אלו היו המזוודות וקצת צחוק הגורל. נגעתי במעקה בידי השמאלית שפסקה מרעדה. אחר כך מישהו אמר מריחואנה ומישהו אחר דיבר על ספידבול ושלף כפית מכיסו. הנקבה משורש "נקב" הייתה רזה מדי וגופה הדיף ריח של סם שנרקב בורידים. היא המשיכה להאכיל את הריקבון במחט חד פעמית פעמים אינספור.
אמרתי לה שאני עושה את אותו הדבר עם האהבה. היא צחקה. אני צחקתי חזרה. היא לא הבינה, גם אני לא. מישהו שר ברקע צלילים מוזרים. אחר כך סיפרו לי שהוא כמעט מת ממנת יתר ואלו היו מלות הגסיסה. הפעם ניצל, אך התפגר מאוחר יותר בחוף הצפוני, יומיים לפני שהגענו אליו.
תהיתי אם ראה את המזח או הנמל ואת הדוגיות והרגיש את הרוח שפיתתה בדומה לארנב הלבן להיכנס למים ולהתרחק,להיבלע במרחב. ואז בלב של האוקיינוס והחזה לתהות אם לדוג דג ג'ינג'י אידיוט או להמשיך הלאה עד התהום אליה מתנקז העולם.
הדייג ממול רץ על המים, ראיתי אותו, הוא נספג בתוך הסוטול של עצמו. גם הוא מת ממנת יתר, יומיים אחרי שעזבנו. מחר.
מוקדש לזו ששכנעה אותי לפרסם כי יבינו ואחר-כך אמרה שלא הבינה דבר
לפני 16 שנים. 3 בנובמבר 2007 בשעה 2:16
