המנטליסטית

אחרי כמעט 3 שנים, נפרדתי מהנשלט שלי. בזמן האחרון אני מאד רגישה לצרימות וזיופים, והרגשתי שמשהו הפסיק לזרום בשיחות שלנו. שפחות ופחות בא לי לפגוש אותו. בהתחלה ביטלתי, ואז קראתי לו לשיחה ופתחתי הכל. השיחה הזו רק גרמה לי לפחות רצון להמשיך בקשר. מסתבר, למשל, שחלק מהגבולות שהוא רצה שארחיב לו, הוא לא באמת היה מעוניין בהם. הוא חשב שבטוח לבקש אותם ממני כי אני אסרב לו, ומשום מה חשב שאני נהנית מעצם הסירוב לו. מה גם שבכמעט שלוש שנים הבן אדם היה תקוע במקום מבחינת ההתפתחות האישית שלו, וזה נהיה קצת פתטי. מאז חלפו חודשיים בערך. נפגשתי עם שני אנשים. אחד שפגשתי בעבר ורצה הזדמנות שנייה, ואחד חדש. שתי הפגישות היו מאכזבות ומבלבלות. לשתיהן אין המשך. אני חושבת שזה שילוב של חוסר התאמה ושל הצתה מאוחרת שלי בזמן אמת. לוקח לי זמן לעכל מה קורה ואיך אני חשה בקשר לזה, ולא תמיד התגובות שלי מסונכרנות. 

אז עכשיו אני לגמרי נטולת נשלט, אבל לא מוכנה להתפשר. לבד, מצידי לנצח, העיקר לא עוד מפגש שאני יוצאת ממנו בתחושה לא טובה, עוד כישלון לאוסף. 

מפציעה בצ'אט, משוחחת קצת עם אנשים, בחצי כוח, לא ממש בעניין ברצינות. בטח מתישהו יעבור לי, ואחזור לחפש מישהו קבוע. כנראה שלא בקרוב. 

1. אתה שוטף לי את הרגליים בקערת מים חמים. כשהן נקיות וחמימות, אנו מצווה עליך ללגום מהמים. אתה מציית, ואז מצטווה לשים את הקערה בפינת החדר.  בכל פעם שלא תשביע את רצוני, או כשסתם יתחשק לי, אשלח אותך לפינה לשתות קצת.

2. אני מצרפת אלינו שולטת חדשה, ומלמדת אותה איך לשלוט בך. אנחנו מדברות עליך בגוף שלישי, כאילו אתה לא נמצא שם. "תראי איך עומד לו מההשפלה", אני חונכת אותך. שתינו מתעללות בך, סוטרות לך, אני מחזיקה לך את הראש ומכוונת אותו אל בין ירכיה, ואז מעבירה את המושכות אליה. בהמשך אשאיל אותך לכל מיני בעלות מקצוע שילמדו אותך כישורי פינוק ושירות חדשים: פדיקוריסטית, רפלקסולוגית, מעסה. כל אחת תרצה משהו אחר בתמורה. אחת תזיין אותך עם סטרפאון, השנייה תשתמש בך כמלצר לארוחת ערב עם חברים, ולשלישית תנקה את הבית בעירום. בסוף כל יום תחזור הביתה שפוף ונדכא, ותיישם את המיומנויות החדשות שרכשת עליי, הגבירה האמיתית שלך.

3. לא חדשה, הפנזטיה האחרונה, אבל נצחית. לצרף עוד גבר. סטטיסט. הוא לא באמת חשוב. אבל תצטרך לקרוא לו "אדון", לבקש ממנו בהכנעה לנשק את קצה הזין שלו ואז לרדת לו. אתה על הברכיים, עם ידיים מאחורי הגב, או מאחורי העורף, משולבות. אני אעמוד לידכם, ומדי פעם אדחף את הראש שלך על הזין שלו, גוערת בך למצוץ יותר חזק ועם כל הלב, אבל בלי שיניים בכלל. לפרקים אוציא את הזין שלו מהפה שלך ואסובב אותך אליי, שתלקק לי.

לא מאד מקורי, אני יודעת, אבל זה מה שעובר לי בראש.

כולנו מפשלים מדי פעם. 

פישלת? קח אחריות. תתנצל, תסביר. 

