צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המנטליסטית

תעוד של שיחות וחוויות שמראה את הפער בין הדימוי הזוהר של שולטת עטוית עור על עקבים שלרגליה נשלט חטוב וצייתן לבין המציאות ההו כה עגומה.
לפני 6 שנים. 1 בדצמבר 2017 בשעה 16:14

כל הפארטיות והמפגשים שהיו לאחרונה הם כיף גדול, אבל לא מה שאני באמת מחפשת. 

אני מחפשת נשלט קבוע לקשר ארוך טווח ויציב. לא קשר רומנטי או זוגי, אבל בהחלט קשר רגשי עמוק, אינטימי, ולא רק במשמעות המינית.

הווה אומר, מפגש שבועי ביום קבוע, בערב, אצלי או אצלו. מאחר שהדירה שלי פנויה רק ערב בשבוע, ולא ערב אידיאלי, אני אשמח אם הנשלט יהיה ממוקם ואפשר יהיה להיפגש אצלו. מאחר שאני גרה במרכז, גם הוא צריך לגור באזור חיוג 03 או מקסימום בחלק הדרומי של 09.

גיל. בעיקרון 30 עד 40, אם כי אני לא שוללת שנתיים שלוש חריגה לכל כיוון.

לא תפוס או נשוי. אני לא עושה שום דבר מאחורי הגב של אף אחת. אין פשרות בנושא הזה. לא אכפת לי לחלוק אותך עם עוד נשים כל עוד לא מעורבים בסיפור שקרים. 

חוץ מזה, חייבת להיות משיכה הדדית. לשם כך, צריך להחליף תמונות פנים. לצערי, נתקלתי לא אחת בנשלטים שלא סמכו עליי מספיק כדי לשלוח לי תמונת פנים. מה שמביא אותי לסוגיית הטלפון. מי שלא מוכן לתקשר איתי בטלפון, שיתכבד ויעבור הלאה. זהירות זה סבבה, אבל אחרי שנתתי לך את המספר שלי, שלחתי לך תמונה וקישור לפרופיל הפייסבוק שלי, זו כבר לא זהירות, זו פראנויה. גם להתקשר אליי ממספר חסוי זה לא שוס, כי אין לי דרך ליצור אתך קשר, והדדיות חשובה לי. 

זה הכל. לא דרישות מופרכות. לצערי, טרם מצאתי מישהו שעומד בהן. 

בהצלחה לי. 

 

לפני 7 שנים. 26 בנובמבר 2017 בשעה 4:58

אמש נפגשתי עם מישהו בן 23. אנחנו מדברים כבר חודש וחצי, דווקא לא פה ואני גם לא מכירה אותו מפה. 

הוא היה אצלי שעתיים וחצי, והחיוך לא יורד לי מהפנים עד עכשיו. כזה חמוד, פנימית וחיצונית. למרות שאנחנו לא מסכימים בהרבה דברים, הכימיה הבסיסית שם. הומור פסיכי, זרימה הדדית. טווינו סיפור על כך שבן זוגי ואני מבתרים גופות של מבקרים תמימים, שותים את דמם ומאפסנים את הגופות בתא המטען של רכבי, אבל בגלל שהרכב שלי קטן, אנחנו עושים את זה רק למבקרים קטני קומה. 

15 ס"מ זה כל מה שמפריד בינך לבין המוות, אמרתי לו. שנינו הסכמנו ש-15 ס"מ זה מכובד.

זה בסה"כ מפגש השליטה השני שלו. מקווה שנשאר לו טעם של עוד. לאו דווקא ממני. הוא גר רחוק ולא ממונע, ואני בתקופת לחץ היסטרית בעבודה.

חצי מהמפגש היה סשן, והחצי השני היה שיחה. בעשרים הדקות האחרונות לא התאפקתי ומזמזתי אותו. כזה חמוד. 

למה אי אפשר שיהיה ככה עם כולם? כימיה מינית, אישיותית, צחוקים וזרימה, שילוב של אישיות פרחחית, חצופה ואפילו ביקורתית עם צייתנות מינית ובעיקר עניין הדדי.

שבוע טוב, כלוב. 

לפני 7 שנים. 25 בנובמבר 2017 בשעה 10:38

"נשק לי את הרגליים", אני מצווה. אבל אני לא משחררת לך מספיק רצועה כדי להגיע אליהן.

