לפני 3 שנים. 6 ביוני 2020 בשעה 20:46
אני לא חושבת שאני יכולה להסביר
את הסיפוק הזה
שאני חשה כשאני מעניקה לך כאב
מביטה לך עמוק לתוך העיניים,
כאילו חודרת אותך דרך האישונים.
ומכאיבה
מכאיבה
באהבה
אני רואה מהמבט שלך,
כמה אתה מסופק מלהעניק לי את הרעידות האלה
שעוברות לך בגוף
כשאתה חווה את הכאב, חד
חודר את העור העבה שלך.
אתה כל כך חזק ויציב
ביום יום שלך, וגם ברגעים האלה.
אני נושמת עמוק, מחייכת חצי חיוך
וממשיכה
ממשיכה.
ואתה, שלא דומע אף פעם
שכאבת כל כך הרבה לאורך השנים.
מעניק לי ברגע הזה
את מה שלא נתת אף פעם
לאף אחד, לאף אחת.
ואני רואה את הכאב
נוזל לך דרך העיניים.
נוזל מלוח, שניגר לך על הלחי.
מהכאב, מהסיטואציה, ממי שאני בשבילך.
הרגע הזה של הדמעה
זה הרגע שאני רוצה להיות שם בשבילך. תמיד.
להמשיך להכאיב לך
עוד ועוד
וללטף אותך ברגע שאחרי
שתדע שאני שם
ליצור עבורך עוד כאבים
לבנות עבורך עוד דמעות
בשבילי
בשבילך
