לפני 8 שנים. 17 בפברואר 2016 בשעה 18:19
הפוסט של Alatar
למי שהגיע היום, חשוב לקרוא.
אוהבת
שפחה מורכבת© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 8 שנים. 16 בפברואר 2016 בשעה 23:51
פעם אחת לפני שנים רבות, אני ונילית לא בתולה אך כשרה וחבר שלי מבקש לכבול אותי.
ממש לא מתחשק לי. ממתי קושרים נשמות חופשיות ועוד את שלי? בשביל מה זה טוב?
מאד מתחשק לו. מזכיר ורוצה ומכמיר את לבי. היום חושבת שהיו לו אזיקים נטולי שולט.
מסכימה רק את הידיים. בכל זאת צריכה להישאר בשליטה ואם צריך יש אופציה לבעיטה.
שוכבת בשקט על הגב. מחבר את סוגרי המתכת לפרקי הידיים ולמוט המיטה. נועל היטב.
אני אזוקה. איזה קטע, אני אזוקה. זה הזוי שאין לתאר ולא להאמין, א-נ-י א-ז-ו-ק-ה!
חוטפת את הצחוק של הלייף. מקובעת מכדי להתגלגל ממנו אז פשוט מתפקעת שם במיטה.
עומד ליד ובוהה. חשק זה לא עושה. מבין שהדרך היחידה להפסיק את הקומדיה האנושית
היא לפתוח את האזיקים חזרה. לא אומר מילה תוך כדי ולא אחת נוספת בזוגיות בהמשך.
פעם אחת אחרי שנים רבות בודקת אם אני נשלטת.
נכבלת מיד בלי אזיקים בסטירה הראשונה מהשולט.
לפני 8 שנים. 16 בפברואר 2016 בשעה 12:47
לפני זמן מה שוחחתי בגישושים ראשונים. אחד הנושאים שעלו היה המראה שלי, מצא חן. בדרך-כלל זה מעולה,
הפעם עשה לי קווץ' בלב. מהפרטים בדיאלוג הבנתי שהגזע והעדה שלי מהווים בשבילו שיקול עמוק ומרכזי.
החמאה שלי הייתה מרוחה על הצד הנכון של הפרוסה שלו. אני הרגשתי את הקשה של הלחם, טעם יבש בפה.
משיכה המתייחסת לחיצוניות חיובית. לעתים שולחת תמונה לפני שנפגשים. אצלי זה פחות משמעותי. אילו עמדו
בקו מי שהייתי איתם לפני ועם הבדס"מ, פרט לגבריותם איני מוצאת קו פיסי שמחבר ביניהם. מה שכן לפעמים
משהו בחזות יכול להרתיע אותי כאשר הוא מצביע עבורי על תכונה פנימית. אינטואיציה, כדאי להקשיב לה.
זה לא בגלל שהחזות חשובה, לגיטימי לגמרי. לא רק בשל העניין הערכי המשפיע על הכבוד שעלי לחוש ולהביע.
מדברת כאן על דבר מה שונה. חשתי שעם האדם הספציפי הזה המשיכה שלו כלפי תיקבע תמיד בעיקרה לפי
רשימת-מכולת קצרה. יחסו אלי תלוי יותר בקטגוריה שלי מאשר במי שאני. ובעיני קשר אדנות הוא הכי אישי.
לפני 8 שנים. 16 בפברואר 2016 בשעה 8:01
הכוונה באותו פוסט היא שאין לי בעיה להסתובב עם פיג'מות אינפנטיליות וכל מיני דברים חמודים.
מכיוון שבעקבותיו נשאלתי עכשיו אם חוויתי חיות כחלק מסשן, מניחה שיש עוד מי שכך הבינו אותו.
לכן כותבת בצורה ברורה - מעולם לא הייתי עם חיות בסשן או בדומה לזה, ואין לי כוונה להיות.
לפני 8 שנים. 15 בפברואר 2016 בשעה 19:57
נמנ-מה-ת
לפני 8 שנים. 15 בפברואר 2016 בשעה 13:14
בתחילת דרכי בעולמנו הסביר אדון אחד מה עושה השפלה לשפחה. לדעתו מצד אחד האדונים נהנים ממנה ומצד שני
יורד בעיניהם ערכה. כדבריו מי רוצה אישה שהשתינו עליה והרביצו לה? הזהיר כדי שלא ישתמשו בי ויזרקו אותי.