התעלמות מהפשלה שלך והתנהגות כאילו הכל כרגיל לא תעזור. אחרי שהתנהגת כמו חרא קטן, אני לא אענה לך בצ'אט כשתחייך חיוך וירטואלי ותפנה אליי. לא אגיב כשתשאל מה נשמע.

גם תירוצים לא מתקבלים בברכה. "אני מצטער ש... אבל הייתי... קרה לי...". חלאס, כיתה ה' נגמרה מזמן.

רוצה יחס? man up. תגיד, "אני יודע שלא הייתי בסדר. מתנצל. אפשר להתחיל מחדש?"

אתה הבנת את זה?

כשמישהו כותב בפרופיל שלו או אומר בשיחה שאין לו גבולות ושהוא מוכן לעשות הכל, ישר נדלקת לי נורת אזהרה. 

אין דבר כזה שאין גבולות. לכולם יש. חיות, ילדים, גברים, ביזאר קשה. מי שטוען שאין לו הוא או חדש בתחום ועוד לא מבין מה הרפרטואר של התחום כולל ואיפה הוא ממוקם בתוכו, או - מה שיותר גרוע - לא מחובר לעצמו ולגבולות שלו.

והכי גרוע זה לגלות שיש גבול ושחצית אותו ברגע האמת, בלי הכנה.  

עברו לא יותר מחמש דקות מאז הלכת. הגוף שלי עדיין מרגיש אותך. היה טוב במיוחד הערב. היינו מחוברים. הלסת שלך נעולה על כס המלכות שלי, כפי שאתה קורא לו. תכננתי לקחת אותנו למקלחת איך שהגעת, אבל התחננת שאתן לך ללקק אותי כפי שאני, וביקשת כל כך יפה שהסכמתי. המקלחת חיכתה, וגם תורה הגיעה, ואני נשבעת שהרגשתי שמץ של קרירות סתווית ברווח בין המקלחת למיטה.

אתה מעולה בלעשות מה שאני אומרת לך, אתה רק צריך להפסיק לבקש ממני דברים כל הזמן. אחרי שאני גומרת זה ממש לא הזמן לגעת בי או לבקש לרדת לי שוב. והצהרות הנאמנות שלך טיפה מלחיצות אותי, אבל גם נעימות לאוזניי. "תמיד אסגוד לך גבירתי, בכל מצב", אתה אומר. ואני מאמינה לך. הוכחת את זה מספיק פעמים. 

עברו חמש עשרה דקות מאז הלכת. הגוף שלי כבר לא מרגיש אותך. אבל הלילה אשן טוב במיוחד, ואני בטוחה שאזכה לביקור מבן דמותך בחלום.

לילה טוב, יקירי. 

לאחרונה אני שוב מרגישה מתוסכלת מכך שהרוב המוחלט של המפגשים שלי עם נשלטים מסתיים לאחר פגישה אחת, ולא משנה עד כמה היא היתה מוצלחת. 

אני חושבת למה זה קורה, ונראה לי שלפחות חלק מהעניין זה שבפרופיל שלי היה כתוב עד לפני כמה דקות שאני ביחסים פתוחים ופוליאמורית. בעיני הניאנדרתל הממוצע המתקרא גבר זה אומר שאני פנויה לסקס 24/7, בלי צורך במחויבות. 

זה לא מה שזה אומר. בכלל לא. פוליאמוריה משמעה היכולת להכיל יותר ממערכת יחסים רגשית אחת בו זמנית. הדגש הוא על המילה רגשית. סקס הוא חלק ממערכת היחסים הזו, וודאי, אבל רק חלק אחד ממנה. עניין הדדי, יציבות, מחויבות וקביעות הם חלקים אחרים. לא ברמה של קשר ראשי או מונוגמי, אבל בהחלט ברמה משמעותית. 

אין לי שום עניין במפגשים חד פעמיים. כשאני כבר חורגת ממנהגי ונפגשת עם מישהו שאינו הנשלט קבוע שלי, אני מקפידה לסנן ולהיפגש רק עם אנשים שיש לי חיבור אישי ואינטלקטואלי איתם. אנחנו מדברים בסקייפ לפני הפגישה כדי לראות אם יש משיכה הדדית. רק אם הם מוצאים חן בעיניי ואני בעיניהם, קובעים להיפגש. אם המפגש מוצלח, אז אני רוצה שיהיה המשך ויהיה מפגש נוסף. כשהצד השני נעלם בלי להשאיר עקבות, זה פוגע בי.

