I don't want it. I just need it. To breathe, to feel, to know I'm alive.

לפני 17 שנים. יום שני, 5 במאי 2008 בשעה 23:14

Knuckle deep inside the borderline.
This may hurt a little but it's something you'll get used to.
Relax. Slip away.
How can this mean anything to me
If I really don't feel anything at all?

I'll keep digging till
I feel something.

.

מזה יומיים לא ישנת. מדהימים אותי עייפותך הכנועה, מבטך המתגלגל ועורך הפצוע. אני מכיר את כל החבורות כולן ואם אצטרך, אעמוד במבחן. זאת מאתמול וזאת משלשום ואת החתך שבלבך חרצתי בו כשנפגשנו בפעם ראשונה.

"תתעוררי," אני שואג, "זה לא הזמן לפרוש, זה לא הזמן להתנתק, אני רעב. תני לי עוד."

בקבוק ויסקי על השידה ריק לחלוטין, אני מחליף אותו באחר. נדמה לי שאת נרדמת בזמן שאני יורד למרתף. בפעם הבאה כשארצה לקחת, אכין גם את הויסקי מראש כדי שלא תוכלי לעצום את הכאב.

"של מי הכל?" זה הזמן להפסיק ללחוש או לבקש יפה, "תעני לי."
"שלך, מאסטר."
"לא!" אני אוחז בשפתייך ומניע אותן במקומך, "עכשיו את אומרת: 'שלך, אליפל'."

את מנסה לחזור על דבריי, אך למרות ששפתייך הלחוצות בין אצבעותיי, פולטות את המילים במלמול מפגר, אני לא משחרר, כי ככה אני קורע את עורך ממך ולפניך פושט את עורי כדי להרגיש ולנשום.
את ניחוח הפרדסים.
.