזו רק גרמה לי לפחות רצון להמשיך בקשר. מסתבר, למשל, שחלק מהגבולות שהוא רצה שארחיב לו, הוא לא באמת היה מעוניין בהם. הוא חשב שבטוח לבקש אותם ממני כי אני אסרב לו, ומשום מה חשב שאני נהנית מעצם הסירוב לו. מה גם שבכמעט שלוש שנים הבן אדם היה תקוע במקום מבחינת ההתפתחות האישית שלו, וזה נהיה קצת פתטי. מאז חלפו חודשיים בערך. נפגשתי עם שני אנשים. אחד שפגשתי בעבר ורצה הזדמנות שנייה, ואחד חדש. שתי הפגישות היו מאכזבות ומבלבלות. לשתיהן אין המשך. אני חושבת שזה שילוב של חוסר התאמה ושל הצתה מאוחרת שלי בזמן אמת. לוקח לי זמן לעכל מה קורה ואיך אני חשה בקשר לזה, ולא תמיד התגובות שלי מסונכרנות. 

אז עכשיו אני לגמרי נטולת נשלט, אבל לא מוכנה להתפשר. לבד, מצידי לנצח, העיקר לא עוד מפגש שאני יוצאת ממנו בתחושה לא טובה, עוד כישלון לאוסף. 

מפציעה בצ'אט, משוחחת קצת עם אנשים, בחצי כוח, לא ממש בעניין ברצינות. בטח מתישהו יעבור לי, ואחזור לחפש מישהו קבוע. כנראה שלא בקרוב. 

1. אתה שוטף לי את הרגליים בקערת מים חמים. כשהן נקיות וחמימות, אנו מצווה עליך ללגום מהמים. אתה מציית, ואז מצטווה לשים את הקערה בפינת החדר.  בכל פעם שלא תשביע את רצוני, או כשסתם יתחשק לי, אשלח אותך לפינה לשתות קצת.

2. אני מצרפת אלינו שולטת חדשה, ומלמדת אותה איך לשלוט בך. אנחנו מדברות עליך בגוף שלישי, כאילו אתה לא נמצא שם. "תראי איך עומד לו מההשפלה", אני חונכת אותך. שתינו מתעללות בך, סוטרות לך, אני מחזיקה לך את הראש ומכוונת אותו אל בין ירכיה, ואז מעבירה את המושכות אליה. בהמשך אשאיל אותך לכל מיני בעלות מקצוע שילמדו אותך כישורי פינוק ושירות חדשים: פדיקוריסטית, רפלקסולוגית, מעסה. כל אחת תרצה משהו אחר בתמורה. אחת תזיין אותך עם סטרפאון, השנייה תשתמש בך כמלצר לארוחת ערב עם חברים, ולשלישית תנקה את הבית בעירום. בסוף כל יום תחזור הביתה שפוף ונדכא, ותיישם את המיומנויות החדשות שרכשת עליי, הגבירה האמיתית שלך.

3. לא חדשה, הפנזטיה האחרונה, אבל נצחית. לצרף עוד גבר. סטטיסט. הוא לא באמת חשוב. אבל תצטרך לקרוא לו "אדון", לבקש ממנו בהכנעה לנשק את קצה הזין שלו ואז לרדת לו. אתה על הברכיים, עם ידיים מאחורי הגב, או מאחורי העורף, משולבות. אני אעמוד לידכם, ומדי פעם אדחף את הראש שלך על הזין שלו, גוערת בך למצוץ יותר חזק ועם כל הלב, אבל בלי שיניים בכלל. לפרקים אוציא את הזין שלו מהפה שלך ואסובב אותך אליי, שתלקק לי.

לא מאד מקורי, אני יודעת, אבל זה מה שעובר לי בראש.

כולנו מפשלים מדי פעם. 

פישלת? קח אחריות. תתנצל, תסביר. 

התעלמות מהפשלה שלך והתנהגות כאילו הכל כרגיל לא תעזור. אחרי שהתנהגת כמו חרא קטן, אני לא אענה לך בצ'אט כשתחייך חיוך וירטואלי ותפנה אליי. לא אגיב כשתשאל מה נשמע.

גם תירוצים לא מתקבלים בברכה. "אני מצטער ש... אבל הייתי... קרה לי...". חלאס, כיתה ה' נגמרה מזמן.

רוצה יחס? man up. תגיד, "אני יודע שלא הייתי בסדר. מתנצל. אפשר להתחיל מחדש?"

אתה הבנת את זה?

כשמישהו כותב בפרופיל שלו או אומר בשיחה שאין לו גבולות ושהוא מוכן לעשות הכל, ישר נדלקת לי נורת אזהרה. 