משיחות עם שולטות אחרות פה הבנתי שאני ממש לא לבד.

אולי יש עוד משהו בהתנהלות שלי או בי שלא חשבתי עליו, שגורם לחברה'לך להתאדות. הייתי שמחה אם היה לי את מי לשאול, כלומר אנשים שנפגשו אתי ולא חזרו לפגישה נוספת. אבל מן הסתם, הם כבר לא בעניין שלי, ואין עם מי לדבר. לא שניסיתי. 

למה זה גורם? לחשדנות עמוקה כלפי כל מי שפונה אליי בצ'אט. לנתינת פחות צ'אנסים. לתחושת חוסר בטחון במפגשים עצמם, וחבל, כי כדי להתחבר לשולטת הפנימית שבי אני צריכה להרגיש הכי בטוחה בעצמי ובפרטנר.

חבל. 

את שחר (שם בדוי, כמובן) פגשתי בראשית ימיי בכלוב, לפני שנתיים וקצת. הוא היה אחד הראשונים ששוחחתי איתם ושנפגשתי איתם, ולמדתי ממנו המון על יחסים בדס"מיים, במיוחד על חשיבותם של תקשורת ואמון. 

שוחחנו המון בסקייפ, והוא גרם לי להרגיש הכי טוב בעולם, רגועה, בטוחה בעצמי. הוא שחרר בי קצת סדיזם ואת חיבתי לשליטה מרחוק, לא במובן של סייבר אלא במובן של להיות שם אצלו בראש גם כשאני לא מחוברת לצ'אט או לסקייפ. הוא העמיד את עצמו לרשותי באופן כן ועמוק, וכל מי שנמצא בכלוב יותר מחצי שנייה ידוע עד כמה זה נדיר ומחייב אומץ. בואו נגיד שפחד ממחוייבות לא היה לו.

ספיופיל הוא מי שנמשך מינית לאינטליגנציה, ושחר הוא ספיופיל בכל רמ"ח אבריו (ובמיוחד באחד מהם). ולכן, למרות שיפהפיית הדור אני לא, אלוהים בחסדה לא הותירה אותי נטולת מוח לחלוטין (רק קצת בחזית ההתמצאות במרחב וכל מה שקשור לחוש טכני). בשבילו זה הספיק כדי להפוך אותי להתגשמות הפנטזיה האולטימטיבית שלו.

ואז נפגשנו. והיה מוזר. לא זרם. I went through the motions, אבל זה לא היה זה. אני אפילו לא זוכרת את פרטי המפגש, רק שהיה מאכזב.

מאז יוצא לנו להיתקל זה בזה בצ'אט מדי פעם, לא בתדירות גבוהה, והיום זה קרה שוב. ושוב יצא שהגעתי לתובנות אישיות וכלליות מהשיחה הקצרה איתו. מורה טוב, מורה לחיים. הוא זוכר אותי לטובה ומצטער שזהלא הלך בינינו. גם אני, אבל עכשיו אני כבר במקום אחר. עם אותו אחד כבר שנה ועשרה חודשים. וטוב לי איתו, ואני לא רוצה או צריכה עוד, פוליאמורית בלאי שכמותי.

אז שחר, יקירי, תודה ענקית לך על הכל. כפי שאמרתי לך, מי שתזכה בך תהיה חתיכת אישה בת מזל ומאושרת. אין הרבה גברים כמוך בכלוב ובכלל, שמוכנים להתמסר ולהתחייב וחושבים ומתחשבים. מחכה כבר לגלגול הבא, שבו שוב יהיה לנו סיכוי להתחיל מחדש.     

אני מפויסת עם עצמי ועם היקום ומרגישה אסירת תודה.

לאחרונה התחלתי לעבוד עם עצמי על העמקת האינטימיות עם שני הפרטנרים שלי: הנשלט הקבוע שלי, שאיתי שנה ושמונה חודשים, והמזדמן, שאתו אני נפגשת פעם בחודש בממוצע כבר שנתיים. מדהים עד כמה אפשר להזדיין עם אנשים במשך המון זמן ועדיין שיהיו מחסומים של חוסר ביטחון וחוסר נכונות להיות פגיעה.

