מקווה שלא חרבשתי את השם. Mommy Dom Little Boy.
משהו שאף פעם לא דיבר אליי, אבל היום פתאום בא לי בבום משהו כזה. אולי אפילו יתגשם, אינשאללה.
אתה מגיע הביתה. מתפשט ויושב להכין שיעורי בית.
אתה יושב על הברכיים ליד שולחן הסלון עם דף שורות וכותב אותם: עשרה דברים שאתה מודה לי עליהם. עשרה דברים שאתה מבקש עליהם סליחה. עשרה עונשים שמגיעים לך. ומאה פעם את המשפט שבחרתי עבורך היום.
כשאתה מסיים, אתה מגיש לי את הדף. אני בודקת ואתה ממתין כמו ילד טוב. אתה מאד מקווה שלא אמצא טעויות כי אם כן, גם תקבל עונש וגם תצטרך להתחיל הכל מחדש.
אני אומרת לך שאמא של חבר התקשרה לשאול אם אתה יכול לרדת לשחק עם הבן שלה, אבל שאמרתי לה שאולי ביום אחר כי יש לך הרבה שיעורי בית.
עכשיו הגיע הזמן לארוחת הערב, אז אנחנו עוברים לפינת האוכל. אני יושבת על כיסא ואוכלת, ואתה יושב על הרצפה ואוכל אותי. בצד הנחתי לך קערת מים, כי אתה לא שותה מספיק ואני דואגת שלא תתייבש.
אני קצת מודאגת שהארוחה שלך לא מאוזנת וחסר בה חלבון, אז אנחנו חוזרים לסלון. אתה שוכב על הרצפה עם רגליים וישבן על הספה ומאונן עד שאתה מקבל רשות לגמור. לא הכל מגיע לפה שלך, ואני אוספת את מה שנזל לחזה ונותנת לך ללקק.
עכשיו מקלחת. אני אומרת לך להתחיל ושאגיע לסבן לך את הגב. אתה הולך למקלחת, ואני מגיעה קצת אחר כך. מסבנת לך את הגב ודואגת לנקות את הטוסיק מקדימה ואחורה טוב טוב.
אני יוצאת ראשונה ומתעטפת בחלוק רחצה. מושיטה לך מגבת ומוודאת שאתה מתנגב באופן יסודי.
עכשיו סיפור במיטה.
אתה נשכב במיטה, אולי מניח עליי ראש, אולי מנסה להיצמד אליי, מוצץ אצבע (אולי את שלך אפילו) ומקשיב לסיפור האהוב עליי, על הכלבלב הקטן מקיבוץ מגידו שיצא לחפש את אמא. הוא טיפס על גבעות וחצה נהרות, חפר בורות בחול וגמא מרחקים. ואחרי הרבה אתגרים וקשיים, הוא מצא את אמא, והכלבלב היה מאושר.
אני מלטפת לך את הלחי והראש, אומרת לך שהיום היית ילד טוב, ולכן אני מרשה לך לינוק קצת ולנשק אותי בכל הגוף.
אחר כך אתה מבקש לישון איתי במיטה, אבל אני שולחת אותך לחדר שלך. אתה כבר גדול מדי לישון עם אמא.
