Clotted Blood

למה הוא יוצא מנקודת הנחה שכולנו פרחות?

שיחה בשתיים לפנות בוקר:

היא: "אני זקוקה לעצה, מה עושים עם פטמות שכל הזמן עומדות וכואבות."
אני: "? מאיפה לי."
היא: "טוב, בסדר, אבל למה סימן שאלה?"
אני: "כי מה פתאום את שואלת אותי ומאיפה לי."
היא (שורת מחץ): "כי אתה שולט ותיק."

צלצול טלפון. על המסך מספר של השכן האירי. לקראת סוף השיחה אני מחליט להתייעץ.

"אחי, תגיד," אני עושה את עצמי אינטליגנט ומנסה להסתיר את השוק בו אני שרוי, "כל השולטים הותיקים סובלים מבעיות כרוניות בפטמות?"
"תגיד לי אתה, לא אמרת שאתה צריך שקט ומנוחה?"
"נו..., אמרתי."
"אז מה אתה עושה בכלוב?"
"מאיפה לך?" אני מסתכל סביבי בבהלה ותוקע מבט מאשים בחתול. אפילו ליזט לא יכולה להשטנקר – היא נשארה במסיבה.
"מה מאיפה? מאיפה יכולת עוד להוציא כזאת שטות?"

הנה עוד אחת:

היא: "אתה מניאק בנזונה."
אני: "למה?"
היא: "כי הבטחת."
אני: "מה?"
היא: "כל מיני."
אני: "ציטוט?"
היא: "אני חכמה, אני קוראת בין השורות."
אני: "אני אידיוט לכן בדקתי, יש לי מנוי זהב, לא כתוב בין השורות כלום."
היא: "שקרן בנזונה. אצלי כתוב."


עוד? עוד:

היא: "אם אתה לא בא לזיין אותי עכשיו, אני מתאבדת, הנה כבר חתכתי את היד."
אני: "אכלת משהו היום?"
היא: "לא! ואני לא רעבה ואין כלום במקרר ושימותו כולם בסומליה וגם אתה."
אני: "אני מזמין לך מנטסל קניות, תני כתובת מדויקת."
היא: "לא צריכה את הטובות שלך, חרא אתה וזאת שאיתך. אני יכולה לקנות את כולם וגם את הסבתא שלך."
אני: "אין לי סבתא, אבל את רזה נורא, את צריכה לאכול."
היא: "זה בגללך, הלוואי ותמות ותפסיק לרדוף אחריי."


עוד? ואקשה:

היא: "אוהבת אותך, אתה מרטיט לי את הנשמה."
אני: "צר לי, לא התכוונתי, באמת. אבל אני יכול להיות אחלה חבר."
היא: "כן, אני יודעת, אתה מושלם. ואני בטוחה שאחרי שתהיה חבר, תבין שכדאי לך."
אני: "אני מאמין לך. אבל אני לא מחפש, אמרתי לך."
היא: "אני מבינה ויודעת. אני לא כמו האחרות. אני אחכה לאביר שלי, יש לי זמן."
אני: "לחכות איתך? לילה, אני לא נוהג להשאיר עלמות חן בשעות כאלו לבד."
היא: "כן. אם זה לא יפריע לך ולא יגזול מזמנך."

אחרי שעה:
"למי אנחנו מחכים?" מסובב אליה פרצוף חצי רדום.
"יא חתיכת חרא, לך?!"
WoW


הנה בהפוכה:
היא: "כשאני קוראת אותך בא לי להקיא ממך ומהנשים שמגיבות לך. אתה שוביניסט והן חסרות עמוד שדרה."
אני: "אז אל תקראי."
היא: "זה מה שאתה רוצה, נכון? שנשים כמוני פשוט לא יקראו וזה במקום להתמודד איתי. פחדן!"
אני: "בואי נתמודד."
היא: "היית מת! אני לא אתן לך את התענוג."

האמצע האינטלקטואלי:
היא: "אתה פטרוני מתנשא ואגו מניאק. אם היא רוצה אותך היא מבינה. מה פתאום אתה מחליט בשבילה שהיא צריכה להמתין ולחשוב? או שאתה פוחד ממנה או שאתה לא באמת רוצה אותה."
אני: "אבל אם אני לוקח אותה, אני לוקח אותה לתמיד. טרם אני מתחייב אני חייב לדעת שהיא באמת יודעת לאן אני מוביל אותה."
היא: "מה זה לאן? לאן שכולם הולכים. אני מכירה כאלו כמוך."
אני: "טוב. מכירה מכירה. תודה על השיחה."
היא אחרי חצי שנה: "ברור שאתה אשם שהיא שבורה, היית צריך לחשוב קודם."

עוד? טוב, עד שהוויסקי ייגמר (אני לא בטוח שזה וויסקי אבל אחרי ארבעה ימים ללא שינה, אני לא מפסיק עד שאתעלף)

היא: "אתה חרא בנזונה."
אני: "אני יודע."
היא: "אני לא מכירה אותך ובכל זאת שונאת."
אני: "זה בסדר."
היא: "למה אתה עושה להן את זה?"
אני: "כי ככה אני אוהב."
היא: "אתה לא מפרט!"

אני מפרט.

היא: "גם אני רוצה ככה."
אני: "גם זה בסדר."
היא: "תראה לי?"

אני מראה.

היא: "קח אותי!"
אני: "לא יכול, אמרתי לך מראש."
היא (במיטבה): "מניאק בנזונה, אני אתלונן עליך על התעללות, אטגן את הארנב שבכותרת בבלוג שלך וארדוף אותך ואת המטומטמות שמגיבות לך כדי שתשכח לשכוח גם כשאתה שיכור."

עוד?
זיבי במלעיל על הזין.

עכשיו:
אני: "לא מבין אותך."
היא: "אתה יכול להיות מדויק יותר או שאבין את מה שאני קוראת בין השורות?"
אני: "לא! בבקשה! רק לא שם! רק לא בין השורות. אני נשבע לך בחתול של השכנה אין ביניהן כלום."
החתול: "אליפל, לך תזדיין בתחת עם חמישה ערבים ג'ינג'ים עם קוקיות. למה תמיד כשאתה בצרה אתה נשבע בחיי?"
אני: "זה בגלל הפרווה שעושה אותך שרמנטי."
הוא: "."

(ברור שאין כאן אף ציטוט מדויק ומאחורי כל משפט ניצב למעלה מ*אדם* אחד.)
יו! איך שכחתי! כתוב לבלוג! למעלה מאדם אחד אבל חתול אחד ספציפי. יש תמונות בפרופיל.