אין דבר כזה שאין גבולות. לכולם יש. חיות, ילדים, גברים, ביזאר קשה. מי שטוען שאין לו הוא או חדש בתחום ועוד לא מבין מה הרפרטואר של התחום כולל ואיפה הוא ממוקם בתוכו, או - מה שיותר גרוע - לא מחובר לעצמו ולגבולות שלו.

והכי גרוע זה לגלות שיש גבול ושחצית אותו ברגע האמת, בלי הכנה.  

עברו לא יותר מחמש דקות מאז הלכת. הגוף שלי עדיין מרגיש אותך. היה טוב במיוחד הערב. היינו מחוברים. הלסת שלך נעולה על כס המלכות שלי, כפי שאתה קורא לו. תכננתי לקחת אותנו למקלחת איך שהגעת, אבל התחננת שאתן לך ללקק אותי כפי שאני, וביקשת כל כך יפה שהסכמתי. המקלחת חיכתה, וגם תורה הגיעה, ואני נשבעת שהרגשתי שמץ של קרירות סתווית ברווח בין המקלחת למיטה.

אתה מעולה בלעשות מה שאני אומרת לך, אתה רק צריך להפסיק לבקש ממני דברים כל הזמן. אחרי שאני גומרת זה ממש לא הזמן לגעת בי או לבקש לרדת לי שוב. והצהרות הנאמנות שלך טיפה מלחיצות אותי, אבל גם נעימות לאוזניי. "תמיד אסגוד לך גבירתי, בכל מצב", אתה אומר. ואני מאמינה לך. הוכחת את זה מספיק פעמים. 

עברו חמש עשרה דקות מאז הלכת. הגוף שלי כבר לא מרגיש אותך. אבל הלילה אשן טוב במיוחד, ואני בטוחה שאזכה לביקור מבן דמותך בחלום.

לילה טוב, יקירי. 

לאחרונה אני שוב מרגישה מתוסכלת מכך שהרוב המוחלט של המפגשים שלי עם נשלטים מסתיים לאחר פגישה אחת, ולא משנה עד כמה היא היתה מוצלחת. 

אני חושבת למה זה קורה, ונראה לי שלפחות חלק מהעניין זה שבפרופיל שלי היה כתוב עד לפני כמה דקות שאני ביחסים פתוחים ופוליאמורית. בעיני הניאנדרתל הממוצע המתקרא גבר זה אומר שאני פנויה לסקס 24/7, בלי צורך במחויבות. 

זה לא מה שזה אומר. בכלל לא. פוליאמוריה משמעה היכולת להכיל יותר ממערכת יחסים רגשית אחת בו זמנית. הדגש הוא על המילה רגשית. סקס הוא חלק ממערכת היחסים הזו, וודאי, אבל רק חלק אחד ממנה. עניין הדדי, יציבות, מחויבות וקביעות הם חלקים אחרים. לא ברמה של קשר ראשי או מונוגמי, אבל בהחלט ברמה משמעותית. 

אין לי שום עניין במפגשים חד פעמיים. כשאני כבר חורגת ממנהגי ונפגשת עם מישהו שאינו הנשלט קבוע שלי, אני מקפידה לסנן ולהיפגש רק עם אנשים שיש לי חיבור אישי ואינטלקטואלי איתם. אנחנו מדברים בסקייפ לפני הפגישה כדי לראות אם יש משיכה הדדית. רק אם הם מוצאים חן בעיניי ואני בעיניהם, קובעים להיפגש. אם המפגש מוצלח, אז אני רוצה שיהיה המשך ויהיה מפגש נוסף. כשהצד השני נעלם בלי להשאיר עקבות, זה פוגע בי.

משיחות עם שולטות אחרות פה הבנתי שאני ממש לא לבד.

אולי יש עוד משהו בהתנהלות שלי או בי שלא חשבתי עליו, שגורם לחברה'לך להתאדות. הייתי שמחה אם היה לי את מי לשאול, כלומר אנשים שנפגשו אתי ולא חזרו לפגישה נוספת. אבל מן הסתם, הם כבר לא בעניין שלי, ואין עם מי לדבר. לא שניסיתי. 

למה זה גורם? לחשדנות עמוקה כלפי כל מי שפונה אליי בצ'אט. לנתינת פחות צ'אנסים. לתחושת חוסר בטחון במפגשים עצמם, וחבל, כי כדי להתחבר לשולטת הפנימית שבי אני צריכה להרגיש הכי בטוחה בעצמי ובפרטנר.

חבל.