סיפור. פרי מקלדתי ודמיוני.
יושבים בסלון. למעשה, אני שכובה על ספה אחת והוא יושב על השנייה.
מדברים על הא ועל דא. מדי פעם אני מבקשת ממנו שימזוג לי סודה. מדי פעם הוא ניגש להראות לי משהו מצחיק בטלפון שלו. או שאני קוראת לו לבוא לראות משהו מצחיק בשלי.
בשלב כלשהו הוא אומר לי שממילא אקרא לו שוב, אז שהוא כבר פשוט יישאר לידי.
אני אומרת שאם הוא כבר לידי, שאשמח לעיסוי כפות רגלים ושולחת אותו להביא את מגוון הקרמים מהחדר.
זו הפעם הראשונה שהוא מעסה אותי, אז אני מנחה אותו לא לגעת בי באופן מרפרף שידגדג אותי ולא להכאיב לי עם לחץ חזק מדי.
הוא בוחר קרם ומתחיל. קצת כוונונים, וזה מושלם. נעים. ממריץ את זרימת הדם. הוא שותק כי הוא מתרכז במלאכה. אני שותקת כי אני מתרכזת בתחושה.
ואז אני אומרת, "כפות הרגליים שלי ממש מחבבות אותך ומוסרות לי שהיו רוצות להתנשק אתך".
הוא יורד לרצפה ומתחיל לנשק את כפות הרגליים שלי לאט ובעדינות.
אני נטרפת מהמגע, מההתמסרות מכך שהוא זורם איתי. עומד לי בטירוף, הזין שאין לי.
"עכשיו הבהונות שלי רוצות נשיקה צרפתית", אני אומרת." עם לשון".
הוא מוצץ את הבוהן הגדולה, כורך את שפתיו סביבה ויונק אותה.
"לא ככה", אני מוחה "תעלה ותוריד את הראש כשאתה מוצץ. כמו שמוצצים זין".
כשהוא מסיים איתה, הוא מלקק את הרווח בינה לבוהן הסמוכה לפני שהוא מוצץ אותה.
"קום", אני אומרת לו. אני גם קמה, וגוררת אותו אחריי לחדר.
במיטה, הפה שלו מתנה אהבים עם הדגדגן והשפתיים שלי. מנשק, מלקק, מוצץ ויונק. הוא מצטרפת עם פי הטבעת שלי.
כשאני גומרת, הוא יורד מהמיטה ונעמד לידה על הברכיים. מתיישב עליהן וממתין.
"עכשיו, אחרי שהבהונות שלי זיינו לך את הפה, ואחרי שזיינתי לך את הפה עם הכוס, אני רוצה לראות אותך מזיין לעצמך את הפה".
הוא לא מגיב. אולי הוא לא מבין ואולי הוא לא מסוגל.
"תמצוץ אגודל", אני אומרת בשלווה אבל בתקיפות.
והנה, פעולה שכל תינוק בן שנה עושה ומפיק ממנה נחמה ורגיעה, גבר שללא היסוס תחב לשון עמוק לישבן שלי מתקשה לבצע.
הוא מביט בי בתחינה, ומה שהוא רואה בעיניים שלי גורם לו להבין שמוטב שיציית.
הוא מכניס אגודל לפה ומוצץ אותו כמו שמוצצים מוצץ. הוא אומלל. זה לא מרגיע אותו, לא מדליק אותו וקשה לו רגשית.
"אל תהיה כזה תינוק", אני אומרת, זורה עוד מלח על הפצעים. "זה לא מוצצי, וביקשתי שתזיין לעצמך את הפה. תכניס ותוציא את האגודל כמו זין שנכנס לחור רטוב ומזמין. תעלה ותרד על האגודל שלך כמו שמענגים זין".
באופן פלאי, זה דווקא מקל עליו. לזיין הוא אוהב. גם אם זה את עצמו. הוא יותר אוהב שאני מזיינת אותו, כמובן, אבל זיון זה זיון.
אני אומרת לו שכרגע זה קשה ומשפיל, אבל שבהדרגה הזיכרון הזה יהפוך להיות ארוטי ונכסף. הוא יפנטז עליו. ובכל פעם שניפגש, הוא יתיירא מהרגע שבו אולי אבקש ממנו למצוץ אגודל אבל ירגיש בחסרונו אם לא אבחר ללכת בנתיב הזה.
ככה זה תמיד. מציבים קושי, גורמים לנשלט להתגבר על הקושי. ההשפלה מביאה עימה גרוי. לאחר מעשה, ההשפלה מכה כמו פלאשבק, הקושי נחווה שוב, אבל אחרי כמה ימים נותר רק הגרוי.
נראה לי שבפעם הבאה שאתן לו לבקש משהו, הוא יבקש למצוץ אגודל. מה שמראה עד כמה האגו דל.
