.
היא עושה את הכל אחרת. היא לא קופצת על הרצפה הלחה אחרי שהיא מתקלחת, היא לא עוטפת את שיערה במגבת, היא בכלל לא התכוונה לחפוף, זה אני שביקשתי. את מכירה אותי, אני חולה ריחות, אני מסניף אותך כשאני לוקח ואני לעולם לא דורש, אלא מבקש יפה. היא חמודה נורא, ביישנית וזהירה. יש קסם בהיותה שלי ללילה אחד, יש קסם בעובדה שאינה את ואינה זאת שרציתי לקנות. היא חדשה לי כמו האבק שלפתע נזרה על השידה, היא חדשה לי כמו ניחוחות של תבשיל לא מוכר, היא חדשה.
אך היא אינה שלי. לא מרתק אותי להכאיב לה, לא מעניין אותי לפקוח את עיניה ולראות, לא רוצה לזיין אותה בכלל. הסימנים שהחבלים משאירים על גופה, רפויים וסתם, כמו הכוס שלה וכמו שדיה שמגיבים לאטבים בעייפות שקטה.
כי היא כאן בגלל ששילמתי עליה ולא בגלל שהיא מוכנה שאני, אליפל, אקח ממנה עד הסוף ואם אחליט – גם אהרוג.
משעמם לי. חרא של חג. גם בתמונה הזאת אני חייב אותך. את לא צריכה לעשות דבר, את לא צריכה לזחול על ברכיך, את לא צריכה להתחנן, את לא צריכה לדמם או למות עבורי. לו היית כאן, הייתי מבקש ממך להביט בי ומביט בך חזרה.
.
לפני 16 שנים. 20 באפריל 2008 בשעה 2:30
