בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המנטליסטית

תעוד של שיחות וחוויות שמראה את הפער בין הדימוי הזוהר של שולטת עטוית עור על עקבים שלרגליה נשלט חטוב וצייתן לבין המציאות ההו כה עגומה.
לפני שנה. 13 בינואר 2023 בשעה 10:31

אני תמיד מקפידה לא לחצות גבולות. אפילו לא להתקרב אליהם. אבל בתוכם, יש לי חופש פעולה מלא. 

אני תמיד מקפידה על מילת ביטחון. אומרים מהי לפני שמתחילים. אבל כל עוד היא לא נאמרה ולא חציתי גבול, אני מצפה לציות מלא. 

יש לי קולר של כלב. רחב ועבה. קיבלתי אותו לפני הרבה שנים מהנשלט שלי דאז. בהתחלה השתמשנו בו כקולר. אחר כך הוא נכנס למגרה וצבר אבק. היום יש לי קולר ורצועה עדינים יותר. 

אבל לאחרונה, משהו כמו שנה, אני משתמשת בקולר הזנוח כרצועת הצלפה. מקפלת אותו לשניים ומצליפה בישבן. וכנשק יום הדין, פותחת אותו ומשתמשת בחלק עם האבזם. על הזין. 

לפני המפגש האחרון שלי, דנתי בנושא עם הפרטנר. הוא התחיל קצת מהוסס לגבי מידת הכאב. אמרתי לו שלא אשתמש בקולר להצליף בו ללא הסכמתו. גם אמרתי לו בדיוק איך ההסכמה שלו תושג. הוא ממש רצה למצוץ את הדילדו שלי כשקצה אחד של הדילדו בתוכי, והחלק השני משתלשל בין רגליי כמו זין מאד אמיתי למראה. אמרתי לו שכדי למצוץ אותו, הוא יצטרך לספוג הצלפה עם הקולר.

וכך היה. הגענו לרגע המיוחל, הדילדו ואני היינו מוכנים, והוא כמעט ייבב מתשוקה למצוץ אותו. הזכרתי לו מה המחיר. הוא הפנה אליי את הישבן והרס הכל באמירה, "טוב, גבירתי. אני מוכן, גבירתי". מוכן במובן של מסכים, לא במובן של good and ready.

התבאסתי רצח. מה זה מוכן? בפעם הבאה זה לא יספיק. הנשלט התורן יצטרך לבקש שאצליף בו. ולאחר מכן, הוא יצטרך להודות לי. להגיד לי תודה על משהו שהוא בכלל לא היה מעוניין בו. שהוא פחד ממנו. שכואב לו. 

רק לכתוב את זה גורם לעיניים שלי לנצוץ ולשפתיים שלי להתעקל בחיוך זדוני. 

לא פחות כיף זה להצליף בנשלט באכזריות אחרי שלא דייק מספיק במילוי הוראה או הפר את אחד החוקים. רצף הצלפות מכאיבות ומהירות. ואז, כשהוא כאוב ומתנשם, להכריח אותו להודות לי על כך שאני עוזרת לו להשתפר ולהיות מדויק יותר. להיות כלב ממושמע ועבד צייתן. 

ובהמשך, הוא כבר יידע לבד לשים את הקולר בפה, לזחול אליי ולהניח אותו לרגליי. תהליך האילוף הושלם. הקולר עבר מלהיות משהו מרתיע, מפחיד, כואב ולא נעים למשאת נפש. למפתח שפותח את השער לעונג. לסמל לצייתנות, לכניעות, לקבלה של המקום שלו. 

תצליפי בי, גבירתי. בבקשה, אני מתחנן. 

ואני מצליפה. עם החלק של האבזם. על הישבן ועל הזין. וכשאני מרגישה שהגעתי לנקודה הנכונה, אני מפסיקה והוא קורס לרצפה, מנשק את רגליי, מייבב בכאב וחרמנות ואני יודעת שהוא יעשה עבודה מצוינת בללקק אותי ככה. 

 

masoul -
אנחנו יחד כבר כמה שנים.
פגישה ראשונה היתה בחוץ, להכיר.
פגישה שניה כבר היתה סשן. אצלה.
היא שאלה אותי לגבי מילת ביטחון. שאבחר לי מילת ביטחון.
אמרתי לה שאני לא רוצה מילת ביטחון, שאני מסרב למילת ביטחון.
שאם היא לא מרגישה איפה אני ומה עובר עלי וכמה קדימה אפשר ללכת ומתי לעצור,
אנחנו כנראה לא מתאימים.
אמרתי שאני צריך את זה אמיתי. שלה באמת. לא שלי. וזה אומר שלא רק שהיא מחליטה,
אלא גם שלי אין יכולת להחליט.

כמה שנים. בנתיים זה עובד לנו.

להגיד תודה.
זה גם אצלה חזק מאד. על הכל תודה. על מכות תודה על סטירה תודה
על דברים שהיא אוסרת עלי תודה ועל דברים שהיא מכריחה אותי תודה.
תמיד תודה.
אפשר לראות גם עליה כמה זה עושה לה ואיפה זה נוגע בה ואיזה טריפ אדיר עבורה זו התודה הזו.
ועבורי. עבורי זה אחד הדברים היותר מכניעים. זה לא חד פעמי. זה שזה כל הזמן. זה מחלחל ומייצר כניעות ומקום מושפל,
מקום מושפל וכנוע מעבר להשפלה והכניעה הרגעית.




לפני שנה
טוטאלי ת - מהממ
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י