אתה מתאמץ לרכון ולציית, אבל הרצועה לא מאפשרת לך לרדת אל מתחת לברכיים שלי. 

"יש לך בעיה בהבנת הנשמע, אפס?" אני שואלת בחוסר סבלנות.

"לא גבירתי", אתה עונה באומללות.

"אז למה אתה לא מציית?"

"אני מצטער גבירתי, אני לא מצליח".  

"מה הבעיה?" 

"הרצועה קצרה מדי, גבירתי" . 

"אז תבקש שאשחרר אותה, דביל".

אני צוחקת. עליך. 

"את יכולה בבקשה לשחרר לי את הרצועה, גבירתי?", אתה שואל בהכנעה, מושפל ונלעג. 

"כמובן. כל מה שהיית צריך זה רק לבקש".

מאוחר יותר, במיטה, אני שוכבת על הגב ברגליים צמודות. אולי אפילו משוכלות. 

"רד לי".

מה אתה עושה? הפנמת? אתם מוזמנים להשיב בתגובות. 

לפני 7 שנים. 23 בנובמבר 2017 בשעה 22:59

חזרתי זה עתה מהפליי פארטי הראשונה שלי. הייתי בלחץ אטומי לפני כן, ואני שמחה לבשר שהיה ממש כיף. 

הרגשתי הרבה יותר בנוח עם מיניות פומבית, של אחרים ושלי, ממה ששיערתי בנפשי שארגיש. 

קיבלתי עיסוי בשש ידיים, שהיה מפנק ונעים. 

התלבשתי מושקע כפי שהרבה זמן לא יצא לי, והרגשתי טוב עם עצמי. 

ועכשיו, איך נרדמים? מלמדת מחר על הבוקר, וכבר רואה איך אני עושה טעויות על ימין ועל שמאל בדרך לעבודה, נתקלת בשולחנות ואומללה מחוסר שינה.

אבל היה שווה. 

לפני 7 שנים. 18 בנובמבר 2017 בשעה 10:23

שוחחתי עם מכר וותיק בכלוב, בחור חמוד ושנון. החלפנו שנינויות אגב שיחה על המקבילה הנפשית של הקזת דם לצורך ריפוי, שיטה שהיתה נהוגה בעבר. 

או כפי שסיכמתי את הנושא, המקיז דה סאד. 

לפני 7 שנים. 30 באוקטובר 2017 בשעה 21:45

אני הטעם של כולם, אמר הנשלט על המראה החיצוני שלו. אני כמו קוקה קולה. 

אתה קולה זירו, השבתי. מתוק, אבל אפס. 

(: 

לפני 7 שנים. 12 באוקטובר 2017 בשעה 13:37

זה מה שעובר לי בראש בימים אלה. לא קרה עדיין.

דפיקה בדלת, בדיוק בזמן.

אני פותחת, אתה נכנס. אני סוגרת את הדלת. "שלום, גבירתי", אתה ממלמל חלושות. 

אני מצמידה אותך לקיר, ידיים פרושות,  רגליים מפוסקות קצת. מרחיבה לך את הפיסוק עם הברך, תופסת אותך במותניים ומזיינת אותך קצת על יבש מאחורה. יד אחת שלי עוברת מהמותן שלך למפשעה, מוודאת שהזין שלך כבר זקור, מוחצת קצת ולשה את האשכים.

אני מושכת אותך מהקיר, מסובבת אותך אלי, תופסת אותך מהמכנסיים וגוררת אותך אחריי לסלון. על השולחן מונח הקולר, מחובר לשלשלת.

מורידה אותך בכוח לברכיים. מתיישבת על הספה. "חולצה!", אני פוקדת. אתה מוריד אותה. אני מורידה את הראש שלך למטה, לעבר כפות הרגליים שלי. "נשק!". אתה מציית. אני משכלת רגליים. מרימה אותך מהסנטר. עונדת לך את הקולר. יותר נוח ככה. מושכת בשלשלת, מאלצת אותך להיצמד לשוקיים שלי.

"לקק, כלבלב", אני מצווה, וכשאתה מלקק, אני תוחבת את כף היד שלי אל בין השוקיים שלי והלשון שלך, שתלקק אותה. דוחפת שתי אצבעות לפה שלך, שתמצוץ. אתה מוצץ בנאמנות, כמו שרמוטה טובה. עוצם עיניים ומתמסר. מתמכר. 