השבוע היה לי מפגש ממש מוצלח עם המזדמן, כזה שממש חוויתי בו רגעי אושר, והיום היה מפגש עם הקבוע, מפגש ראשון בביתו, ברקע מוזיקה טובה ברדיו, ושוב הצלחתי לגעת באושר ולא רק בסיפוק.

במקביל, אני ממש לא בקטע של להכיר אנשים חדשים או לכבוש כיבושים חדשים. רק לעבוד על מה שיש עם מי שכבר יש אתו משהו.

שבת שלום שתהיה. 

לפעמים כל מה שבא לי זה שירדו לי. בלי הקדמות, בלי התנצלויות, פשוט לכוון את הראש של הבחור לאן שצריך ולצוות עליו בקשיחות שיתחיל ללקק. מדי פעם ללטף לו את הראש כמו שמלטפים כלבלב חמוד, לכוון אותו עם הידיים לנקודה שתפיק את מירב העונג, מדי פעם לעצור אותו ולסטור לו קלות. ככה עד שאגמור.

אבל אני מכירה את עצמי. אף פעם לא גמרתי ככה. באיזשהו שלב, הגירוי כ"כ חזק שאני צריכה חדירה. בהתחלה בתנוחה המיסיונרית, ואז כשאני למעלה, מפמפמת את הבחור בקצב שלי כשהוא שוכב חסר אונים ופאסיבי לגמרי מתחתיי, עם פרקי ידיים מהודקים היטב לאחור. וכל אותה העת אני מכתיבה את הקצב, את הטון, מצווה ופוקדת, משפילה וסוטרת, ובעיקר משתמשת בפרטנר ככלי לעינוג שלי.

תחושת השליטה משכרת, הגירוי מענג ומתעצם, ואז אני גומרת.  

יורדת מהצעצוע, מתכרבלת בתנוחה עוברית, מסדירה את הדופק. נרגעת לאיטי. 

ואתה? נשאר שם ללא ניע, מחכה בסבלנות שאחזור לעצמי. כשזה יקרה, כנראה שאצווה עליך לעשות לי נעים בגב, ומשם הדרך לליטוף הישבן שלי קצרה, והופה, סיבוב שני.

מוכן?

הוא ביקש שאכתוב עליו בבלוג שלי, והוא ביקש יפה, אז הנה אני כותבת. 
הוא היה אחד הראשונים שהכרתי פה באתר. הצטרפתי לכלוב באפריל 2014, כך שזה היה לפני קצת יותר משנה וחצי. צעיר מאד, באמצע שנות העשרים לחייו, וחוץ מהיותו גבוה (מדי!) ממש הטעם שלי. רזה, בהיר, לא שעיר, ומעט השערות שיש לו על הגוף בלונדיניות, אינטליגנטי ומתמסר. מסתבר שהוא גר במרחק של פחות מק"מ ממני. הלכתי אליו ברגל ובחזרה.
לא שכבנו אפילו בפעם הראשונה. אבל היה כיף וטוב.
מאז נפגשנו עוד כמה פעמים. לפעמים אצלי, לפעמים אצלו. לא המון פעמים, אבל תמיד היה מוצלח. הוא ממש נהנה להתמסר לי, להפקיד את עצמו בידיי ולציית לכל מבוקשי. הוא חושב שהחזה שלי מדהים ושאני סקסית בטירוף. הוא לימד אותי שאחרי הקשיחות חשוב להפגין גם רוך, ללטף ולחבק. החיבור בינינו לא היה רק גופני אלא גם אינטלקטואלי, ומעל לכל - כן ורגוע. נחמד. אנחנו באמת מעריכים ומחבבים זה את זה. מדי פעם מסתמסים, שומרים על קשר, מתעדכנים, גם סתם כך, לא רק כשחרמנים. חבל שזה כל כך לא מובן מאליו ונדיר.   
כמוני, הוא בזוגיות פתוחה. אולי זה חלק מהעניין, ראש פתוח, אדם לא שגרתי, שהבדס"מ הוא חלק מעולמו אבל ממש לא כולו. 
מוקדש לך בחיבה רבה, מותק. כן ירבו.