לאחרונה אני שוב מרגישה מתוסכלת מכך שהרוב המוחלט של המפגשים שלי עם נשלטים מסתיים לאחר פגישה אחת, ולא משנה עד כמה היא היתה מוצלחת.
אני חושבת למה זה קורה, ונראה לי שלפחות חלק מהעניין זה שבפרופיל שלי היה כתוב עד לפני כמה דקות שאני ביחסים פתוחים ופוליאמורית. בעיני הניאנדרתל הממוצע המתקרא גבר זה אומר שאני פנויה לסקס 24/7, בלי צורך במחויבות.
זה לא מה שזה אומר. בכלל לא. פוליאמוריה משמעה היכולת להכיל יותר ממערכת יחסים רגשית אחת בו זמנית. הדגש הוא על המילה רגשית. סקס הוא חלק ממערכת היחסים הזו, וודאי, אבל רק חלק אחד ממנה. עניין הדדי, יציבות, מחויבות וקביעות הם חלקים אחרים. לא ברמה של קשר ראשי או מונוגמי, אבל בהחלט ברמה משמעותית.
אין לי שום עניין במפגשים חד פעמיים. כשאני כבר חורגת ממנהגי ונפגשת עם מישהו שאינו הנשלט קבוע שלי, אני מקפידה לסנן ולהיפגש רק עם אנשים שיש לי חיבור אישי ואינטלקטואלי איתם. אנחנו מדברים בסקייפ לפני הפגישה כדי לראות אם יש משיכה הדדית. רק אם הם מוצאים חן בעיניי ואני בעיניהם, קובעים להיפגש. אם המפגש מוצלח, אז אני רוצה שיהיה המשך ויהיה מפגש נוסף. כשהצד השני נעלם בלי להשאיר עקבות, זה פוגע בי.
משיחות עם שולטות אחרות פה הבנתי שאני ממש לא לבד.
אולי יש עוד משהו בהתנהלות שלי או בי שלא חשבתי עליו, שגורם לחברה'לך להתאדות. הייתי שמחה אם היה לי את מי לשאול, כלומר אנשים שנפגשו אתי ולא חזרו לפגישה נוספת. אבל מן הסתם, הם כבר לא בעניין שלי, ואין עם מי לדבר. לא שניסיתי.
למה זה גורם? לחשדנות עמוקה כלפי כל מי שפונה אליי בצ'אט. לנתינת פחות צ'אנסים. לתחושת חוסר בטחון במפגשים עצמם, וחבל, כי כדי להתחבר לשולטת הפנימית שבי אני צריכה להרגיש הכי בטוחה בעצמי ובפרטנר.
חבל.