משחררת קצת את השרשרת ומורה לך לחלוץ את הנעליים שלי. אתה מציית וחולץ אותן בעדינות. "עכשיו תתפשט". אתה חולץ נעליים, פושט את המכנסיים והתחתונים.

"אני רואה שעומד לך, עבד. מעצם ההשפלה. אתה כזה אפס". אבל אני מרוצה מהאיבר הזקור שלך, מחייכת ופורעת לך את השיער בחיבה.

המשך יבוא. 

לפני 7 שנים. 4 באוקטובר 2017 בשעה 14:43

אז אחרי הפוסט האחרון, שתיאר את הצדדים השליליים של חוויותיי בכלוב, יש גם צד שני למטבע. אתמול בלילה היה ממש קסום.

שיחה עם נשלט שביקש להתייעץ איתי לגבי השולטת שלו, שבעקבותיה הוא קיבל החלטה חשובה לגביה, והיום סיפר לי על ביצועה. ממש התרגשתי מהיכולת שלי לגעת ככה בחיים של מישהו שאני לא מכירה. לייעץ, להקשיב, לתת אינפוט. קשר של ממש בין שני אנשים נטולי אינטרסים. מנטה המנטורית. 

שיחה נוספת עם מישהו שהכרתי בכלוב והפך לחבר פייסבוק שלי, שגם בה ייעצתי לו איך להתקדם עם בחורה שהיה לו דייט איתה. גם הוא יישם ודיווח לי היום על התוצאה המוצלחת. 

שתי שיחות עם מכרים וותיקים שהפכו לסשן וירטואלי בצ'אט, כל אחד יותר מחרמן ומספק מהשני. אגו טריפ מטורף.

ובעיקר, מיעוט הצקות מדושים עילגים. נראה לי שהפרופיל שלי כעת מרתיע אותם.

כן ירבו לילות כאלה.

חג שמח, אנשימים. 

לפני 7 שנים. 30 בספטמבר 2017 בשעה 7:29

שלושה אנשים, שלושה נשלטים, שבוע אחד.

הראשון בן 39, עשה רושם רציני. שוחחנו על התקופות שחיינו בחו"ל. הוא נראה מעוניין להכיר אותי באמת ובתמים כאדם.

החלפנו תמונות. שוחחנו בטלפון. עשינו תאום ציפיות. הבהרתי ששליטה לוקחת זמן ואמון שנבנים עם הזמן. נפגשנו. היה נחמד ונעים. הפגישה הסתיימה ביוזמתי. מאז לא שמעתי ממנו. אתמול הייתי בצ'אט והוא היה גם ולא פנה אליי.

השני זה מישהו שנפגשתי איתו פעמיים בעבר, והפסקתי כשהוא רצה לתחום את הפגישה השלישית לזמן מוגבל של שעה. הוא הפציע מולי בצ' אט וביקש הזדמנות נוספת. קבענו להיפגש בחמישי בשמונה וחצי. קצת לפני כן הוא ביקש לאחר. אמרתי לו שנראה לי שנוותר, וצמחה מזה שיחה שבה הוא הודה שהוא בזוגיות ונילית ונפגש עם שולטות כי הן החולשה שלו מאחורי גבה.

השלישי כבר פגע בי באמת, ודי עמוק. פנה אליי בצ' אט, עברנו לווטסאפ ויומיים הוא חיזר אחריי בקטע מתוק לחלוטין. אמר שנראה לו שמצא את השולטת הבאה שלו. קרא לי גברתי. שוחחנו בטלפון והיה חיבור ממש טוב. על פוליטיקה, על מוסיקה, על הא ועל דא. החלפנו תמונות ונרשמה התלהבות הדדית. נפגשנו ברביעי. הוא שפע מחמאות על כמה אני יפה וסקסית ואיזה מדהים זה לראות אותי גומרת. הפגישה הסתיימה ביוזמתי. למחרת הוא נעלם. שלחתי לו סמס לדרוש בשלומו כי הוא היה קצת חולה ברביעי, והוא ענה בלקוניות שהוא על הפנים ונדבר אחר כך, ולא סיים את ההודעה בגבירתי. מאז לא שמעתי ממנו. אמש שלחתי לו הודעה שמבקשת להבין מה השתבש ומתי. זכיתי לתשובה הבאה: "מצטער שלא הסברתי אבל אני החלטתי לקחת צעד אחורה בנושא כרגע.. מצטער בכל מקרה אל תקחי את זה אישית." 

