המנטליסטית

לא רק בעברית יש מילים עם שלל משמעויות. Resolution זה גם החלטה וגם פיתרון, וגם רזולוציה ואולי עוד דברים.

חשבתי הרבה עם עצמי על כמה אני תמיד מתאכזבת, נפגעת וממש נעלבת כשנשלט חדש לא עומד בציפיות שלי. שיתפתי את החדש בתחושות שלי. הצעתי לו שתי אופציות שהרגשתי נוח איתן.

1. קשר שמתמצה במפגשים פעם פעמיים בשבוע שבהם הוא משרת אותי, וזהו. אין מחויבות לתקשורת מעבר, אני לא שולטת לו בגמירות, אין צורך לתת לי משוב מפורט אחרי כל מפגש למה הוא התחבר ומה היה פחות טוב, ואין השקעה רגשית ומחשבה עמוקה מצידי. יש תאום ציפיות קצר לגבי מה רוצים שיהיה במפגש הבא כדי למקסם הנאה ממנו. זה סוגר לי פינה של סיפוק מיני ובדס"מי, וזה סבבה. 

2. קשר רגשי יציב עמוק שבו השליטה תוכל להעמיק. לא תדירות גבוהה יותר של מפגשים. לא שיחות יומיומיות ארוכות. אבל אני שולטת לו בגמירות, יש טקסים ויש העמקה של השליטה שמתבטאת באופי התקשורת ובמהלך המפגשים. זה מה שיגרום לי להרגיש ביטחון. היציבות, ההתמסרות, הענקת השליטה ברבדים הרגשיים והמיניים בחיים שלו יותר ויותר. 

אמרתי לו שמה שלא ארגיש איתו נוח הוא יציר כלאיים. שכשיתחשק לו, הוא ישלח הודעת בוקר טוב, גבירתי וכשלא לא. שהוא יפנה אליי בשמי או גבירתי לפי רמת החרמנות שלו. בקשר שליטה רגשי אין שוויון אבל יש הדדיות. אני לא מתכוונת להרגיש ציפייה לא ממומשת או להשקיע מחשבה ורגש חד צדדית. לא כיף לי להיות במצב של חוסר ודאות והמתנה להודעה שתרגיע אותי. 

סיכמנו שנדבר על זה היום כשניפגש. וההחלטה המשותפת היתה אופציה א'. זה מוריד ממני כ"כ הרבה בלבלות. אין ציפיה והמתנה. אין בלבול לגבי אופי התקשורת. בכל תקשורת בינינו, אני גבירתי והוא רוחש לי כבוד מלכים. ותקשורת מעבר למפגשים היא אך ורק תאום שלהם. 

תהיתי אם זה לא יפגום במפגש. זה אכן הרגיש מוזר לפרקים, ובנקודה אחת אפילו קצת הרגשתי רע. אבל זה גם שדרג את הסשן ברמה פסיכית. ההבנה שלי שמדובר ביחסי תן וקח, ושאני יכולה להתמקד בעצמי יותר מקודם העיפה אותי למעלה. מעטות הפעמים שחציתי את רף הכאב העליון של נשלט, והיום זה ממש היה אחד לאחד מה שתארתי בפוסט "פחד ותודה". שברתי אותו. אמרתי לו שכשהכאב יהיה יותר מדי, שירד על ארבע וינשק לי את כפות הרגלים. וכך היה.

לאחר מכן, הכרחתי אותו לגמור בדרך הכי לא נוחה, משפילה והפוכה לזו שהוא רגיל אליה. בשיחות קודמות בנושא, הוא אמר שאוננות וגמירה הם מקומות שמחייבים המון דיוק עבורו, ושסטייה מהמקומות האלה יוצרת עבורו קושי. ובכן, הוא גמר בלי שום בעייה בדרך שבאחת הפעמים הקודמות לא קרבה אותו אפילו למחוזות האלה ושהוא פידבק אותי לאחר מכן שלא מקדמת אותו לשום מקום.

הזכרתי לו את האמירה הזו בעודו מאונן על הברכיים על הרצפה, ביד הלא דומיננטית שלו, כשהוא מורשה להביט רק בחלקים מסוימים בגופי. אמרתי לו שזה דווקא מקדם אותו להרבה מקומות. למקומות נמוכים, לא נוחים וצרים, שהוא נאבק להתאים את עצמו להם. 

אמרתי לו שמאד משעשע שהוא בכלל מפנטז על גמירה בתנוחה נוחה על המיטה. שזה מופרך כמו מחשבה של ילד שנכשל בספורט לייצג את בית הספר בתחרות ספורט ארצית. שזה לעולם לא יקרה במפגשים איתי. ושכפי שהחלטנו, מחוצה להם הוא יגמור איך שבא לו, אבל איתי הגמירה הבאה תהיה עוד יותר מאתגרת, עוד יותר משפילה וכואבת. אולי הוא ישכב על הרצפה מתחת למיטה וישמע אותי מאוננת עליה. 

אמרתי לו שהסיבה היחידה שאני בכלל מאפשרת לו לגמור - אפילו ככה, משפיל, כואב ולא נוח - היא שאני רוצה לראות אותו מלקק את השפיך שלו, ולצערי אין דרך אחרת. המטרה מקדשת את האמצעים. 

כשהוא ביקש רשות לגמור, הספיקה נגיעה מאד מינימלית בביצים שלו כדי להביא אותו לקצה. הוא ליקק את הזרע שלו מהרצפה, מה שמילא אותי אושר גדול. 

לאחר מכן חוויתי כנראה את האורגזמה הכי חזקה שחוויתי אי פעם. בתנוחה שונה מזו שאני רגילה אליה. זו היתה חוויה בסדר גודל של לידה ותפרים בנרתיק. וזה לא צרוף מקרים לדעתי. 

ואז אמרתי לו יאללה ביי. זה היה המפגש הכי קצר שלנו עד כה. והכי תכליתי, יעיל, עוצמתי ומספק. גומרים הולכים. 

עכשיו אני מחכה לראות איך ארגיש מחר ומחרתיים. אם תהיה נפילה או שבאמת לא תהיה אצלי שום ציפיה, שום המתנה ושום דריכות. 

הלואי שזה יצליח ככה. זה מוציא ממני כ"כ הרבה דברים טובים.