צריך אומץ כדי להיות אותנטית. צריך ביטחון עצמי כדי לבטא את הרצונות והצרכים שלנו. וצריך עמידות כשאומרים בדיוק מה רוצים ולא מקבלים את זה.
תמיד במצבים כאלה אני תוהה למה אני לא מקבלת מה שאני רוצה וצריכה. אולי אני מבקשת יותר מדי.
התשובה היא כמובן אחרת. התשובה היא שגדלתי בבית שלא חשב שמגיע לי. ששידר לי שאני צריכה להגיד תודה על כל פרור שזורקים לי. כי אני פגומה. כי אני מוזרה.
ובכן, הבית הזה כבר מזמן לא קיים. לא האנשים הרעים שאכלסו אותו ולא ההווייה המדכאת שלו. הוא החליף בעלים, וכולי תקווה שהיום גרים בו אנשים טובים יותר.
היום אני אומרת לעצמי: זה מה שאני רוצה. לבקש פחות ולקבל פחות לא מספיק לי. לא עושה לי טוב. מנציח את הפגיעה. אני מעדיפה לבקש גם אם לא אקבל. גם אם מה שאני מבקשת לא קיים. גם אם מוכנים לתת את זה למישהי אחרת ולא לי.
ולכן עדכנתי את הפרופיל.
עכשיו, אין לי שום אשליות. ימשיכו לפנות אליי אנשים שלא קראו את הפרופיל. שרפרפו עליו. שהתמקדו בחלקים הלא נכונים. שקראו והבינו אבל עדיין פונים מתוך מחשבה שהם יכולים לנסות לקבל מה שהם רוצים בלי לתת לי מה שאני רוצה.
אבל לאנשים האלה אוכל לסרב בשלווה ובלב שלם. אני מאד רהוטה, מדויקת וברורה. לא הבנתם? חבל. לא הפנמתם? חבל. לא שמתם קצוץ? תמותו.
יהיו גם אנשים שיעמידו פנים שהם לגמרי בעניין אבל יהיו לא כנים. חלקם יתגלו בדרך וייבעטו עם השפיץ של הנעל, וחלקם כנראה יצליחו לפלס דרך לבטן הרכה ויבעטו בה עם השפיץ של הרוע. ויכאב לי.
יכאב לי בפצע שלא מגליד, יכאב לי בצלקת ובשריטה. יכאב לי מאד. כאבי פנטום וכאב טרי.
ואני אתמודד כמו תמיד. ואמשיך לנסות. לפעמים אקח הפוגה לשם כך. ואולי לא אקבל את מבוקשי בגלגול הזה. אולי גם לא בגלגול הבא.
ואולי כן.
