.
"פיצית, ספרי לי," הצתתי סיגריה והושטתי לה, "ספרי לי איך הוא יצר אותך כך."
היא לחצה בעדנה ומעט בחשש את אצבעותיה הגרומות סביב הפילטר, תחבה אותו אל בין שפתיה וכשנשפה את העשן, הוא התפזר מעל הערוגה ושקע.
"לא מבינה," לחשה.
"את מבינה," הדלקתי גם לי אחת ונזכרתי שהבחור מהפיצוחיה הראה לי חפיסה של LM לייט דקיקות כמעט כמו גופה שמסוגל להכיל אדם אחר במלואו, לקרוא את מחשבותיו ולהיספג ברצונותיו. גוף קטן וכחוש שעמד בדרכן של מפלצות ענק וניצח, שפרפר בין מוות לחיים במשך חצי קיץ והמשיך מהמקום בו עצר ברגע שהקו שניסיתי לחמם על המוניטור בידיי, התייצב. "אם אינך מבינה, לאף אחד אחר אין סיכוי בכלל."
"לא את הכל חייבים להבין, אדון אליפל," נתנה בי מבט אקראי ושוב השקיעה אותו בערוגה, "לפעמים צריך להרגיש."
היה שקט מדי מסביב לספסל והדממה שכמו סגרה עלינו הייתה סמיכה וקפואה. פניה החיוורים ושיערה הזהוב התמזגו באורו של הפנס אותו האירי כיוון לפני ימים מספר אל הערוגה, כדי שהוא והיא לא יפספסו את הכלניות שיצמחו בה גם השנה.
"אבל אני אטום," לפתתי את ידה, "אי אפשר לקרוא את מחשבותיי."
"אתה צודק," קטפה עלה משיח הנענע ומחליקה ממני, פסעה אל הכניסה.
היא מוללה את העלה בין כפות ידיה כהרגלה ומהלה בניחוח מנטה גם את חום ידי שנותר בה, וכשפנתה אלי טרם נבלעה בכניסה, העבירה את אצבעותיה בשיערה ומטה את ראשה אל כתפה, אמרה: "תקנה לי בבקשה את הסיגריות הדקות הללו שיצאו לא ממזמן, בפיצוחיה."
.
לפני 16 שנים. 28 בדצמבר 2007 בשעה 1:43