סבורה היום שיש כמה כאלה, אלא שאז האמנתי בטעות שזו הנורמה המקובלת. כביכול מי שסופגת בכך מתפוגגת.
ימים חולפים, אדון שני, סשן. דורש שאבצע פעולה מסוימת בה פוגשת לראשונה. נזכרת במה ששמעתי ומרגישה
כאילו נבוט נופל לי על הראש. בטוחה שהיענותי הממושמעת מכניסה אותי עכשיו לקטגוריית השפחות הבזויות.
מצטמררת מהמחשבה שבעצם סיפוק רצונו של אדוני מרחיקה אותו ממני עד לנקודה בה יימאס בי וייפרד ממני.
זוכרת אותי עושה ובוכה. שרירי נעים בדיוק מושלם והדמעות זולגות. הוא עולה לפסגת הנאתו ואני מושלכת לתהום.
יורדת למדרגה נמוכה מכדי שאהיה ראויה לו. נענית לרצונו ומתענה משברון רצוני להיות שפחתו. חשה שכל רגע
מקרב אותי לסיום הצורב ומצייתת עד הסוף, עד תום. מביאה במו ידי לניתוק קורע לב בין אדוני לביני, לאובדני.
אחרי הסשן נשאלת למקור הכאב. מספרת. אדוני מחייך. מסביר מה ההבדל בין להתאהב ולאהוב. המאוהב מחפש
דרכים לקשור אליו את מושא התאהבותו. זאת כדי להתענג אתו וליהנות מנוכחותו. האוהב עושה הכל כדי שאהובו
יהיה מאושר, נקשר אליו מכדי לחשוב על עצמו. כמה אור במבטו ושלווה במגעו. ברוך אומר לי, את אוהבת אותי.
לפני 8 שנים. 14 בפברואר 2016 בשעה 22:12
מי שמצפה לסמרטוטה מיוחמת עלול להיתקל בלוחמת
לפני 8 שנים. 14 בפברואר 2016 בשעה 19:29
כאשר אני נשאלת מהם הגבולות שלי הראשון אותו אומרת הוא לא לפגוע באחרים, לגבי מציינת בשני. זה אולי
נשמע פשוט אך כה חשוב, לא לפגוע באחרים. כללי ועד מאד פרטני. לא מדובר פה רק בדרמות למתקדמים.
נכנס למקומות שעלולים להיראות שוליים, כמו הימנעות מפעילות פומבית ברחוב אליה נחשפים מי שאינם מעוניינים.
אקח דוגמה דמיונית קיצונית. נניח יש בחירות ובעיני כדי להיטיב עם החברה הישראלית עלי להצביע למפלגה מסוימת.
אדוני מודיע לי שלדעתו היותר נחשבת מוטב שאשים בקלפי פתק שונה. אין בפיו הסבר ענייני אלא יצירת מניפולציה
על מה שאני. טענה שעם הפעולה הזו הקטנה אהיה השפחה האישית שמוותרת בשבילו על עצמה, שלו הנכונה.
מה זה בסך הכל דורש ממני, להרים חצי גרם דקיק מאחורי הפרגוד בלי שאף אחד רואה את זה חוץ ממצפוני.
איני צריכה ללקק עדר זאבים, רק קצה מעטפה בתוכה דף קטן עם אותיות שונות. אחרי זה אדוני יהיה גאה בי.
יספר איך שברתי למענו גבול ערכי. וויתרתי על רצוני והפכתי לחלק מרצונו. נכבלתי מבפנים. הוא אוהב אותי.
הייתי שוכבת עם אחרים על הגדר בשבילו. איני מתקרבת לגדר הזו. אפילו אם מעברה השני ממתינה הגינה
האינטימית ביותר שלו. בזכות האהבה אני שמה לפני את זולתי. זה מה שמאפשר לי לכרוע כשפחה לאדוני.
מי שדורש לפגוע באחרים פועל נגד האהבה שבי ובאותו אקט עצמו מנפץ לרסיסים את בסיס יסוד סמכותו.
לפני 8 שנים. 14 בפברואר 2016 בשעה 13:09
דמעות מציפות אותנו לאופק