כשהבוקר פרמתי את הרשתות... את יודעת כמה אני אוהב את ההתעסקות הזאת. היא מרגיעה אותי ואחרי שהלילה הסתיים בצלילים כה צורמים, הייתי זקוק לעבודת נמלים. היא הטיבה עם ידי השמאלית ושיחררה את הקיפאון מכתפי שהתעצם כשניצבתי מעליך, מכווץ אגרוף כדי לא להיכנע לרצונותיי ולתחנוניך ומרגיש כיצד הקמט במצחי מתעמק וחורץ במוחי שבילים חדשים.
כשהבוקר פרמתי את הרשתות, את ישנת. הייתי אמור לשמור על חלומותיך, אך לא בטחתי בעצמי. במה יועיל לך גמד האוחז ברעד ידו את המגן והמחביא סכין ציידים בנדן שעל רגלו. במה יועיל לך זה שטרק את הדלת מאחורי גבו כדי להציל אותך מעצמו. אני חושב שהזריחה גוועה כי אור ארגמני נמוג כשהדייג האחרון עגן את הדוגית ליד החוף ושמט רשת גדושה בברווזים מתים על הסלעים.
הערב התיישב בחיקי ואת הפנית את פניך אל האופק, נגעתי בשיערך ופיניתי את עורפך. התעטפת בשקיעה ואמרת שאת אוהבת את המגע. שאלתי אותך שאלות קטנות כדי לשמוע את קולך. הבטת בעיניי וביקשת שאמציא אגדה גם בשבילך על נזרית קטנה ועל גמד בשם אליפל.
מחר בבוקר אני לא ארד אל החוף. שיפרמו את הברווזים שלהם בעצמם בזמן שאני, מבלי לזרוק זין על הרעד שבידי, אכתוב לך אותה, את האגדה שביקשת וארקום לך מילים מחבלים כדי שתלכדי בתוכן ותהיי שלי.
לפני 16 שנים. 16 בספטמבר 2007 בשעה 1:24
