.
הייתי ככה קרוב להפוך את המנגל ולזרוק אותו מהגג. מה קרה? אז עליתי לסדר את הבשר. אני מספיק טוב כדי למרנד אותו, אני מספיק טוב כדי לנפנף, אני מספיק טוב כדי להרים מקרר, אבל כשמדברים על לבנון "לא ליד אליפל"?
"כוס אמא שלך, שלך ושלך!" צרחתי והרגשתי איך הכתף קפאה.
מוטציה הקפיץ בשוט את הטקילה עם מיץ הלימונים שסחט והגיש לי. פיצית מזגה מלח על ידה והושיטה לי פלח לימון ואת עצמה. בערב יום העצמאות אני תמיד מרגיש נכה. בגללם.
וכן, גם זאת ששלי הייתה שם. אבל לא נגעתי בה כי החלטתי שלה מגיע יותר.
היא בובה, ללא ספק. רצה אחריי ולא העירה דבר על המנגל אותו בסופו של דבר כן זרקתי מהגג וכל הזמן ניסתה לגעת בידי השמאלית והרועדת מזה יממה.
"אני חייב לזיין, ליזט." אמרתי לה אחרי שפתחתי את הדלת לפניה.
"לשם כך אני כאן."
"לא, אני חייב לזיין משהו אחר."
היא בובה, ללא ספק. כשנעלתי את הדלת, היא שתקה ופניה לא הביעו את כל מה שאני יודע שהרגישה. היא הבינה שהלילה כשאזיין אחרת, אציל את חייה.
.
.
לפני 17 שנים. יום חמישי, 8 במאי 2008 בשעה 0:45