כבר כתבתי פה בעבר על כך שרוב המפגשים שלי נגמרים ככה, וכמה רע זה גורם לי להרגיש. אני נחבטת באותו קיר שוב ושוב בלי להבין למה. איפה הכשל. מה אני עושה לא בסדר.

האם מנגנון הסינון שלי לא מספיק טוב? האם יש משהו במפגש, שמוריד אותם ממני? אשמח לאינפוט בונה ולחוויות דומות שאולי קרו לכן השולטות ולכם הנשלטים.

מה שהכי מעליב זה שכל הזמן מתלוננים על מיעוט השולטות האמיתיות והאיכותיות פה. ועד שכבר מוצאים אחת, זורקים אותה אחרי פגישה אחת? כנראה שקורה משהו ממש דרסטי.

אני לא יודעת איך להרתיע נשלטים קקות כאלה. איך למנוע מעצמי את הפגיעה הבאה. חשבתי לומר שמי שייעלם לי בלי להסביר לי למה יככב בפוסט הבא שלי, כולל תיאורים לא מחמיאים שלו. מה דעתכם? 

לפני 7 שנים. 14 בספטמבר 2017 בשעה 19:26

אין תקווה, אין מכנה משותף, אין שום תקשורת.

בימים האחרונים הצטברה כזאת כמות של דושיות וסחלה בקרב הפונים אליי, שאני על סף ייאוש. ואם אני מרגישה ככה, אני לא מתארת לעצמי מה נשלטות או נשים צעירות יותר עוברות.

כל אחד מרשה לעצמו להניח הנחות לגביי. כמו שאם אני בצ'אט, אני מחפשת פגישה. שאם אני בזוגיות פתוחה, אני זמינה להצעות לסקס כשהפקטור היחיד הוא מתי הדירה שלי פנויה.

אנשים שלוחצים לעבור לווטסאפ אחרי 5 דקות שיחה. אנשים שפונים אליי ישר כהמלכה. אנשים שנעלמים באמצע תקשורת בלי להגיד שלום או להתנצל. לא מתאים לך? סבבה. יש דרך מכבדת ומנומסת להגיד שאתה לא מעונין ושיהיה לשנינו בהצלחה. אלוהים עדי שאני מסננת נשלטים על מראה חיצוני, אבל אני אף פעם לא נעלמת אחרי שראיתי תמונה. אני מסבירה שלא מתאים ומתנצלת. 

אנשים שלא קראו את הפרופיל המושקע שלי או מתעלמים כליל ממה שכתוב בו.

אנשים שקיבלו הזדמנות, איבדו עניין אחרי פגישה או שתיים או לא עמדו בסטנדרט של קשר קבוע, וחוזרים מהאוב אחרי שנה או שנתיים ודורשים, לא מבקשים חלילה, הזדמנות נוספת.

כאלה שנורא רוצים להיפגש אבל לא מוכנים לתת לי מספר טלפון.

כאלה שברגע שמעמתים אותם עם שקר או חוצפה מגיבים בתוקפנות והכחשה. כן, הכל בראש שלי. גם זה ששאלת אותי אם אני גרושה עם 3 בנות ושאלת אם אני רוצה לראות אותך בחגורת צניעות.

למה אני עדיין כאן? שאלה טובה. לא באמת מצפה להכיר פה מישהו נורמלי, אבל התקווה מתה אחרונה, כפי שכתב לי מישהו בהודעה פרטית שבה כתב שיפה שאני מחפשת בחורים צעירים ורזים בעוד אני כוניפה מבוגרת. ויש אנשים נחמדים שהכרתי כאן במהלך השנים שאני נהנית לפטפט איתם. ובעיקר, זה מעביר את הזמן. כמה אפשר להיות בפייסבוק אחרי יום עבודה ארוך ומתיש.

בבקשה, בבקשה, בבקשה. תהיו בני אדם. תכבדו. אני אישה בשר ודם, לא פנטזיה מחופצנת. ולא ייצא לכם כלום מפניות כוחניות, עילגות ולא מכבדות. תודה ולילה טוב.