לפני 4 שנים. 5 ביוני 2020 בשעה 19:22
לפעמים אני פשוט אוהבת
לכתוב כאב,
לשוטט ברחובות העיר, בין אלפי אנשים, לבד.
כבר שלושה חודשים שבא לי לבד.
לא עצובה
לא דועכת
אין תסמיני דיכאון.
עובדת הרבה, ואוהבת
פוגשת רק את מי שצריכה
ומגלה כל יום
שכייף לי לבד.
אל תנסה להציל אותי אחרי שקראת אותי
כותבת עצב.
אומנות יפה גם כשהיא בשחור ולבן,
וגם כשהיא מדממת.
לא תמיד צריך צבעים כדי לשמוח.
לא כולם בפינלנד מתאבדים
ולונדון יפה כשהיא בשלכת.
לא עצובה
לא דועכת
סתם. פשוט בא לי לבד.
