.
אני מכיר אותך יותר זמן ממה שאני זוכר. את יודעת איך זה – הוויסקי מוחק ימים שלמים ואת אלו שנשארים, אני ממלא בנוסחאות. יש משהו מרתק במספרים, הם תמיד נשארים אותו הדבר, זה הסדר שלהם שקובע את התוצאה. ואולי גם את, לו באת בזמן אחר או טרם באת אליו, הכל היה נראה אחרת ומצד שני אולי לא.
אחרי שהלנה התאבדה, בחרת את עמדתך – מאחורי גבי. אני ראיתי את דמותך הדקיקה בזווית העין אך לא ייחסתי לה חשיבות, כנראה כי היית אסורה עלי ואולי כי לא היית חשובה, למרות שאני בספק. וכשהחליף אותך בשתיים אחרות ועזבת, התגעגעתי אל מגע ידך הקטנה אשר נגעה-לא-נגעה בכתפי ותמיד הייתה שם. באופן מפתיע דווקא פיצית, לה תמיד הצקת, הייתה עוצרת את עיניה על עיניי וממלמלת את שמך. היא שמרה על רגל השולחן אליה נכבלת, ריקה. אולי פענחה את כאב הקיפאון שהזדחל מהמקום השומם שלך אל לבי ואולי כי גם לה היית חסרה.
התקשרתי אליך סתם כך. חשבתי שאם אגלה שאת מאושרת, אפסיק לרדת על הדגנרט. לא סיפרתי לך כיצד יום לפני כן גירדו אותי בקושי מהעיסה שעשיתי מפניו. איני זוכר מדוע רבנו, אני יודע שכשחבטתי באפו, שנאתי אותו כי ויתר עליך. את לא נשמעת מאושרת וגם לא אומללה אך כשהופעתי על סף ביתך בפורים, מחופש לפינקרבל (פין עם כנפיים), נצצו דמעות בעיניך. את אמרת שזה נדוש ושזאת תחפושת ישנה. צדקת כי שנה אחר כך, במסיבה בה נוכחו כולם פרט לך כי לא היה לך אדון, כנף אחת נשרה.
אני מכיר אותך יותר זמן ממה שאני זוכר, אבל במקומות אותם אני זוכר, את תמיד מופיעה. מעולם לא שלחת אותי לטפל ביד ובכתפי הקפואה, גם לא כשעיסית אותה במרץ כדי להקל על כאביי ואת בקבוק הוויסקי שצמוד לי לתחת כמו פלאג וחוסם את רגשותיי, לא ניסית לשמן. אך כשאלו שאני לא משתין לכיוונם, קבעו שאני הכבשה השחורה והדוגמא הרעה של הקהילה, רק בפניך הייתי נכלם. דווקא בפני האישה שקיבלה אותי כמו שאני.
כאשר ליוויתי אותך לפגישות עם אחרים והרמתי את האגרוף לקראתם מעל ראשך, הצלבתי את אצבעות ידי השנייה כמו ילדת פרחים ורודה שתצליחי וכאשר בכל שחרית התפללתי שיפלס את דרכך מחוץ לעולמי ושתהפכי אמא לילדים ואישה לגבר הרואה בך אדם ולא שעשוע לרצונותיו, נשבעתי בי שאם לא, אמלוק את ראשו. אני לא יודע אם זה הוא או אני, ליזקיד של אליפל, אך איכשהו התפילות שלי לא התגשמו - את תמיד חזרת אלי וטרם שמתי לב, ידך הקטנה שוב נחה על כתפי.
את בכית הערב כשכרעתי ברך לפניך והבטחתי לך הבטחה, כשסיפרתי לך שאני מטפל בידי ובסיוטים, שזכיתי בילדים ובקהילה הרווחתי את התואר חזרה. שהשלמתי עם הדגנרט ועם מותה ושבקרוב אקנה את הקוטג' השלישי ליד הערוגה. לכן לא עשיתי איתך אהבה. את מכירה אותי, וזוכרת גם - אני חייב, בשבילי ולא בשבילם, להסיר מלבי את הכלימה ואת הקלון טרם אהיה זכאי להפוך אותך לאיבר מאיבריי.
לפני 16 שנים. 28 בנובמבר 2007 בשעה 0:48
